לבב דוד קנט

הוא זה הוא הטעם שאמרו שכן עם הטמאים טמא. ונפקא מינה למינים אחרים אבל על הזרזיר לא קאמר דהם קא מפקי ליה מן למינו כמו הנך ברייתי. ועל זה השיב לו אפילו תימא רבנן שכן ונדמה קאמרינן דהיינו לשאר מינים בעי שכן ונדמה: ולהכי רבינו ז"ל פסק למינו להביא את הזרזיר דהכי הילכתא כנז' דרבנן דרשי נמי הכי. ופסק כי האי דאסיקו שכן נדמה קאמרי' שהוא לענין מינים אחרים: ואתי שפיר נמי דהרי"ף ז"ל הביא בדברי רב נחמן והוא שיכיר עורב וכל מין עורב. דאסיקו הכי בש"ס משום הך ברייתא דקתני למינו ר"א אומר להביא את הזרזיר והביא גם כן הך ברייתא אחריתי עורב זו עורב שחור וכו' למינו להביא את הזרזיר. והביא גם כן הך ברייתא אחרים אומרים שוכן עם טמאים טמא עם טהורים טהור כמאן כר"א וכו' אפי' תימא רבנן שוכן ונדמה קאמרינן. דמשמע דכולהו הילכתא כמו דברי רבינו ולא כדברי הר"ן ז"ל דפירש לדעת הרי"ף יעו"ש

דין ט"ז מי שאינו מכירן וכו' כל עוף שהוא דורס ואוכל בידוע שהוא מאלו המינין וטמא ע"כ. נראה שאין הכוונה שכל המינין הטמאים דורסין ואוכלין שהרי כתב אח"כ לפי שאין בכל המינין האסורין מין שאינו דורס ויש בו אחד משלשה סימנין אלו חוץ מפרס ועזניה וכו' אלמא משמע דיש מין שאינו דורס אבל אין בו אחד משלשה סימנין אלו. וכיון שכן מ"ש ושאינו דורס ואוכל אם יש בו אחד משלשה סימנין אלו הרי זה עוף טהור. דהיינו שידוע שאינו דורס ואפ"ה לא מהני סימן זה לבדו לפי שיש מין מן הטמאים שאינו דורס לכן בעינן שיהיה בו אחד משלשה סימנין של טהרה דהכי משמעות המתניתין דקתני אבל אמרו חכמים כל עוף דורס טמא וכל שיש לו אצבע יתרה וזפק וקרקבנו נקלף טהור. דמשמע דכל עוף הדורס הוא טמא מ"מ. ושאינו דורס בעי נמי אחד משלשה סימנין אלו וכמו שאמר אמימר הלכתא עוף הבא בסימן אחד טהור והוא דלא דריס. דמשמע אע"ג דלא דריס בעי סימן אחד מן אלו השלשה: וה והשתא דהוא כפירוש ראשון של הרב המגיד ואי אפשר לפרש כפירוש השני דמפרש לדברי רבינו שמה שכתב ושאינו דורס ואוכל שהוא שאין ידוע שכבר הכרחתי שדברי רבינו הם שבטמאים ג"כ יש שאין דורס וא"כ סימן שאינו דורס לבד אינו מועיל. לפי שיש ג"כ במין הטמאים שאינם דורסים לכן צריך סימן אחד משלשה סימנים וכן נראה מדבריו בפירוש המשנה וז"ל ואין אנו צריכין לכולם אלא אפי' אחד מהם אם נמצא בעוף שאין אנו מכירין אותו הרי הוא עוף טהור על מנת שלא יהיה דורס ואוכל לפי שכל דורס טמא דין כולל ע"כ. ובודאי דפשטא דמתניתין הכי דקתני כל עוף הדורס טמא. דהוא דין כולל בין שיהיה לו סימן אחד או כולן . ומה דקתני אח"כ כל שיש לו אצבע יתרה וכו' הכוונה שאם אינו דורס בודאי אזי באחר מסימנין אלו יספיק לטהרה דאו או קתני ומשמע דאי לית ליה סי' אחד בגופו אף ע"ג דלא דריס בודאי אפ"ה טמא: והן הנה דברי אמימר דאמר הלכתא עוף הבא בסי' א' טהור והוא דלא דריס דדייק הכי מדברי המתניתין: ובודאי דדברי אמימר הכי פירושם כמ"ש שפירשתי למתני' דהא קאמר אח"כ מאי איכא משום פרס ועזניה ליתנהו בישוב. דהוא אמר דמאי דשרינן בהכי ולא חיישינן לפרס ועזניה הוא משום דלא שכיחי. דהיינו הני פרס ועזניה דאית בהו סימן אחד בגוף ולא דריס. לא חיישינן להו דלא שכיחי בישוב. וזהו ממש דברי רבינו שכתב שאין בכל אלו המינין האסורין מין שאינו דורס ויש בו צד אחד משלשה סימנין אלו חוץ מפרס ועזניה. ופרס ועזניה אינן מצויין בישוב. הן אמת שלפי הסוגיות שם לא אתי כדברי רבינו כמו שהאריכו בזה המפרשים האחרונים. אבל לדעתי דעת הדיוט כך הוא שרבינו ס"ל כיון שאמר אמימר הלכתא עוף הבא בסי' א' וכו' אזי לא אמרינן תו מה שאמרו בברייתות והתניא נשר וכו'. ולא מה דתני רבי חייא וכו' אלא כפשטה דמתניתין דהיא כמו שאמר אמימר וכמ"ש כן נ"ל בדברי רבינו ודוק

