לבב דוד קלג

קתני תנא כשגירש קודם שמת. ומיהו אף על גב דתנא קתני להאי מלתא זו ואין צריך לומר זו מ"מ קשיא ליה לרבא האי דיוקא דכיון דאפילו מת וכנס וגירש מותרת ברישא דברקא בהך מתני' אע"ג דקתני לה הכא לענין זו ואין צ"ל זו הניחא אי סבר לה כרב אשי דיש זיקה וכמ"ש לדעת רב אשי אבל זו היא למעוטי דקתני תנא אי אפשר לפרש לה כדעת רב אשי דזו למעוטי מת ואח"כ גירש כיון דתנא זו ואין צריך לומר זו קתני לה לא אתי האי דיוקא דזה הפך דבריו דהוא קתני ברישא דאם כנס ואח"כ גירש מותרת וזה אף ע"פ שגירש ואח"כ אסורה להכי מוכרח לאוקומי לה למעוטי מת בלא גירש דאז הוי שפיר דקתני תנא זו ואין צ"ל זו ואתי עלה מיעוטא דזו היא דהשתא תירוצא דרבא אתי שפיר. אלא דמ"מ קשיא מתניתין אהדדי דמתניתין קמא קתני דאם כנס וגירש מותרת ואידך מתניתין דידן אסורה לפי תירוצא דרב אשי זאת אומרת וכו' ומוכרח לומר דכמו דמתרצינן לדברי רב אשי דשאני הכא משום גזירה. גם לרבא דסבר כרב אשי דיש זיקה הכי מתרצינן לה ודברי רבא ורב אשי שוים הם ולא מחליפין הגירסא שיש לפנינו דזו למעוטי מת ולא גירש

פרק ז' דין א' שנים מן האחין נשואין לשתי אחיות ומתו שניהם ולא נודע אי זה מהם מת ראשון הואיל ואי אפשר ליבם שתיהן והרי זיקה נפלה על שתיהן שתיהן חולצות ולא מתייבמות וכו' כתב הרב המגיד ז"ל ור' יוחנן אמר מתה שניה מותר בראשונה. אבל מתה ראשונה אסור בשניה וכו' וקי"ל כר"י כמו שיתבאר בסמוך וכיון דקי"ל דמתה ראשונה אסור בשניה. כתב רבינו בשלא נודע אי זה מהן מת ראשון לא מתייבמות לפי שכל שלא נודע איזה מהן מת ראשון אפילו מתה הא' האחרת אסורה ע"כ. דהיינו שלא כתב רבינו לקמן דין ד' מתה אחרונה חזרה הא' להיתרה וכו' אלא בשנודע אי זה מהם מת ראשון כמו שכתב בדין ג' ועלה קאמר דין ד' מתה האחרונה וכו'. אבל בשלא נודע שהוא דין א' כתב ולא מתייבמות ולא חילק. וזה מבואר להדיא מדברי ר' יוחנן שלא אמר רבי יוחנן אלא כשנודע אי זה מהם מת ראשון: אבל הכ"מ מפיק לה מהאי דאמר ולימא ליה דלא ידעינן הי נפיל ברישא וכו' יעויין שם. ולא ידעתי דאמאי נייד מפירוש הרב המגיד דודאי דמשם יוצא דין זה

