לבב דוד קנג

דבריה. לענין בעלה לשתאסר עליו. ובודאי שגם לינשא לכהן אחר מיתת בעלה שהיא אסורה כמו שאסורה בתרומה. דמאי שנא איסור תרומה מאיסור כהן כיון דטעמא הוא דשויא נפשה חתיכה דאיסורה. מאי שנא זה מזה. וכשהביא השגת הראב"ד דאמר והרי אשה שאמרה א"א אני ואח"כ אמרה פנוייה אני ונתנה אמתלא לדבריה נאמנת אף בזו אם היתה קטטה ביניהם אמתלא גדולה היא זו ונאמנת. שודאי סברא זו אלימא לומר שלא תאסר לכהונה שלפי זה מוכרח לחלק בין מה שנאסרה לאכול בתרומה שהביא ממנה ראיה לדברי רבינו. דאפשר לומר דמה שאסרוה לאכול בתרומה דלא נפיק מינה חורבא חששו לדבריה. אבל לענין הנישואין אם אנו אומרים שאסורה לינשא לכהן. א"כ נפיק מינה חורבא שאם הלכה ונשאת לכהן יאמרו שהולד חלל. להכי הביא ראיה מהך דגם לפוסלה מכהונה אמרו ג"כ. ואח"כ חור לתת טעם למה אינה נאמנת במה שנתנה אמתלא לדבריה. דמאי שנא מהך שאמרה א"א אני ואח"כ אמרה פנוייה אני ונתנה אמתלא לדבריה שנאמנת. ואמר משום שזאת האמתלא אינה כלום. שאיך תאמר שאמרה כך כדי שיגרשנה בעלה. דהא בעלה לא היה מצווה לגרשה וכו' כנזכר למעלה ואין דבריה כלום. וא"כ הסברא נותנת שאמרה האמת שכך הוא. אלא שאין אנו מאמינים אותה לגבי בעלה שא"כ כל אחת ואחת תולה עינה באיש אחר ותאמר כך כדי שיגרשה. אלא שלאחר מיתת בעלה חוששין לדבריה. ששויא עצמה כחתיכה דאיסורה ולא דמיא להך דאמרה א"א אני ואח"כ אמרה פנויה אני. דשם בודאי שמאמינים לאמתלא שלה שלא אמרה א"א אני אלא משום שהיו בני אדם שאינם מהוגנים ולא רצתה להנשא להם. דאי לאו שיש לחלק בין זה לזה א"כ גבי תרומה נמי הוה להו לאפלוגי ולומר שאם אמרה מה שאמרתי שטמאה אני לך הוא מחמת שהיתה לה קטטה עמו ואמרה כך כדי לגרשה אינה אסורה לאכול בתרומה. כמו דהך דאמרה א"א אני ואחר כך אמרה פנוייה אני ונתנה אמתלא לדבריה שנאמנת. כך כוונת דברי הרב המגיד ז"ל: והשתא דמה שכתב הרב המגיד הך ראייה שניה דהנושא את האשה ולא מצא לה בתולים הוא על מה שאמר הראב"ד שדברי רבינו הוא מחכמתו ולא מסוגיא. דלפי דבריו שיש לחלק בין תרומה לפיסול כהונה כיון דמצינו בפירוש לאיסור תרומה כמ"ש להכי הביא ראיה שדברי רבינו למדם מסוגיא דהך דהנושא אשה וכו' דמוכחא דגם לפיסול כהונה אמרו. שעל דבריה שאמרה שנאנסה כשהיא תחתיו ולא מקודם כדי שלא תפסיד הימנה השני. נאמנת לפוסלה מכהונה דודאי ראיה גדולה היא זו שחששו לדבריה גם לפוסלה מכהונה. ואף ע"פ שאפשר שלא אמרה כך אלא כדי שלא תפסיד כתובה של בתולה שהיא מאתים אעפ"כ נאסרה לכהונה דליכא חילוק בין פיסול תרומה לפיסול כהונה משום דשויא נפשה חתיכה דאיסורא

