לבב דוד קנה

עשה עשה. ומה שאמר שסימני בהמה וחיה מצוה אחת. ושל עוף מצוה אחת. וכן של דגים ושל חגבים כל אחת מצוה בפני עצמה. דהיינו דכל מין מהנז' כשיאכל מן הטמאים אחד מהם יש בו לאו הבא מכלל עשה: אלא שקשה לי כיון דזה הוא כמ"ש כאן משום דמצות עשה לידע הסימנין וכו' מדכתיב והבדלתם. כיצד אמר כמו שאמרו בת"כ משום אותה תאכלו ולא בהמה טמאה. וידוע שלאו הבא מכלל עשה עשה. וכן כתב רבינו בראש פ"ב מכלל שנאמר וכו' ולאו הבא מכלל עשה עשה הוא: ונ"ל משום שרבינו הוקשה לו על זאת הדרשה דאיך דרשי דלאו הבא מכלל עשה עשה דלא אמרינן כך אלא בדבר מצוה דעשה כך. דאז דייקינן דמשמע אבל לא תעשה כך דאז אמרינן דלאו הבא מכלל עשה עשה. אבל תאכלו דאמר קרא. לא אמר מצות עשה שתאכלו אלא לומר רשאין אתם לאכול. ולא נדייק לומר אבל בטמאים אין אתם רשאים כדי ליתן עשה עליהם. דכיון שעיקר תאכלו לא אתא לעשה כיצד אנו אומרים דלאו הבא מכלל עשה עשה והרי זה אינו עשה הוא. להכי רבינו אמר דאיכא עשה במה שאמר הכתוב והבדלתם וכו' שהוא לשון ציווי לעשות לבדוק הסימנין שמבדילין בהן וכו' שמותר לאוכלן ובין שאין מותר לאוכלן. כאילו באו מצות עשה על מניעת האסורות בענין הציווי וכאילו אמר צריך שתבדוק המותר בסימניהן כדי שלא תאכל מה שלא יש בו סימניהן שהיא מצות עשה. דמזה הוא מה שדרשו אותה תאכלו ולא בהמה טמאה שהוא לאו הבא מכלל עשה. ואע"פ שמשמעות אותה תאכלו אינה מצות עשה. כיון שמצינו דמניעת האסורות נפקא ממצות עשה דוהבדלתם. הוי אותה תאכלו דמשמע מינה אבל לא תאכלו בהמה טמאה. כאילו בא מצות עשה על מניעת שלא לאכול בהמה טמאה. שהרי מצינו שמניעת האסורות נפקא ממצות עשה דוהבדלתם: וכי תימא דלמה אצטריך אותה תאכלו כיון דנפקא מניעת האסורים בעשה מוהבדלתם. י"ל כיון דעשה הוא בידיעת הסימנים ולא בעשה דאכילה לא הוה דרשינן שאם אתה אוכל הוי עובר בעשה. כיון דעיקר העשה כדי לידע דווקא. אבל ילפינן מדגלי קרא דמצות עשה איכא בבדיקת הסימנין כדי שלא לאכול האסור. אזי דרשינן אותה תאכלו כאילו באה מצות עשה על מניעת האסורות דאותה תאכלו ולא בהמה טמאה:

והשתא אין להקשות על רבינו שמצינו דבמנין המצות מפיק להאי דלבדוק בבהמה מקרא דוזאת החיה אשר תאכלו . וכן לעוף ודגים וחגבים מקראי אחריני דלא כמ"ש כאן. דלהורות לן דזה נפקא לן ממה שצותה התורה לבדוק שהיא מצות עשה דלהכי נקט לה בקרא דוזאת החיה וגו' כיון דעיקר דמצות עשה נפקא. וממה שצוה לנו לבדוק שהוא מוהבדלתם נקט לשון לבדוק כדבר שכתוב בו לשון אכילה

ונ"ל דלא קשה נמי מה שלא הזכיר בחגב עשה דאכילה בפ"ב כיון שהוא כתב הלאו שלו גם על המינים . שהזכירום כגון זבוב או יתוש וצרעה ודבורה וכיוצא בהן והנך לית בהו עשה. להכי לא הזכיר בחגב עשה. והזכיר העשה במנין המצות יעו"ש

