לבב דוד קלד

דמשמע דבכל גוונא בין נתייבמה ראשונה ואח"כ שניה בין נתייבמה שניה ואח"כ ראשונה. ולא שייך יבום אפי' באחת אלא אם מתה שניה שמותר בראשונה כמ"ש ר"י ולהכי לא הביאו אלא המשנה כצורתה ודברי רבי יוחנן ורבינו ג"כ כתב כדברי המשנה וכדברי ר' יוחנן. וכתב שאם קדם א' מן האחין וחלץ לאחרונה הותרה הראשונה לשאר האחין. דפשיטא דבחלץ נמי הותרה דפקעה זיקתה בחליצה שהוא הדין כך שיחלוץ. ואם כן חזרה הראשונה להיתרה כמו אם מתה דמאי שנא אלא דלכתחלה לא ונראה דלהכי לא תני לה מתניתין. וכן נראה מהש"ס דלכתחלה לאו כמ"ש הכ"מ. ובהכי אתי שפיר דברי ה"ה ז"ל. אבל לפי הכ"מ ז"ל שכתב דלמד רבינו דין זה דאם לא ידעינן הי נפיל ברישא הוא ממה שאמרו בש"ס ולימא דלא ידעינן הי נפיל ברישא. א"כ קשה אמאי לא כתב רבינו דהשני אם קדם וכנס לא יוציא

ועוד קשה דאם הוא כך דרבינו אית ליה הך דאמרו בש"ס אי הכי היינו דקתני קדמו וכנסו יוציאו. בשלמא ראשונה וכו'. דהוא עיקר לדעת רבינו אם כן איך כתב רבינו דאם קדמו וכנסו יוציאו. דאף אם תפרש לדבריו אלו דאיירי בידעינן הי נפיל ברישא אמאי דכי יבם השניה תחלה דגם אח שיבם הראשונה יוציא. והלא דין הוא זה שכנס את הראשונה אחר כניסת אחיו את השניה יקיים . לפי דמה דאמר בדלא ידעינן הי נפיל ברישא דשני דין הוא שלא יוציא. משום דמימר אמר זה השני אחי שיבם ראשון שניה אירע לחלקו ואחר כך אני. לקחתי זו והיא הראשונה והרי זו הותרה ונאסרה וחזרה והותרה ע"י אחי שכנס את השניה כמו שפירש"י. אם כן גם בידיע נמי הי נפיל ברישא דכי ייבם חד השניה תחלה איכא נמי להאי טעמא ותהא מותרת ואמאי יוציאו שניהם. הלכות נערה בתולה

פרק א' דין ב' כל הנבעלת בשדה וכו' כתב הרב מש"ל אבל לעולם אם טענה בין בעיר בין בשדה שהיתה אנוסה משביעין אותו על טענתה כדי לפטור עצמו מן הצער וכו' והוצרכתי להאריך בזה לפי שראיתי למוהרח"ש וכו' ודבריו תמוהים בעיני וצ"ע עכ"ל: אואנכ איש צעיר נראה לי כדברי מוהרח"ש ממ"ש רבינו וכל הנבעלה בעיר הרי זו בחזקת מפותה וכו'. דהיינו שאם טענה שאנוסה היתה שאינה נאמנת אלא אמרינן שהיא מפותה ש ואם כדבריו ז"ל שמשביעין אותו על טענתה האי חזקה למה ליה. שאם לומר שלא נאמין אותה שהיא אנוסה. גם בלא חזקה לא נאמין לה כיון דלית לה חזקה דאנוסה והרי היא כמו שאר התובעין דעלמא אלא דמשביעין לנתבע. אלא ודאי בא לומר דהרי זו בחוקת מפותה דאין בטענתה כלום דליכא ספק גבן כלל דשמא אנוסה היתה גם להשביעו אינה יכולה

דין ג' המפותה שלא רצתה להנשא וכו' כתב הרב משנה למלך ונסתפקתי היכא דפיתה אשה האסורה עליו ועבר וכנסה אם תועיל לו כניסתו זו ליפטר מהקנס וכו' שוב דאיתי הדבר מבואר בפ' הבא על יבמתו וכו' ופירש שאם מפותה היא אהנו ליה נישואין למיפטריה מקנסא ע"כ: ן אגבי בעניי לא ברירא לי שמשם הדבר מבואר לספיקו כמ"ש ז"ל דהתם שאני שלא היתה אסורה לו בשעת הפיתוי והוה אמינא כיון דקאמר רחמנא לכונסה א"כ הביאה הוא כמו קידשה בתחלת ביאה בפירוש להכי קתני בברייתא לא ישא. ובלא דברי רב הוה מפרשינן דמה דקתני ואם נשא נשוי דרשאי לקיימה דומיא דבוגרת ומוכת עץ. דאמרו רב ורבי יוחנן דלא ישא ואם נשא נשוי ובעדיפא מינה קא מקשה הש"ס על דברי רב שאמר יוציא בגט מדבריו אלו שאמר בבוגרת ומוכת עץ דאם נשא נשוי. וכיון שכן נימא דגם מה שאמרו דאם נשא נשוי לענין מפותה. הוא דוקא בהאי אבל שאר נשים שהיו אסורות עליו מקודם הפיתוי והאונס. אם נשא לא מקרי נישואין דתועיל לו ליפטר מן הקנס. כיון דגם מקודם הפיתוי היתה אסורה עליו לינשא א"כ לא שייך בה נישואין. ולזה הוא דאמר ה"ה בהלכות איסורי ביאה בפי"ז דין ט"ו וכ"ש בעולת אדם אחר דיוציא בגט דהיינו דאפי' במה שבעלה הוא עצמו דהסברא נותנת דרשאי לקיימה קאמר רב דיוציא בגט כ"ש בבעולת אדם אחר שהיתה אסורה עליו דהוא אינו רשאי לקיימה ולפי זה דהוה ס"ד דמה דקתני בברייתא ואם נשא נשוי הוא דרשאי לקיימה ועל מה שאמר רב דיוציא בגט קא מקשה מדבריו שאמר בבוגרת ומוכת עץ דאם נשא נשוי. מוכרח לומר דפשיטא ליה לש"ס דאינה מתחללת ואין הולד חלל. דלא אמר רבי אליעזר בן יעקב הולד חלל וחלק על דברי רבנן אלא באנוסת חבירו ומפותת חבירו אבל באנוסתו מודה ר' יעקב דאין הולד חלל דלא מקרי חייבי עשה. דאל"כ דאיך הוה ס"ד לומר דמה דקתני ואם נשא נשוי דרשאי לקיימה כיון דהוא מוזהר עליה בלאו דחללה: ועוד דא"כ מאי אתא רב לאשמועינן דיוציא בגט פשיטא דאסור לקיימה כיון דהיא חללה והולד חלל: לפי זה דמה שכתב רביני שם בפ' י"ט וז"ל וכהן גדול שבא עליהן או על אלמנה או שנשא בעולה הרי אלו נתחללו לעולם ע"כ. הך בעולה דקאמר היא בעולה מאחר דומיא דאלמנה. וזהו שכתב שם ה"ה ופסקו כן בהלכות ואע"ג דסלקא בקושיא ע"כ. דהיינו דהש"ס קא מדמי לה לבוגרת ומוכת עץ דאמר רב ואם נשא נשוי וקיימא בקושיא. ואעפ"כ פסקו כן בהלכות כדברי רב דיוציא בגט. ואע"ג דבבוגרת ומוכת עץ לא יוציא בגט דמשמע דלהאי הוא דאיכא חילוק בין בוגרת למוכת עץ. אבל לענין חילול ודאי דאינה מתחללת דומיא דהנך. אלא דהוה צריך נמי דאם נשא לא יוציא דהיא קושית הש"ס ואף על פי כן לא חשו לה בהלכות. דבכל מקום דאמר קושיא לא איתותב מינה דיכול לתרץ לה. ואם היא מתחללת ליכא קושיא כלל. דאיך אפשר לה לינשא לו: וכן נראה עוד מדברי ה"ה שם בדין ד' שכתב וז"ל וכבר נתבאר שאם נשא בוגרת או מוכת עץ שאין מוציאין מידו וכ"ש שאין הולד חלל ע"כ. דממה שאמר ומכ"ש שאין הולד חלל. משמע דלאו