לבב דוד קנב

דמשמע מניה דאי נתגייר בינו לבין עצמו בדיעבד. כשר. דזה אי איפשר כיון שאמר ר' יהודה מקודם בינו לבין עצמו אינו גר. משמע דאף בדיעבד אינו גר. ומה שאמר לו ר' יהודה יש לך עדים לאו למכשריה ליה. אלא כדי לפסול את בניו כיון שנתגייר בינו לבין עצמו. דבלא. עדים אינו נאמן לפסול את בניו. כיון שבניו מוחזקין בכשרות אינו נאמן להעיד עליהן לפוסלן משום. שהם גרים ונתגיירו שלא בפני ג'. אבל אם יש עדים שנתגייר בינו לבין עצמו נפסלו גם בניו. ועל הקושיא שהקשו התוספות אם יש לו עדים לאו בינו לבין עצמו הוא. לדעת רבינו שס"ל דאפי' בפני שנים אינו גר. אתי שפיר שיש שנים שנתגייר בפניהם ואפ"ה לא מהני ומה ששאל אותו אם יש לו עדים והוא כבר אמר שנתגייר בינו לבין עצמו. אפשר לפרש דבריו שכוונתו שלא בפני ב"ד של שלשה שמקרי בינו לבין עצמו: או איפשר לומר דמה ששאל אותו אם יש לו עדים ואע"פ שהוא אמר נתגייר בינו לבן עצמו. דאיירי שהוא מל וטבל בינו לבין עצמו ולא ייחד שום אחד לקבל הגירות בפניהם. אלא שראו אותו העדים מרחוק שהוא מל וטבל וקיבל הגירות בפני עצמו. ובודאי שבכי האי גוונא שלא ייחד ב"ד לקבל הגירות בפניהם לא מהני אפי' היו שלשה שראו אותו שנתגייר בינו לבין עצמו כיון שהדבר צריך ב"ד דמשפט כתוב ביה: הן אמת דמלשון השאלה דהתחיל לשאול לו יש לך עדים קודם ששאל לו אם יש לך בנים. הוא משמע דאם יש לו עדים שנתגייר בינו לבין עצמו היה כשר גם הוא עצמו. וכמו שהבינו התוספות ולא כמו שהבין רבינו ז"ל. משום דשאלת אם יש לו עדים הוא כדי לפסול את בניו וא"כ היה צריך לשאול אם יש לו בנים קודם ואח"כ ישאל לו אם יש לו עדים כדי שעל ידי העדים יפסלו בניו

