לבב דוד קמז

כתב דהבועל אשה דרך זנות לא נאסרו קרובותיה וכו' דהיינו כל שבא עליה שלא בדרך אישות גמורים אלא שהיא זנות לא נאסרו הקרובות אלא חכמים גזרו וכו' דכלל הכל בבת אחת דמשמע להדיא דבכל אופן איכא גזרה דרבנן ואפילו שזינה באונס שלא כדבריו ז"ל

עוד כתב הרב ז"ל אחר כל אלה הדברים וכו' הרב פרישה סימן ט"ו וכו' לא ידעתי מי הכניסו לדוחק זה והלא דברי הטור הם משנה ערוכה. והוא דין בפני עצמו כמש"ל: ונ"ל דמה שכתב הכי הפרישה משום דהטור כשהביא דין דמתניתין דהלכה אשתו למדינת הים קא פסיק באמצע ואמר וכן בכל הקרובות הנאסרות ע"י אשתו אם מזנה עמהם לא נאסרה אשתו עליו. ואחר כך אמר ומותר בקרובות שניה. דמזה משמע ליה להרב הפרישה דמביא ראיה מזה שאין הזנות אוסר אשתו עליו אפי' במזיד ולא אמרינן דמה שאמרו במתניתין דאשתו מותרת לחזור לו הוא דוקא שהיה בשוגג אבל אם היה במזיד גזרו רבנן שאסורה עליו. לזה הביא ראיה שהרי מותר בקרובותיה. וטעמא דמותר בקרובותיה הוא כדאמר מעיקרא דקי"ל דנושאין על המפותה דהוא במזיד. ואם בקרובותיה לא נאסר לישא בתה לכתחלה כ"ש שלא לאסור אשתו אפילו היה במזיד וכמו שפירשתי לעיל לדעת הפרישה. ועל זה הקשה מבת אנוסתו שהוא דבר מבואר בדברי הטור דווקא אחר מיתתה וא"כ אמאי לא נאסור אשתו. ותירץ ע"ז דשאני צשבבר נשאה ההיתר לא גזרו הך גזרה משום שרגילה לבא. ומה שהקשה עליו הרב ז"ל והלא דין פשוט דאם כנס לא יוציא כבר פירשתי לעיל דהרב הפרישה רצה לחדש לנו תירוץ דאפי' אם היה שכנס יוציא בזה באשתו ראשונה שכבר נשאה בהיתר אין מוציאין אותה ממנו כן נ"ל

עוד כתב הרב ומה שלא הוקשה לו ממ"ש הטור ומותר בקרובות שניה וכו' י"ל דס"ל שדין זה וכו' והתם מיירי שהיה בשוגג ומש"ה מותר בקרובות שניה. אך קושייתו היא על מ"ש הטור וכן בכל הקרובות וכו' דאיירי במזנה במזיד ע"כ. ולא קשה על זה דאם הרב הפרישה סבירא ליה דיש לחלק בין שוגג למזיד והך דמותר בקרובות שניה הוא משום דבשוגג. אם כן איך אמר ומביא ראיה שאין הזנות אוסר אשתו עליו שהרי מותר בקרובותיה. דמאי ראיה היא זו דשאני התם דהוא בשוגג דמביא ראיה לענין דאורייתא דלא נאסרה גם במזיד דקי"ל נושאין על האנוסה וכו' דהוא טעם שמותר בקרובות שניה דלא נאסרו הקרובות בזנות דכמאן דליתיה דמי מדאורייתא. וגם לתירוץ השני ועי"ל דאף אם נאמר דס"ל שדברי הטור וכו'. אפשר דס"ל בחילוק השני שכתבנו לעיל דכיון דאשתו קיימת וכו' מש"ה לא אסרו עליו קרובות שניה ע"כ. אתי שפיר מה שאמר ומביא לראיה שאין הזנות אוסר אשתו עליו שהרי מותר בקרובות שניה. דודאי ראויה היא זו לפי מה שמותר בקרובות שניה ודאי שאין אשתו נאסרת עליו כמ"ש. אלא שהקושיא היא דלמה לא אסרו רבנן אשתו עליו דבשביל כך לא נאסר בקרובות שניה דלא הועלנו כלום. דהיה להם לאסור אשתו עליו וא"כ ממילא יהיה נאסר בקרובות שניה כדי שלא תהיה רגילה לבוא אצל קרובתה כמו בת אנוסתו. ותירץ דשאני התם וכו' אבל הכא דנשאה בהיתר אין מוציאין אשתו משום גזרה. ולפי זה יהיה מותר בקרובות שניה אף אם היה במזיד דלא הועלנו כלום באיסור זה

