לבב דוד קנו

בלחי העליון איירי בטהורים דווקא. ואתא לאשמועינן דאם יש לה שינים למעלה ודאי שהיא טמאה ואע"פ שהיא מעלת גרה וכגון ארנבת ושפן. ומה שאמר אח"כ וכל בהמה שהיא מעלת גרה הרי היא מפרסת פרסה איירי באין לה שינים בלחי העליון. וכמו שאמר חוץ מן הגמל ל זה כתב לפיכך המוצא בהמה במדבר ואינו מכירה ומצאה חתוכה הפרסות בודק בפיה אם אין לה שינים למעלה בידוע שהיא טהורה והוא שיכיר גמל ע"כ דהיינו כמו שאמר למעלה דבהמות הטהורות אין להם שינים בלחי העליון וא"כ זו שאין לה שנים בלחי העליון הרי ודאי טהורה ואף על פי שמצאה חתוכה הפרסות ואינו מכירה. והוא שיכיר גמל לפי שהגמל אף על פי שאין לו שינים בלחי העליון אינו מפריס פרסה

וראיתי בלחם משנה שפירש בדברי הרב המגיד במה שאמר ונראה דנקט רבינו ז"ל לשון זה לפי שנמשך וכו' וז"ל או אפשר דהוקשה לו דהיה לו לומר בפירוש כל בהמה וחיה שאין לה שינים וכו' ולמה סתם ואמר וכל בהמה שהיא מעלת גרה וכו' עד שבעבור זה תפס עליו הראב"ד ז"ל ותירץ דתפס לשון הגמרא שכך הוא לשון הגמרא שאין לך דבר שמעלה גרה וטמא אלא גמל עכ"ל. וזה תימה אצלי דא"כ למה לו להרב המגיד להאריך בדבריו ולומר שאע"פ שבשפן וארנבת כתב נמי בכל חדא. הוא לא הצריכו להזכיר אלא בגמל לפי שיש לו דמיון לטהורים בהעדר השינים כמו שהזכרתי ע"כ. והלא לפי דברי הלח"מ שהתירוץ הוא לפי שבגמ' לא הזכירו אלא שמעלה גרה וטמא אלא גמל ולא הזכירו הא דאין לו שינים וא"כ למה לו לכתוב ואע"פ שבשפן וארנבת וכו' לא הצריכו להזכיר אלא בגמל דשפן וארנבת מאן דכר שמייהו כאן כיון דהקושיא היא לפי דעתו דלמה לא הזכיר רבינו בפירוש כל בהמה וחיה שאין לה שינים: דמזה הדבר מבואר להדיא שהקושיא של הרב המגיד היא דלמה לו לרבינו להזכיר אופן של גמל דווקא דהוא ענין שאין לו שינים יזכיר סתם כל מעלת גרה הרי זה מפרסת פרסה חוץ מן הגמל והארנבת והשפן דלזה התירוץ הוא מקביל דכיון דבגמרא כל הזכירו אלא גמל ואע"פ שבשפן וארנבת שייכי נמי אהא דאמרו שליט הוא בעולמו יודע שאין לך דבר שמעלה גרה וטמא. שהיה להם לומר אלא גמל וארנבת שפן. ולא הזכירו אלא גמל לפי שיש לו דמיון לטהורין בהעדר השינים לכן רבינו נמשך אחרי דברי הגמרא אלו ולא הזכיר אלא גמל

דין ה' בהמה טמאה שילדה כמין בהמה טהורה וכו' לפיכך דג טמא שנמצא במעי דג טהור אסור וכו'. לכאורה קשה דמאי לפיכך שכתב רבינו דמשמע דאם לא היה הדין כך שהגדל מן הטמאה טמא ומן הטהורה טהור אלא הולכים אחר המין דאם הוא מין טהור אע"ג שגדל מן הטמאה יהיה מותר ואם הוא מין טמא אע"ג שגדל מן הטהורה יהיה אסור. הוה משתנה זה הדין של הדג. והלא גם אם אמרינן דהולכים אחר המין הדין הוא כך דדג טמא שנמצא במעי דג טהור אסור שהולכין אחר המין. ודג טהור שנמצא במעי דג טמא מותר שהולכין אחר המין: ונ"ל "ל לומר שהכוונה דלפיכך כיון דטעם הבהמה הוא משום גידוליו. הדגים לא כך הוא אלא דג טמא שנמצא במעי דג טהור אסור דלא כדין הבהמה. ודג טהור שנמצא במעי דג טמא מותר שלא כדין הבהמה. לפי שאין זה גידוליו כמו הבהמה. אלא בלעו. וכמו שאמרו בת"כ שהביאו התוספות שם דף ז' ע"ב וז"ל תניא גבי דגים תאכלו לרבות הטהור שבמיני טמא. יכול אף הטמא שבמיני טהור. ת"ל אותם. מה ראית לומר בבהמה שבמעי טמא טמא ושבמעי טהור טהור ובדגים אינו כן. לפי שאין גידולם ע"כ