דין י"ד אל יעלה בדעתך וכו' נשאו נשים נכריות וכו' ולפי שגייר שלמה נשים ונשאן וכו' ולא על פי ב"ד חשבן הכתוב כאילו הם עכו"ם ובאיסורן עומדין ע"כ דקדק רבינו בלשונו שכתב נשאו נשים נכריות. דהיינו דרך אישות שלדעתו הוא בלאו כמ"ש בפרק דלעיל. שר"ל שלא עברו אאיסור דאורייתא. אלא שלא גיירו אותם על פי ב"ד. וכתב הרב המגיד ביבמות אמדו בסוגיא דשלמה גיורי גיירה לבת פרעה. הכוונה שמביא ראיה לדברי רבינו שאמר שגיירו אותם ולא כפשט הכתוב שנשאן בגיותן. שהרי על מה שאמר הכתוב ויתחתן שלמה את בת פרעה מלך מצרים אמרו כדי לתרץ תיובתא דרב יוסף. אדרבא דשלמה גיורי גיירה. אלא כד הקשה ותיפוק ליה דהא מצרית ראשונה. דאם בגיירה איכא איסור דאורייתא. להכי אוקים לה דבזנות היה עמה. דליכא איסור דאורייתא. אבל בשאר נשים אה"נ דאמרינן דגיורי גיירם. שזאת ראיה לדברי רבינו דאמרי' שלא נשאן בגיותן אלא גיירם: ואין להקשות שא"כ מאי מקשה התם והלא לא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה. שלדבדי רבינו הוא עשה שלא ע"פ ב"ד וגירותן גירות היא. כמ"ש רבינו אח"ז גר שלא וכו' וטבל בפני ג' הדיוטות הרי זה גר וכו' דהואיל ומל וטבל יצא מכלל העכו"ם וכו': משום דמשמעות דגיורי גיירה הוא כדין וכהלכה על פי ב"ד להכי פריך והא לא קבלו גרים וכו' ותירץ לו לפי שיטתו שנתגיירו על פי ב"ד. דמידי הוא טעמא אלא לשלחן מלכים וכו' דודאי תירוץ מורווח הוא שאפי' נאמר שגיירה על. פי ב"ד. אתיא שהיא בת מלכים ולא צריכא ליה וכד פריך ליה ותיפוק ליה דהיא מצרית ראשונה הכוונה דאע"ג דמשום לא תתחתן בם לדברי. רבא שהוא בגירות ליכא בשאר אומות דאינו אלא בז' עממין מ"מ בת פרעה שהיא מצרית היאך נשאה שלמה והרי אסורה עד דור שלישי. אלא ודאי בגיות הוה. ואעפ"כ אמר קרא ויתחתן שלמה את בת פרעה.. אלמא דלא כרבא דאמר דבגיותן ליכא חתנות. ותירץ לו דבזנות הוה עמה שלא עבד. איסורא דעכ"ום בזנות ליכא איסור ואפילו מצרית נמי. דלא אסרה תורה אלא שלא יבאו. בקהל עד דור שלישי: גם אין להקשות על דברי רבינו שאמר ולפיכך קיימו שמשון ושלמה נשותיהן. דהא אוקמוה בש"ס שלא היה אלא זנות כדאמר קרא בם דבק לאהבה: משום דלא אמרי הכי בש"ס אלא משום בת פרעה דהיא מצרית דאסור להיות בת נישואין. וויתחתן דכתיב בה מתוך אהבה יתירה שהיה בה חשב עליו הכתוב כאילו נתחתן בה. אבל בשאר נשים שאינם מצריות ואדומיות אמרינן דגיירן ונשאן . ומצינו שקיימו אותם אף ע"פ שנגלה סודן. ורבינו לא קאמר על בת פרעה וכיוצא בה. וכבר כתבנו לעיל דמ"ש הרב המגיד דבסוגיא אמרו על בת פרעה דגיירה לאו דהכי הוא במסקנא. אלא שמביא ראיה ממנה לדברי רבינו שיכולני לומר שלא נשא שלמה אותן בגיותן אלא גיירן. שהרי מעיקרא אמרו בש"ס שבת פרעה גיירה. אלא משום הפירכא דהיא מצרית הוא דאמרו דבזנות היה עמה. דמשמע דבשאר נשים נימא שגיירן בודאי כן נ"ל

פרק י"ד דין ו' העכ"ום אין אסורים עליהם משום ערוה אלא אמו ואשת אביו ואחותו מאמו: הגה ממ"ש רבינו אמו ואשת אביו נראה דהוא פסק כר' עקיבא דאמר בפרק ד' מיתות דף נ"ח ע"א רבי עקיבא אומר אביו אשת אביו. אמו אמו ממש. ומה שהוסיף רבינו אחותו מאמו שלא הזכיר לה ר"ע. הוא משום דפשיטא ליה דלר"ע שהיא אסורה. ולא בא אלא לפלוג אדברי ר"א בדרשא דעל כן יעזוב איש וכו'. דר"א דריש אביו אחות אביו. אמו אחות אמו. והוא לא דריש ליה לקרא הכי. אלא אביו אשת אביו. אמו אמו ממש. דבאחותו מאמו כ"ע סברי דאסורה מקרא וגם אמנה אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי. דכך נראה להדיא מן הברייתא שהביאו שם בראש הדף הא כיצד נשא אחותו מן האם יוציא מן האב יקיים. וכמו שפירש שם רש"י וז"ל דלא נאסר איסור אחוה בבני נח אלא מן האם דכתיב וגם אמנה אחותי בת אבי אך לא בת אמי אלמא בת האב שריא להו ובת האם לא שריא להו ע"כ. אלא דר"מ ס"ל דגם אחות אביו ואחות אמו מן האם ג"כ אסורים. דיליף להו מעל כן יעזוב איש את אביו ואת אמו. דאביו זה אחות אביו. ואמו זה אחות אמו. כדדריש לה ר"א וכמ"ש שם רש"י ז"ל: ומה שהקשה שם הש"ס לקמן לר"ע ת"ש וגם אמנה אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי מכלל דבת האם אסורה. ודחו לה ואסיקו דמותרת הוא משום דרצו להבריח מכאן כדברי ר"א דדריש אמו אחות אמו. דהא מדכתיב אך לא בת אמו משמע דשאר האם אסורה. דמה ליה אחותו מאמו דאסר לה מה ליה