עוד כתב הרב ובעל חלקת מחוקק כתב וז"ל ומותר בקרובות שניה מלשון זה משמע אפי' בחייה וכו' והנה הקשה ולא תירץ וכבר כתבנו בירורן של דברים ע"כ: ואנכי איש צעיר נ"ל שלא כמו שהבין הוא שבעל חלקת מחוקק קא מקשה. אלא כוונת דבריו דקא מכריח דמותר בקרובות שניה דקאמר אפי' בחייה. וכמ"ש שאח"ז דברגילה לבא אסורה. משמע דבאינה רגילה מותרת. ועוד שלעיל סתם דוקא בת אנוסתו דבמיתתה מותרת אבל בחייה אסורה. דמשמע להדיא שלא דיבר אלא בבת אנוסתו דוקא. אבל בהנך דקרובות שניה אפי' בחייה וזה פשט דבריו במה שאמר סתם דוקא בת אנוסתו. דאם כמו שהבין הרב ז"ל כך היה לו לומר ולעיל בבת אנוסתו דוקא לאחר מיתתה. ולא להקדים ולומר סתם דוקא קודם שיאמר בת אנוסתו ובודאי שכוונת בעל חלקת מחוקק דבקרובות שניה שאני משום דהוא בשוגג. דהוא נקט דבריו על דברי הש"ע דהוא איירי מי שהלכה אשתו למדינת הים וכו' שהוא בשוגג ואמר וכמ"ש אחר זה דברגילה לבא אשתו אסורה משמע דבאינה רגילה מותרת דאפילו במזיד דכשאינה רגילה לא חיישינן להך חששא כדי לאסור אשתו אע"פ שהוא במזיד. וא"כ בהאי דבשוגג דלא חיישינן להך חששא ומותר בקרובותיה אפילו במה שלא דיבר לעיל וסתם אלא בבת אנוסתו שהוא במי. והוא הולך לישא אותה לכתחלה. דאמר דבחייה אסורה אבל בהאי דהוא בשוגג מותר לישא אותה אפילו בנה כן נלע"ד פירוש דברי החלקת מחוקק. ואם כוונתו כמו שהבין הרב ז"ל מאי קושיא איכא. דאם על קרובות שניה מבת אנוסתו שאני בת אנוסתו שהוא במזיד. ה מה שאין אוסרין אשתו אע"פ שהוא במזיד תקשה א בת אנוסתו ליכא קושיא דשאני אשתו שהיא כבר נשואה לו בהתר. לאפוקי בת אנוסתו שהוא הולך לישאותה עכשיו

פרק ג' דין ב' הבא עהקטנה אשת הגדול וכו' ונאסרה על בעלה כמו שביארנו בהלכות סוטה ע"כ. ק הרב המגיד כתב שלא מצא ראיה לדברי רבינו א שנאסרה לבעלה דפתוי קטנה אונס הוא יעו"ש: ואנכי איש צעיר נלע"ד שמלבד הראיה שהביא הו ז"ל מהך דר' אלעזר וכו' שהיא ראיה גמורה ועוד יש ראיה גמורה לדברי רבינו ממה שאמרו בפרק אלו נערות שהמוציא שם רע על הקטנה פטור משום דה מלא דיבר הכתוב ולפום סוגיא דערכין דאמר רבא הוציא ש"ר על ש"ר שהוציא. דלפי זה מה לי קטנה לי גדולה . דלהכי אצטריך נערה מלא דיבר הכתוב כמו שכתב שם רבינו בפ"ג מהל' נערה בתולה. דתסוגיא דערכין עיקר וכמו שכתב שם הרב מש"ל ז"ל יש. דמזה יליף רבינו דלא אמרינן פיתוי קטנה אונס הוא דאם פיתוי קטנה אונס הוא אמאי אצטריך הכתוב להוציא את הקטנה, והא הוי כמוציא ש"ר על הנערה אנסה דלא מחייב. אלא ודאי דלא אמרינן אונס קטנה וי הוא. והך סוגיא דפ"ד אחין לאו בדוקא אלא דחייה וכמ"ש ה"ה כן נ"ל: אח"כ ראיתי להרב מצפי"א מהל' אישות דין ח' בד"ה הן אס הביא ראיה לדברי רבינו דאם פיתוי קטנה אונס הוא לא הו"ל להקשות