דין ב' וכל הבהמה וחיה שהיא מעלת גרה וכו' כתב הרב המגיד ונראה שכתב רבינו לשון זה לפי שנמשך אחר לשון הגמרא שאמרו את הגמל וכו' נ"ל דפירוש דבריו כך הוא שהוא כבר פירש שמה שאמר רבינו וכל בהמה שהיא מעלת גרה הרי היא מפרסת פרסה. קאי על שאין לה שינים בלחי העליון. ובודאי כך הוא שהרי פרט חוץ מן הגמל. דהוא אין לו שינים דאם איירי גם בשיש לו כסתם דבריו. היה לו לומר חוץ מן הגמל והשפן וארנבת. ועל זה הוקשה לו דלמה תפס דבריו כך. יאמר בענין דגם ביש לה שינים דיפרש כל מעלת גרה הרי זה מפרסת פרסה חוץ מן הגמל והארנבת והשפן. ותירץ לזה שרבינו נמשך אחר לשון הגמרא וכו' שלא הזכירו אלא גמל ולא הזכירו שפן וארנבת נמי דהם ג"כ מעלים גרה. לפי שהגמל הוא יש לו דמיון לטהורים יותר שאין לו שינים ולהכי נקטו ליה. ולזה רבינו נמשך אחר זה ולא נקט אלא גמל שהוא אין לו שינים ודומה לטהורים יותר מארנבת והשפן שיש להם: ואח"כ כתב והר"א ז"ל חשב שתהא כוונת רבינו וכו' וכבר ביארתי כוונת רבינו. דהיינו שהוא כתב דרבינו איירי בטהורים דווקא. ולפי שיוקשה על זה דאם רבינו איירי בטהורים מה בא להשמיענו דבשלמא אם איירי בין בטמאה בין בטהורה שפיר אתא לאשמועינן דאין לה שינים אינו סימן לטהורה דשייך דטמאה היא ואע"פ שהיא מעלת גרה. אבל אם איירי בטהורין מאי אתא לאשמועינן. ותירץ דצריך רבינו להשמיענו כן להודיע שכל שיש לה שינים למעלה טמאה היא ואע"פ שהיא מעלת גרה: עוד כתב עוד חשב הראב"ד ז"ל שדעת רבינו שכתב וכל בהמה שהיא מעלת גרה וכו' וכבר ביארתי דעתו ז"ל. דהיינו שכבר ביאר דעת רבינו דאיירי בשאין לה שינים דהיא מפרסת פרסה חוץ מן הגמל: ואנכי איש צעיר קשה לי על דברי הראב"ד ז"ל דאיך עלה על דעתו לפרש בדברי רבינו דמה שאמר וכל בהמה וחיה שהיא מעלת גרה אין לה שינים בלחי העליון. הכוונה בין בטמאה בין בטהורה. ובמה שאמר רבינו וכל בהמה שהוא מעלת גרה היא מפרסת פרסה בון יש לה שינים למעלה בין אין לה שינים והרי כל מעלת גרה אין לה שינים למעלה. ועוד מה שאמר אח"כ המוצא בהמה במדבר ואינו מכירה ומצאה חתוכה הפרסות. בודק בפיה אם אין לה שינים למעלה בידוע שהיא טהורה. והרי הוא כבר כתב דכל בהמה וחיה שהיא מעלת גרה אין לה שינים בלחי העליון בין טמאה ובין טהורה. ורה. וא"כ למאי אהני הא דאין לה שינים הרי גם בטמאה אם היא מעלת גרה אין לה. וא"כ בהך דחתוכה הפרסות אימא דהיא בהמה טמאה אע"ג שהיא מעלת גרה. ועוד כיצד אתו דבריו אהדדי. דכיון שאמר שמעלת גרה אין לה שינים למעלה. היאך אתו דבריו שאמר אח"כ וכל בהמה שהיא מעלת גרה היא מפרסת פרסה דאיירי בין יש לה שינים בין אין לה שינים. והרי כבר כתב דמעלת גרה אין לה למעלה אינו מוכרח שהיא מפרסת פרסה. ומשמע דמכ"ש דאם היה אפשר שיש לה שינים למעלה שהוא סימן של בקמה טמאה דאמרינן דאע"ג שהיא מעלת גרה איפשר שאינה מפרסת פרסה. וא"כ כיצד אמר אפי' יש בה שינים למעלה היא מפרסת פרסה. דמכל זה היה לו להראב"ד ז"ל לדייק דודאי דמה שאמר רבינו בתחלה וכל בהמה וחיה שהיא מעלת גרה אין לה שינים