וכיון שכן לא תקשי מה שהקשה הרב מש"ל ז"ל מה שאמר ולא ידעתי מה זו סמיכה שסמך ה"ה מסוגיא זו דההיא באשת ישראל איירי וכו' והראב"ד ז"ל לא יחלוק עליה אלא גבי אשת כהן מטעמא דכיון שלא נתקבלו דבריה כיון דהותרה הותרה לגמרי. דהרב המגיד מביא ראיה שלא יש לחלק בין תרומה לפיסול כהונה. דכמו דבטמאה אני לך אף ע"פ שאפשר שמה שאמרה כך הוא כדי שיגרשנה. כך זו שלא מצא לה בתולים שאמרה משארסתני נאנסתי. הוא כדי שתגבה כתובת בתולה שהיא מאתים. וכמו שבהאי נפסלת לכהונה על פי דיבורה. גם האיך דטמאה אני לך לאו דוקא לפיסול תרומה אמרו אלא גם לפיסול כהונה. ואף ע"פ שבהך שאמרה טמאה אני לא נתקבלו דבריה והותרה לו: ולא תקשה עוד הקושיא השנית שאמר ועוד יש מקום דקדוק וכו' היה לו להביא ענין סוגיא זו בתחלת דבריו ע"כ ודוק

דין י"ח וכן קטן שהיה מסיח לפי תומו נאמן וכו' כתב הרב המגיד וז"ל ונ"ל שבנה ובתה בין גדולים בין קטנים ועבדה ושפחתה צריכין שיהיו מסיחין לפי תומם וכו' וביתר הקטנים אפי' אין מסיחין לפי תומם נאמנין ע"כ. נראה שבא לפלוג על דברי רבינו בתרתי שלדברי רבינו שלא :ביאר שבנה ובתה פסולים עד שיהיו מסיחין לפי תומם משמע שבנה ובתה בכל גוונא כשרים והוא ס"ל דפסולים עד שיהיו מסיחין לפי תומם וגם על מה שנראה מדברי רבינו שבכל קטן בעי מסיח לפי תומו. פליג עליה ואמר וביתר הקטנים אפי' אין מסיחין לפי תומם נאמנין. ולא ידעתי דאמאי לא תמה על רבינו דמשמע מדבריו שכל קרוב נאמן ואפי' בנה ובתה כמו שתמה עליו על מה שאמר שבכל קטן בעי מסיח לפי תומו כיון שרבינו פסק כרב פפא. שבאמת שתמוה הוא. וגם קשה לי על דברי רבינו שכתב על קטן הך מעשה באחד שנשבה וכו' דמנין לו לרבינו דהך מעשה בקטן איירי: ואנכי איש צעיר נ"ל שרבינו פסק כפשטא דמתניתין דקתני דאין אדם מעיד על ידי עצמו דוקא ושפחתה כעצמה דמי וכמו שאוקים לה הכי רב פפא. דהשתא מתני' דתרי ברייתות בחדא שיטה קיימי שלא אמרו בבנה ובבתה שפסולים. ומה שאמר בש"ס אמר לך רב פפא כי תניא ההיא במסיחה לפי תומה. אין הכוונה דליכא פלוגתא בין הברייתות. דודאי דהך ברייתא דקתני אבל לא בנה ובתה פליגא אברייתא שנית. אלא לענין שפחתה דאיירי בה רב פפא הוא דלאו תנאי היא. דגם הך ברייתא מוקמינן דהך שפחה דקתני הוא במסיחה לפי תומה וסובר רבינו דממה שהביאו בש"ס אחר כך כי הא דכי אתא רב דימי וכו' דהוא לסייע לדברי רב פפא דמהני מסיח לפי תומו למי שפסול להעיד בהאי. מוכרח לומר דאיירי בקטן שאם הוא גדול הרי מתני' ותרי ברייתות ס"ל דגם בנה ובתה מעידין לה. דלא פסלו אלא היא ובעלה ושפחתה כעצמה דמיא לדברי רב פפא שמוכרח לומר דאיירי בקטן. דגם למתניתין פסול הוא שאין לו דעת להעיד. ולא דברה מתני' אלא בבר דעת אלו שפסולים לעדות אחרת . שאם הוא מסיח לפי תומו אף ע"פ שאינו בר עדות שאין לו דעת כיון שהוא מסיח לפי תומו ודאי שכך הוא ולא נטמאת כן נ"ל דעת רבינו. ועל דברי הרב המגיד אפשר לומר שהוא סובר כדברי רבינו דמה שכתב וקרוב נאמן להעיד לא איירי בבנה ובבתה. דהם פסולים להעיר וזה נראה בדברי רבינו ממש מעשה באחד וכו' ולא כתב ומעשה דמשמע דקאי אקטן. אלא דהוא דין בפני עצמו. דבבנה ובתה אפילו גדולים בעינן דוקא מסיחין לפי תומם. ולא תמה על דברי רבינו אלא על מה שנראה מדבריו שבכל קטן צריך מסיח לפי תומו ודוק: