לבב דוד קלב

מפרש דסוגיות פליגי אהדדי ופסק הלכה כסוגיא דסוטה לחומרא אבל הרא"ש הוא מחלק בין זה לזה ולא פליגי אהדדי ודוק

דין כ"ה שלשה אחין וכו' הרי הנכרית חולצת ולא מתייבמת מפני שהיא צרת אחות אשתו בזיקת אחיו שמת אחרון וכו': הנה בסוגיא כשדייק בש"ס טעמא דגירש ואח"כ מת אבל מת ואח"כ גירש אסורה פירש"י בשלמא אי לא כנסה הוי מותרת לזה מחמת זיקת אחיו הראשון וכו'. פי' דבריו דמשמע ליה האי דיוקא דש"ס אבל מת ואחר כך גירש אסורה דאיירי באופן דמתני' דהוא שכנסה המגרש ומת ונפלה לפני אחיו הג'. ולפי הדיוק דקא מדייק הש"ס ממתני' מדלא קתני היתרא אלה כשגירשה ב' קודם מיתתו. דמשמע הא כל שלא קדמו גירושין למיתה אלא שהמיתה קדמה לגירושין אסורה. דהטעם כיון דמת והיתה זקוקה לו ועדיין לא גירש הוי צרת אחות לגבי הג'. וא"כ כיון שמת הב' אסורה לג' משום צרת אחות אשתו. ואם כן לפי הדיוק הזה דהעיקר כיון שלא גירש בשעת נפילה הוי כצדה משום הזיקה יצא לנו הדין שאע"פ שלא כנסה תהיה אסורה לג'- להכי אמר רש"י ז"ל בשלמא אי לא כנסה הויא מותרת לזה מחמת זיקת אחיו הראשון וכו' דהיינו כיון דלא כנסה ובחיי ב' היתה זקוקה לשניהם והיה כל אחד מהם ראוי לכונסה. עכשיו שמת השני והוא לוקח אותה הוברר הדבר שהזיקה הראשונה היתה לו לבדו ומחמת זיקת אחיו הראשון הוא לוקח אותה. אבל אם כנסה הב' אפי' אחר גירושי אשתו הובררה לו למפרע דמשעת מיתת אחיו הראשון דהזיקה לו היתה וכיון שבאותה שעה עדיין לא גירש הויא צרתה ואע"פ שגירש אח"כ כשימות הויא צרת אחות אשה לגבי הג'. והאי דאמר אח"כ בש"ס אמר לך רב אשי ה"ה דאף ע"ג דלא עבד בה מאמר נכרית מיחלץ חלצה יבומי לא מיבמה דמשמע דאף בלא כנס איכא זיקה. התם שאני כמו שפירש שם רש"י ז"ל דהואיל וערוה על בעלה לבדו הוית רמיא נעשית צרתה בזיקה אבל הכא דתרי אחי נינהו והיא זקוקה לשניהם בעי דכנסה דוקא: אבל רבינו ז"ל ס"ל דאף על גב דלא כנסה חולצת ולא מתייבמת משום כיון דאמרינן דיש זיקה אפי' בתרי אחים א"נ באותה שעה נאסרה לכל אחד מהם כשימות ותפול לפני הג' דהויא לה צרת אחות אשה בזיקה. ומה דדייק הש"ס טעמא דגירש וכו' לאו דוקא דקאי אמאי דקתני במתניתין וכנסה דמתניתין קתני לה לרבותא דאף ע"ג דכנסה כיון דגירש מקודם מותרת. וכפשט דברי רב אשי דאמר ה"ה דלא עבד בה מאמר נכרית מיחלץ חלצה יבומי לא מיבמה דאף ע"פ שלא כנס איכא זיקה. וכן נראה מהש"ס דלרב אשי אע"פ שלא כנס איירי מדקאמר אח"כ בש"ס ולרבא הניחא אי סבר לה כרב אשי זו היא למעוטי מת בלא גירש. דהכוונה דלא דייק למתניתין כרב אשי דאמר הא מת ואח"כ גירש אסורה דהא רבא מיתה מפלת וכיון שגירש שריא. אלא דייק טעמא דגירש דבשעת מיתה לאו צרות נינהו. אבל אם לא גירש את אשתו בשעת מיתה אסורה דמוכרח דאיירי דאפילו לא כנס דאם בכנס איירי כמו דקתני במתני' ועלה קא דייק. למאי אצטריך האי מיעוטא דהא קתני לה בהדיא במתניתין לעיל. אלא ודאי דאיירי אפי' בלא כנס ולהכי אצטריך מיעוטא דזה דגם בלא כנס הויא צרת אחות אשה בזיקה. וכיון דרבא ס"ל כרב אשי דיש זיקה א"כ גם רב אשי הכי ס"ל דיש זיקה אפילו בשלא כנס. אלא דרבא ס"ל כיון דגירש אפי' כנס שריא ורב אשי ס"ל דבעי גירש קודם שמת בעל נכרית. אבל אם מת קודם אף על פי שגירש הב' אסורה אף על פי שלא כנס הנכרית. ורבינו פסק כרב אשי אף ע"פ שלא כנס אסורה אם מת קודם ואע"פ שגירש א' מבעלי אחיות: והנה ממה שתירץ רבא לעיל על דקא רמי הש"ס מתני' על הך מתני' דקתני וכולן אם נתגרשו צרותיהן מותרות דזו ואין צריך לומר זו קתני. נראה דסבר דשוין הם צרת ערוה בנישואין דהך מתניתין בין בנפלה לפניו באיסור זיקה כמתניתין דידן. דאם כנס ולבסוף גירש שריא אפי' לתנא דידן ולא ממעט זה אלא שלא גירש. אבל לרב אשי דס"ל דאם מת ואח"כ גירש אסורה. בודאי דהוא יתרץ על רומיא דמתניתין דשאני האי דנפלה לפניו באיסור זיקה דאם מת נשוי נכרית קודם שיגרש זה אף ע"פ שלא כנס אסורה וכמו שביאר רבינו הטעם דאמר ומפני מה לא גזרו דבר זה בנישואין וכו' שרבינו פסק כרב אשי. דלרבא הכל שוין כמ"ש וא"כ מה שכתב הרב המגיד דקי"ל כרב אשי וכרבא דסבר הכי. הוא לענין מה שאמר דזיקה ככנוסה לענין זה דאף רבא הכי ס"ל כרם אשי דיש זיקה וכמו שאמר הש"ס ולרבא הניחא אי ס"ל כרב אשי דהיינו דיש זיקה: ומעתה מ"ש הלח"מ ז"ל אבל רבינו נראה שרצה להסכים דברי רבא ורב אשי וכו' ולפ"ז קשה למה אמרו בגמ' למעוטי מת בלא גירש היה לו לומר למעוטי מת ואח"כ גירש כדרב אשי ע"כ. לפי מ"ש אי אפשר לומר דרבא ס"ל כרב אשי. דהא רבא תירץ זו ואצ"ל זו קתני דגם במתני' דידן שריא אם גירש אע"פ שכנס וזו למעוטי שלא גירש ולא אמר ה"ה שרבינו ס"ל כרב אשי וכרבא לגמרי. אלא לענין דיש זיקה וככנוסה דמיא דבהאי איירי ה"ה

