לבב דוד קמג

חבירו הרי זו שותה שאין כאן עבירה דמאי שנא מבא על ארוסתו בבית חמיו. דמוכרח לומר דלהכי דייק רבינו וכתב כל איש שבא ביאה אסורה וכו' ואפילו בא על ארוסתו בבית חמיו. דהיינו שהיא ביאה אסורה מקריא כיון שהאיסור הוא מחמת היא עצמה. אבל במעוברת חבירו לא אסרו הביאה מחמת עצמה אלא שלא יזיק לעובר ולולד. לכן לאו בכלל דאמרו שיהיה מנוקה מעון. שלא אמרו אלא מעון דביאה אסורה. וזה שאמר רבינו שאין כאן עבירה דהיינו שאין כאן עבירה דביאה כמו שאסורה עליו אפילו מאיסור שניה. דהנך הביאה אסורה מחמת עצמה. ור"מ דס"ל דאינה שותה אע"ג דאין האיסור מחמת הביאה עצמה. הוא משום דכיון דאסרו חז"ל ואמרו שאינו רשאי לקחתה עוד דקנסו אותו בכך. הרי אסרו ביאתו מחמת הביאה עצמה דאין עכשיו מחמת הולד אלא מחמת קנס אסרו הביאה עצמה. וזה שאמר רבינו בפירוש המשנה וז"ל ר"מ סבר מי שנושא מעוברת חבירו ומינקת חבירו יוציא ולא יחזיר עולמית ולפיכך הוא אצלו עובר עבירה כמו ישראל שנשא נתינה והדומות להם לפיכך לא ישקה אותה וכו'. דהיינו כיון שקנסו אותו ואסרוה עולמית דומה לנתינה שאיסור ביאתה מחמת עצמה. וכיון שכן רבינו מפרש דמה שאמר אוציא שומרת יבם ולא אוציא ארוסה. משום דקידושין דידיה כמו שאמר בש"ס. ואי משום ביאה אסורה כיון דהיא אשתו בקידושין דידיה להתירה אחר שתבוא אצלו לא מקריא ביאה אסורה. דלא דמי לנתינה שאסורה עליו לעולם ת"ל אשר תשטה אשה תחת אישה הרי מיעט אותה הכתוב. וסובר רבינו כיון דמיעט אותה הכתוב דהוא משום דביאה שבא עליה בבית חמיו ביאה אסורה מקריא ולא דמיא למעוברת חבירו דהתם אין הביאה אסורה מחמתה אלא מחמת הולד והכא הביאה עצמה אסורה מחמתה. ולכן כתב בכאן ואפי' בא על ארוסתו בבית חמיו אין המים בודקין את אשתו

דין י' מי שאין לו אשה הראויה לילד ולא בנים וכו' שלא נאמר בתורה ונזרעה זרע אלא בראויה לילד וכו' פירוש שהוא אמר אע"פ שהיא עקרה וזקנה או אילונית ואינה ראויה לילד אם היו לו בנים או אשה אחרת ה"ז משקה אותה. וכדי שלא יקשה דהרי כתיב ונזרעה זרע דמשמע דבעי' שתהא ראויה לילד. להכי אמר שלא נאמר בתורה ונזרעה זרע אלא על האשה הראויה שאם היתה יולדת בצער תלד בריוח וכו' דהיינו שהקב"ה משלם שכרה על ששתתה והיא נקיה. אבל אה"נ דגם זקנה או עקרה או אילונית שותות אם יש לו אשה או בנים: והראב"ד כתב פי' שלא הקפידה תורה שתהא האשה הזאת ראויה לילד. דהיינו כדי שלא תפרש דברי הרמב"ם שלא נאמר בתורה ונזרעה זרע אלא על האשה שתהא ראויה לילד. וזה אי אפשר לפרש שהוא אמר דלא בעי' שתהא האשה ראויה לילד. להכי פירש דבריו מה שאמר שלא נאמר בתורה הכוונה שלא הקפידה תורה דבעי אלא בראויה לילד. אלא שאם היתה יולדת בצער תלד בריוח וכו'. ואני כבר כתבתי פירוש דברי רבינו שאם כדברי הראב"ד היה לו לרבינו לכתוב אלא שאם היתה וכו': אלא שלכאורה קשה על דברי רבינו שנקט זה על זקנה או עקרה נמי. והלא לא הוצרך ר' ישמעאל לומר זה אלא לאפוקי מרשב"א שאמר אילונית אינה שותה משום שנא' ונקתה ונזרעה זרע מי שדרכה להזריע יצתה זו שאין דרכה להזריע אבל על זקנה או עקרה מודה הוא דשותות דלא דרשינן האי קרא על אשה שתהא ראויה לילד. וכיצד רבינו בא להוציא פירוש זה. והלא ודאי דבאשה זקנה או עקרה ודאי דלא דרשינן קרא הכי להוציא אותם דלא אמר רשב"א אלא באילונית שאין דרכה להזריע. דהיינו שאין המין זה דרכו להזריע. אבל בזקנה או עקרה המין זה דרכו להזריע: וראיתי לרבינו שפירש בפירוש המשנה שכתב וחכמים אומרים ונקתה ונזרעה זרע את שראויה להזריע ע"כ. דמפרש לדברי חכמים דמתניתין דטעמא דזקנה ושאינה ראויה לילד נמי טעמא דאמרו דאינן שותות הוא מקרא זה ומפרשי לקרא דונזרעה זרע הוא שראויה להזריע. ואלו אינן ראויות להזריע להכי נקט בדבריו כך דהוא לאפוקי מדברי חכמים. אלא דלפי זה א"כ חכמים דמתני' איירי אפי' ביש לו אשה ובנים דקרא קא ממעט להו. וא"כ רבינו דלא כמאן לא כחכמים ולא כר"א: ונראה לי דרבינו פירש כך בפירושו כהירוש' דמפקי מקרא דונקתה ונזרעה זרע לאפוקי מי שאינה ראויה להזריע. אלא דבברייתא דאותיבו מינה לר"נ מפורש דלחכמים אם יש לו אשה ובנים שותות. דס"ל לתנא דברייתא דטעמא דרבנן הוא משום שאסור לו לקיימן דאיירי מתניתין בשאין לו אשה ובנים ופליגי חכמים ור"א בהכי. דר"א ס"ל אף ע"פ שאין לו אשה ובנים שותות מפני שיכול לישא אשה אחרת דלהכי אתא תנא דברייתא לפרש לן מתני' וכמו שאמרו בירושלמי דמודים חכמים לר"א שאם יש לו אשה ובנים שהיא שותה ונוטלת כתובתה דודאי דמה שאמרו בירושלמי בש"ס דמתני' קמא דהוא משום ונקתה ונזרעה זרע לאפוקי מי שאינה ראויה להזריע לא קיימא הכי. שהרי בש"ס אחר כך אגופא דמתניתין קאמרי דמודים חכמים לר"א שאם יש לו אשה ובנים שהיא שותה. ורבינו בפירוש המשנה פירש כדברי הירושלמי קמא. ובחיבורו פסק כדברי הירושלמי בתרא שהוא כמו הברייתא דגמרינן. וכתב שלא נאמר בתורה ונזרעה זרע אלא בראויה לילד שאם היתה יולדת וכו'. הוא לאפוקי מה שנאמר בירושלמי קמא. ואלו דברי מר"ן שכתב הברייתא דגמרין וכתב והכי אמרינן בירוש' מודים חכמים לר"א וכו'. דהיינו שמתחלה הביא דברי רש"י שפירש רובא הוא ילד בחור כמו רביא. דאי לאו דברי רש"י הוה אמינא דהאי רובא דקתני בברייתא לאו ילד ובחור קאמר שעדיין אין לו אשה ובנים שאפשר שיש מין באדם שבייריית זרעו אף בעקרה וזקנה לפעמים הם מתעברים וקתני כברייתא דאם אין לי אשה ובנים כזה אינן שותות כיון דלא בריר כל כך. ואף ע"פ שהם עמו מקרו ראויות להזריע מ"מ מחמתו הוא בעי שיהיה לו אשה או בנים אבל אדם דעלמא שנשא עקרה או זקנה לא מהני דיש לו אשה או בנים. וכסתמא דקתני במתני' דמשמע אף ביש לו אשה או בנים אינן שותות. קתני בברייתא אין לו אשה או בנים. הא אם יש לו אשה או בנים שותות. ואם כן מתניתין נמי מיירי בשאין לו אשה או בנים דוקא. הא אם יש לו אשה או בנים שותות. והביא ראיה מהירושלמי דמודים חכמים לר"א שאם היו לו אשה או בנים שהיא שותה ונוטלת כתובתה. שמזה הוא מה שפסק רבינו דאם היו לו אשה או בנים שותות