ועוד קשה לי דאם משם הוא דיצא לרבינו דין זה דא"כ אמאי כתב רבינו לקמן דין ה' דאם קדמו וכנסו מוציאין מידם דמשמע דרבינו קאי על כל מה שמוזכר לעיל דגם בשאין ידוע איזה מהן מת ראשון. ואמאי והרי שני יאמר חבראי שנייה יבם אנא ראשונה מייבם כדאמר התם. ובשלמא להרב המגיד דדייק מדברי רבי יוחנן הכי אתי שפיר דאם קדמו וכנסו יוציאו גם על השני שכל שלא נודע אי זה מהם ראשון דשמא נשא הראשונה הראשון והשני נשא השניה. וכיון דאמר רבי יוחנן דכל יבמה שנאסרה שעה אחת על היבם קיימא עליה באשת אח שיש לה בנים א"כ לא מצי למימר שני חבראי שניה יבם אנא ראשונה מייבם דחיישינן שמא שניה יבם. וקיימא עליה באשת אח שיש לה בנים דודאי צריך להוציא ואע"ג דאיסור אחות זקוקתו מדרבנן. כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון וא"כ הרי קיימא עליה כאשת אח שיש לה בנים שצריך להוציא. ולא דמי להך דפרק כיצד דף כ"ד דמי שקידש אחת משתי אחיות ואינו יודע איזה מהן קידש דאם מת ויש לו שני אחים דקתני אחד חולץ ואחד מייבם דאם קדמו וכנסו אין מוציאין מידם. דמהאי רש"י ז"ל הכא קא מדמי לה לשני דהכא משום דליכא אלא ספק פגע באחות זקוקה התם והא נמי לשני ספק הוא. דודאי דלדברי רבי יוחנן דאמר משום שכל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה הרי היא כאשת אח שיש לו בנים ואסורה לא דמיא להתם דהתם יבמה אחת היא ולהכי אם קדמו וכנסו אין מוציאין מידם. דשמא כל חד וחד לא פגע באחות זקוקתו ולא קנסוהו רבנן להוציא על הספק. אבל הכא דשתי יבמות דגרם להאחרונה איסור משום דכל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה הרי זו כאשת אח במקום בנים. אסורה גם במקום ספק דשמא היא האחרונה והויא כאשת אח במקום בנים דחילוק זה הוא מוכרח לדעת הרב המגיד דאמר אח"כ ואף במה שנזכר בראש הפרק בשאין ידוע אי זה מת ראשון אם קדמו וכנסו יוציאו. דאם לא כן תקשה לו דמאי שנא דהתם בפרק ח' דין א' מי שקידש וכו' פסק רבינו דאם קדמו וכנסו אין מוציאין מידם. והכא מוציאין גם בשני. וכיון שכן מוכרח לומר לדעת ה"ה דאע"ג דבש"ס קאמרי ולימא ליה דלא ידעינן הי נפיל ברישא. והשיב לו אי הכי היינו דקתני וכו' אלא שני אמר חבראי שניה יבם אנא ראשונה מיבם. דכל הנך שינויי לאו דוקא אבל האמת דלדעת ר"י אף שני אסורה לו ויוציא כמ"ש: ונראה דלהכי הרי"ף והרא"ש השמיטו סוגיא זו דקא שקיל וטרי על תשובת ר"י דנראה דדחי משנה זו. והביאו המשנה בצורתה דס"ל דכל הנך שקלא וטריא לאו דוקא דאינו אלא לפי מה שהשיב ר"י. דהיינו דרבי יוסי בר חנינא דאותביה לרבי יוחנן על מה שאמר שיבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה תחזור להיתרה הראשון. דמהאי מתניתין דארבעה אחין וכו' מדקתני חולצות ולא מתייבמות מוכח דלא כמו שאמר. דאם כן אמאי אינן מתייבמות והרי לפי דבריו איכא יבום דליקום חד מנייהו לחלוץ לה לשניה. ותיהוי ראשונה לגבי אידך כיבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה תחזור להיתירה הראשון אלא ודאי דמכאן מוכח שלא כדבריו. דכיון דנאסרה לא תחזור להיתרה הראשון . דהשיב לו ר' יוחנן לפי דעתו זאת דמינה מדייק דלא כרבי יוחנן דאינו יודע מי שנאן דאינו יודע הטעם. ועל זה הוא דקמקשו אח"כ בש"ס ולימה ליה מאי חולצות וכו' ולימא דחליץ לראשונה וכו' ולימא ליה גזירה וכו' ולימא ליה גזרה שמא ימות וכו' ולימא ר"א היא וכו' ונימא להו וכו' ולימא דלא ידעינן הי נפול ברישא וכו' והם ז"ל לא הביאו להך שקלא וטריא כיון דלא אמרו אלא על מה שאמר אחיות איני יודע מי שנאן דדחי לתיובתא בהך דקא שקלי וטרי הכי. אבל חזו דמתניתין אתיא גם לדברי ר"י וטעמא דמתניתין הוא לפי שאם נתייבמה ראשונה קודם הרי נתייבמה באיסור כיון שהשניה לא מהני בה יבום כיון דלא קרינא בה יבמה יבא עליה שהיא אסורה אם כן ראשונה נתייבמה באיסור דלא פקע זיקתה אף אם כשנתייבמה השניה אחר כך. וגם כן אם נתייבמה ראשונה אחר שנתייבמה השניה כיון שנתייבמה באיסור לא חזרה להיתרה. ולהכי קתני סיפא דאם כנסו יוציאו