דין כ"ב מי שהוא בקי בהן ובשמותיהן וכו' ואף על פי שראשו ארוך ויש לו זנב אם היה שמו חגב טהור כתב הרב המגיד ומ"ש רבינו ואף ע"פ שראשו ארוך ויש לו זנב אם היה שמו חגב טהור מסופק אצלי אם דעתו הוא דבכל גוונא בעינן שמו חגב וכו' או דעת רבינו דכל שאין ראשו ארוך ואין לו זנב אין צורך אלא לג' סימנין שהזכיר ע"כ: ואנכי איש צעיר נ"ל דודאי דרבינו ס"ל דבכל גוונא בעינן ששמו חגב דהא בגמ' מייתינן פלוגתא דתנא דבי רב ותנא דבי רבי ישמעאל ואמרינן דקא מפלגי בראשו ארוך דלתנא דבי רב כל חגב שראשו ארוך טמא ולתנא דבי ר' ישמעאל טהור ודריש נמי בהאי דרשא דבעינן שיהא שמו חגב וכיון דרבינו פסק כתנא דבי רבי ישמעאל דראשו ארוך טהור א"כ מה שכתב אם היה שמו חגב טהור הוא חוזר על הכל אף על פי שאין ראשו ארוך כמו תנא דבי רבי ישמעאל דמכשיר בראשו ארוך ובעי ששמו חגב דמיניה קא מפיק לצירצור ורבינו דפסק כתנא דבי ר' ישמעאל הוא משום דפשטה דמתניתין כוותיה. דקתני ובחגבים כל שיש לו ארבע רגלים וכו' אלמא בהכי סגי אף ע"פ שראשו ארוך. ולא תימא דתנא דמתניתין אע"ג דפשט דבריו כרבי ישמעאל אפ"ה לא בעי ששמו חגב דהא משמע דר' יוסי הוא דאמר הכי דמשמע דת"ק פליג. דא"כ היכי דריש לקראי לא כתנא דבי רב ולא כתנא דבי ר' ישמעאל. אלא ודאי דמה שאמר ר' יוסי ושמו חגב לא פליג. אלא פרושי דקא מפרש דת"ק הכי קאמר דבעי שמו חגב. וכן נראה מדברי רבינו בפי' המשניות שכתב ע"מ שיהיה שמו חגב כמו שאמר ר' יוסי. דאם ס"ל דר' יוסי פליג היה לו לומר והלכה כר' יוסי דבעי שמו חגב: ואח"כ ראיתי דמה שנסתפק הרמב"ן שכתב הרב המגיד הביאו הר"ן ז"ל וז"ל וכתב הרמב"ן ז"ל דאפשר דדריש להו כדדרשינן בספרא דתניא אין לי אלא אלו בלבד מנין לרבות שאר המינין ת"ל למינהו למינהו רבה. הא כיצד היה למד סתום מן המפורש מה ארבה מפורש שיש לו ד' רגלים וד' כנפים וקרסולים וכנפיו חופין את רובו אף אני אביא וכו' ר' יוסי אומר ושמו חגב מדקאמר מה הפרט מפורש שיש לו ד' רגלים וכו' ש"מ דבהני ד' רגלים וכו' בלחוד שרי. ואע"פ שראשון ארוך ומדקתני עלה ר' יוסי אומר ושמו חגב ש"מ דת"ק לא בעי שמו חגב . והיינו כתנא דמתני' עכ"ל: וכל זה הוא למה שנאמר דת"ק פליג ארבי יוסי דטעמא דת"ק דאית ליה כדרשא דספרא ולית ליה כדרשא דתנא דבי רבי ישמעאל. אבל בדברי רבי'