דין ו' בהמה טהורה וכו' וזו היא השסועה שנאמרה בתור' וכו' כתב מר"ן בכ"מ קשה לי דכיון דקי"לן כרב בעלמא ליתא וכי אגמריה רחמנא למשה במעי בהמה אגמריה וכו' לא הוה ליה לכתוב או שילדה ע"כ: ונראה לי דרבינו מפרש דהא דאמר רב בריה בפני עצמה ליתא. הכוונה שלא יש מין בפני עצמו בעולם אלא שנולדה לפעמים. מבהמה טהורה ובאדם לא חיי וכנפל דמי. וא"כ ודאי מה שאסר רחמנא שסועה אפי' היא במעי אמה. משום דאם היה מין זה בעולם. א"כ מה שאסר רחמנא הוא ככל המינים הטמאים. וכיון דאית לן כל הגדל מן הטהורה טהור הוו מתירין אותה כמו שאר המינים הטמאים הנולדים מן הטהורים. אבל כיון שלא יש מין זה בעולם ואסרה רחמנא אם כן אפילו במעי אמה אסורה. דמה לי נולדה או עדיין במעי אמה. כיון דבעלמא דין אחד להם. ושמואל דאמר בריה בעלמא איתא הכוונה דיש מין זה בעולם. וכי אסרה רחמנא בעלמא אסרה ככל המינים הטמאים. ואם נמצא זה המין במעי בהמה טהורה מותרת באכילה. דכל בבהמה תאכלו כתיב. והכי נראה מדברי רש"י שם דפירוש בעלמא ליתא הוא שלא יש מין זה בפני עצמו. וכמו שכתבו התוס' לדעת רש"י ז"ל יעו"ש. ומה שאמר שם דגם לשמואל דאם כלו לו חדשיו אם יצאו לאויר העולם אסור הוא משום דס"ל כיון דיצא זה משונה מאמו נפל הוא. וסובר רבינו דמה שהקשו בבכורות דף מ"ג ע"ב על ר' חנינא למימרא דחיי ואמר רב באשה אינו וולד וכו'. על רב דווקא פריך דאמר באשה אינו וולד דלא חיי. ומדפסל ליה הכא לעבודה מכלל דחיי. ונמצא לפי דעת רבינו כך הם דברי רב באשה אינו וולד משום דאינו חי. ובבהמה אסור באכילה משום דהוא שסועה דאמר הכתוב וכמ"ש: והשתא לדעת רבינו המה דנקטו בדבריהם המפלת הוא לדברי רב נקטיה משום אדם דהוא נפל מקרי ולשמואל משום בהמה נקטיה דהוא נפל מקרי כמ"ש וריהטא דש"ס אזלא להאי פירושא דרבינו שפיר. דלישנא דבעלמא אגמריה לא אתי שפיר כפירוש ר"ת. וגם לא אתיא כפירוש רש"י דהא ממומי אדם קא פריך ולא ממומי בהמה. והתם נמי לא פריך אלא אדרב ולא מייתי משמואל מידי: והשתא לפי פירוש זה הוא מ"ש רבינו או שילדה דהיא יולדת. ומשום נפל ליכא אלא משום איסור שסועה. ואינו דוחק זה שאמרנו שבאדם הוא נפל מקרי ובבהמה מקרי נפל הוא. דלשמואל דאמר באשה ולד שאינו מקרי נפל בבהמה מקרי נפל. דכך רש"י ז"ל מפרש דהא דאמר הש"ס לדעת שמואל יצא מי שיש לו שני גבין ושני שדראות דאע"ג דכלו לו חדשיו אם יצא לאויר העולם אסור משום דנפל הוא דלא חיי ונבלה הוא ואע"פ שיש לו דבאשה ולד דלאו נפל הוא ודוק: