לבב דוד קמט

יעו"ש. וכן הב"י בסי' קפ"ו הביא דברי הר"ן שנתן טעם לדברי רבינו שמחלק בין זה לזה יעוש"ב: ואנכי בעניי נראה לי שטעמא דרבינו שמפרש למתני' ביש לה וסת דוקא הוא משום דאם קושטא הוא דגם באין לה וסת איירי מתניתין . אמאי חזר בש"ס ואמר אלא אי אתמר הכי אתמר והרי היה לו שלא לחזור ממה שאמר בתחלה לא שנו אלא שאין לה וסת. ויוסיף בסיפא ויש לה וסת נמי כשלא הגיע שעת וסתה וכו'. דהכי עדיף משיחזור לגמרי דלא ניחא ליה במ"ש התוספות דמיישב הלשון שאמר תחלה בלא תוספת ע"כ דאין זה הלשון שאמר תחלה ואדרבה בהפך דלשון שאמר בתחלה הוא באין לה וסת ובלשון השני שאמר שלא הגיע שעת וסתה מיירי ביש לה וסת. להכי משמע ליה לרבינו שחזר לגמרי דודאי דלא איירי מתניתין באין לה וסת

וכי תימא דאם כן תקשה קושיית הרשב"א ז"ל דאם כן הוה ליה למימר אלא אי אתמר הכי אתמר ל"ש אלא שיש לה וסת אבל אם אין לה וסת אסורה דהיינו הך דהוה קשיא להו. הא לא קשיא לדעת רבינו ז"ל משום דאם כן הוה משמע דביש לה וסת אפילו הגיע שעת וסתה מותרת. והא לא אפשר מדאשכחן דבריה פליג עליה ואמר אפילו הגיע שעת וסתה מותרת משמע דאביו ס"ל דהיא אסורה ובוסתות אם מדאוריי' או מדרבנן פליגי כדאמרו בש"ס: וה והשתא כיון דבסוגיא דידן פשיטא להו דמתניתין דידן איירי ביש לה וסת אם כן לא קיימא לן כשמואל דאמר בפ"ק דלבעלה אינה צריכה בדיקה גם באין לה וסת. משום דריהטא דסוגיא שם דשמואל דאמר דלבעלה לא צריכה בדיקה משום דמפרש למתניתין דידן באין לה וסת נמי. דכד פריך עליה מאי קמ"ל תנינא כל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן קא משני ליה אי ממתניתין הוה אמינא הני מילי באשה שיש לה וסת אבל אשה שאין לה וסת בעיא בדיקה. דמשמע הוה אמינא דקאמר דהיא לאו קושטא הוא גם למה שאמר הני מילי באשה שיש וסת. אלא דקושטא הוא גם באין לה וסת איירי מתני' ולהכי הוא מה שאמר דלבעלה אין צריכה בדיקה גם באין לה וסת. וכיון שכן שבסוגיא דידן פשיטא להו דמתני' דידן איירי ביש לה וסת דוקא. פסק כהאי סוגיא ואמר דצריכה בדיקה ודלא כשמואל. דפשטא דמתני' דקתני ובשעה שהיא עוברת לשמש את ביתה דהוא משום שימוש ביתה ומשום דהיא עסוקה בטהרות וביש לה וסת איירי דקתני ואע"פ שאמרו דיה שעתה. דמשמע דביש לה וסת הוא דמצרכינן בדיקה דמגו דבעיא בדיקה לטהרות בעיא בדיקה נמי לבעלה. אבל באין לה וסת גם גם משום בעלה נמי לבד בעיא בדיקה: ומ"מ נראה לי עיקר דרבינו פסק כהאי דאמר שמואל הלכה כר' חנניא בן אנטיגנוס דכל אשה שאין לה וסת אסורה לשמש עד שתבדוק ואפילו בשאינה עסוקה בטהרות וכשיטת רבי חנניא והרי"ף ז"ל שהביא הרא"ש ז"ל בסוף פרקא קמא דמפרשי להאי דקאמר מאן דמתני הא לא מתני להא דרבי אבא בר ירמיה הוא וכאית דמפרשי שהביא שם רש"י ז"ל יעו"ש

פרק ח' דין ה' כל וסת שנקבע מחמת אונס וכו' ולאחר י"ט קפצה ביום השבת ולא ראתה דם ולאחר השבת ראתה בלא קפיצה וכו' שהרי נודע שהיום גרם לה לראות ולא הקפיצה. כתב הרב המגיד וסבור רבינו דהאי לישנא בתרא פליג אלישנא קמא וכו' דיומא הוא דקא גרים בלחוד ע"כ. צריך להבין כוונת דבריו במה שאמר וסבור רבינו דהאי לישנא בתרא פליג אלישנא קמא. דלפי הגירסא שכתוב במגיד משנה דבלישנא בתרא כתוב אמר רב אשי כגון דקפצה בחד בשבת וחזאי וקפצה בחד בשבת וחזאי ובשבת קפצה ולא חזאי ולחד בשבת אחרינא חזאי בלא קפיצה איגלאי מלתא דיומא הוא דקא גרים ע"כ. א"כ הרי להדיא דלישנא בתרא פליגא אלישנא קמא. ואין זה משום דסבור רבינו. וג"כ מה זה שאמר אח"כ וכן כתב הרמב"ן לא ידעינן אי פליגאן לישני וכו'. והלא מבואר להדיא דפליגן לישני וג"כ כיצד אתי מ"ש אחר כך אבל הרשב"א ז"ל פסק כשני הלשונות להקל וכו'. והרי בלישנא בתרא הוא להחמיר דקבעה וסת לחד בשבת

ונראה לי פשוט דמה שכתוב בדברי הרב המגיד בלישנא בתרא ובשבת קפצה ולא חזאי הוא ט"ס. ולהכי ציין עליה במסגרת דבש"ס לא כתיבא הכי אלא הכי הגירסא דקפצה בחד בשבת וחזאי וקפצה בחד בשבת וחזאי ולחד בשבת אחרינא חזאי בלא קפיצה איגלאי מלתא דיומא הוא דקא גרים. שלהכי כתב הרב המגיד וסבור רבינו וכו'. דהיינו דממה שאמר ולחד בשבת אחרינא חזאי בלא קפיצה איגלאי מלתא דיומא הוא דקא גרים. משמע דבכל גוונא דבחד בשבת אחרינא חזאי בלא קפיצה איגלאי מלתא דיומא הוא דקא גרים. שלהכי כתב רבינו אף על גב דקפצה בשבת כיון דבחד בשבת חזאי בלא קפיצה יומא הוא דקא גרים. וגם הרמב"ן כתב לא ידעינן אי פלגאן הני לישני. דודאי דלפי הגירסא שכתבתי שבלישנא בתרא לא גריס ובשבת קפצה ולא חזאי נסתפק אם פליגאן הני לישני ולמדחייה לקמא אתמר בתרא וכמו שסובר רבינו כמ"ש. או דילמא תרתי איתנהו. דהיינו דקמ"ל לישנא בתרא דהיכא דלא קפצה בשבת דליכא למימר דקפיצה דאתמול גרמה לה אמרינן דיומא הוא דקא גרים לה וקבעה לה וסת לימים דודאי דלפי זה לא פליגאן הני תרי לישני. והרשב"א פשיטא ליה דהני תרי לישני לא פליגאן. ולהכי פסק כשני הלשונות להקל וכמ"ש הרב המגיד בדבריו ז"ל: ואנכי בער ולא אדע דאיך אפשר לומר דהני תרי לישני לא פליגאן דאם כן למאי אצטריך לישנא בתרא דאם לאשמועינן דאם לא קפצה בשבת דאמרינן דודאי יומא דקא גרים וקבעה לה וסת לימים. הא ודאי דשמעינן לה מלישנא קמא מדקאמר מהו דתימא איגלאי מלתא למפרע דיומא קא גרים ולא קפיצה קמ"ל דקפיצה דאתמול נמי גרמא לה. הרי משמע להדיא דאם לא קפצה אתמול ודאי הוא דיומא הוא דקא גרים ולמאי אצטריך לאשמועינן לישנא בתרא. אלא ודאי מדאצטריך לאשמועינן לישנא בתרא. הוא לאשמועינן דלישנא בתרא פליגא אלישנא קמא. דס"ל דאף על גב דקפצה בשבת כיון דחד בשבת חזאי בלא קפיצה יומא הוא דקא גרים לה דלא כלישנא קמא וכדברי רבינו ז"ל

פרק ט' דין ז' כתם שנמצא על דבר שאינו מקבל טומאה וכו' לפיכך תקנו חכמים שתלבש האשה בגדי צבעונין להצילה מדין הכתמים ע"כ. כתב מר"ן בכ"מ לתרץ קושייתו דהיאך כתב רבינו לפיכך תקנו שהם דברים דחויים שרבינו סבור כיון דלא אידחי מאי דאמר תקנו אלא