ואפשר לומר דהלח"מ סובר דאע"פ דרבא תירץ זו ואצ"ל זו קתני דגם לדעת המקשן דרמי מתניתין אהדדי. דס"ל דליכא למיגזר בהאי יותר מהך דעל קושייתו זאת תירץ לו זו ואצ"ל זו קתני. אבל כשאומר בש"ס הניחא לרבא אי סבר כרב אשי ס"ל להש"ס דרבא ס"ל כרב אשי לגמרי. וא"כ גם הוא סובר דכאן גרע טפי משום דאיכא למיגזר. ולהכי אמר דרבינו רצה להסכים דברי רבא ורב אשי. ולהכי הוקשה לו דלמה לא תירץ דזו למעוטי מת ואח"כ גירש כדברי רב אשי. ומשום זה הוכרח לומר דרבינו גירסא אחרת יש לו בגמ' דגריס למעוטי מת ואח"כ גירש: ולי נראה דאף את"ל דרבינו רצה להסכים דברי רבא ורב אשי לגמרי עכ"פ אין צריך לשנות הגירסא דמפרשינן דברי רבא דאמר זו ואין צריך לומר זו קתני הכוונה זו שאינה צרת ערוה הוא בשעת מיתה דווקא מותרת ואין צריך לומר זו דאפי' בנישואין ליכא צרת ערוה דהוא גירש ואחר כך כינסה דלהאי מלתא קתני תנא וליכא רומיא דמתניתין אהדדי. ועלה קא דייק הכא טעמא דגירש ואח"כ מת הא מת ואח"כ גירש אסורה דהיינו דמתני' דקתני זו ואין צריך לומר זו דאינן צרות אפילו בנישואין הראשונים ליתיה במת ואח"כ גירש ואחר כך כנס דזה אפילו דבנישואין הראשונים אינן צרות אעפ"כ אסורה ואמר רב אשי ואת אומרת דיש זיקה אפילו בתרי אחי. וא"כ אפי' בנישואין ראשונים איכא צרות וזו ואת צ"ל זו