לבב דוד יג

דתרומת עכ"ום אסורה מד"ס דווקא. אפ"ה כתב רבינו טעמא דמה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית. כלומר דבלא טעם לפי שאינו בתורת גיטין וקידושין הרי איכא טעמא רבה דנפיק מקרא דמה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית שהוא למאן דאית ליה דנכרי איתיה בתרומה דנפשיה. ולא צריך לטעמא שאינו בתורת גיטין וקידושין אלא בעבד דלא נפיק מקרא זה דמה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית. דודאי דזאת הדרשא כך הוא משמעותיה דקרא כמו שדריש לה ר' ינאי בש"ס. להכי נקט לה רבינו כיון דלא נפקא מינה לדינא. והש"ס דפריך שם והא מהאי נפקא הכי הוא דלמאי אצטריך קרא לכתוב קרא יתירא גם אתם לרבות זה. והא מסברא נפקא. דודאי דמלתא דנפקא מסברא לא אצטריך קרא לכתוב. ותירץ לו משום דנכרי איתיה בתרומה דנפשיה. וכד פריך ליה ולר"ש דפוטר וכו' גם אתם למה ליה דהוא קרא שאינו צריך הוא. והשיב לו סד"א הואיל ואמר מר אתם ולא אריסין וכו' אימא אתם ולא שלוחכם נמי קמ"ל. דאצטריך גם לרבויי דהיינו דודאי דלהך לא אצטריך קרא. ולא אצטריך אלא משום דסד"א דלימעוט שליח להכי אתא לרבויי דהשתא לר"ש לא אצטריך קרא משום מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית. דמר' חייא בר אבא אמר ר"י נפקא כיון שאינו בתורת תרומה. ולהכי רבינו בפ"ג מהל' גירושין כתב דהעכ"ום על דעת עצמו הוא כותב דלהכי הוא פסול לכתוב הגט. ובעבד כתב הטעם משום דאינו בתורת גיטין וקידושין. דודאי דמשום טעם זה גם העכ"ום שייך ביה האי טעמא. אלא דנקט הטעם שאמרו בש"ס. דהוא טעם מורווח אע"ג דהוא יוצא מטעם העבד שכתב אח"כ. וג"כ בהל' תרומות כתב רבינו הך טעמא דמה אתם בני ברית. ואף ע"ג דלא צריך ליה כיון דעכ"ום לא איתיה בתרומה. דהוה נפיק מדאמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן כדאמר בש"ס הכא. אלא נקט הדרשא שהיא מקרא דעדיפא ממלתא דסברא כמש"ל כן נלע"ד. דכן דרכו של רבינו במקומות הרבה להביא הדרש' הפשוטה כיון דלא נפק' מינה לדינא

דין כ"ב וכן המקדש בלא שידוכין כתב הרב המגיד דבפ"ק דקידושין רב מנגיד על דמקדש בביאה וכו': דהנה כיון דרבינו פסק כרב ולא כנהרדעי. להכי בהך דחתן הדר בבית חמיו לא כתב שם רבינו דמכין אותו מכת מרדות. שבהלכות איסורי ביאה בפכ"א כתב וז"ל וכן אסרו חכמים על האיש שידור בבית חמיו. והרב המגיד שם נתן טעם לדברי רבינו לפי שלא הזכירוהו בפ' המוכר פירות. ולא אמרו אלא דלאו אורח ארעא למידר בבית חמוה יע"ש. אבל בהנך אחריני פסק רבינו כרב דבפ"ו מהל' גירושין פסק דמבטל הגט או מוסר מודעא מכין אותו מכת מרדות. ובפ' כ"ה מהל' סנהדרין פסק דהמצער שליחא דרבנן מכין אותו מכת מרדות: ומה דבהלכות ת"ת בפרק שביעי דין ו' בההוא דחייל עליה שמתא תלתין יומין דלא כתב דמכין אותו מכת מרדות אלא מנדין אותו פעם שניה. נ"ל שרבינו מפרש לדברי רב שאמר ועל דחלא עליה שמתא תלתין יומין דאיירי בדבר דמה שעשה עשה. אלא דמלקין אותו על שעבר על דברי חכמים. כמו שאר מקומות שכתב רבינו שהעובר על דברי חז"ל מכין אותו מכת מרדות. ורבים מהאי כתב רבינו בהרבה מקומות. כמו הנך דמבטל גיטא. ומוסר מודעא ומצער שליחא דרבנן. דהם מה שעשה עשה אלא דמכין אותו מכת מרדות שעשה מה שאסרו חז"ל. שדברי רב בהך גוונא שכתב רבינו בפרק א' מהלכות טועין במי שמחוייב לישבע שבועה מדבריהם וכו' ולא רצה לישבע דמשמתין אותו ל' יום. שאם לא בא ולא תבע נדויו מלקין אותו מכת מרדות ומתירין לו נדויו. אבל בהנך דכתב בהל' ת"ת דמנדין אותו עוד עד שיסיר הנזק שעשה. או במי שביזה לחכם עד שיפייסנו. או שעשה איסור וכיוצא עד שיחזור בו. אין מלקין אותו דקים ליה ביה בדרבה מניה כנלע"ד לומר לדעת רבינו: אבל ראיתי שמר"ן הכי כתב בטי"ד סימן של"ד דהרמב"ם לא כתבו דמשמע דכיון דספיקא הוי אי מנגיד רב או לא אזלינן לקולא ואחריו נמשך רבינו עכ"ל. אלמא דפשיטא ליה דמה שאמר רב על כל ששמתו אותו תלתין יומין ולא תבע לנדויו דלא כמ"ש והנלע"ד כתבתי: והנה על דברי הב"י הנזכר הקשו הרב לח"מ והרב מש"ל ז"ל דאיך שייך לומר דרבינו אית ליה דספיקא הוי אי מנגיד רב. והרי רבינו בפירוש פסק דלא כנהרדעי יעו"ש. דבאמת דהוא פלא בדברי מר"ן ז"ל. לכן נ"ל דמה שאמר מר"ן הב"י הוא דווקא על האי דחיילא עליה שמתא דרבנן תלתין יומין. דאית ליה דמנדין אותו עוד דהיא חומרא גדולה. הבו דלא לוסיף עליה דמלקין אותו כיון דלדעת נהרדעי דלא מנגיד רב ביה ואם כן ספיקא הוי אף ע"ג שרבינו פסק דלא כנהרדעי מ"מ בהא אזל לקולא דלא לוסיף עליו מלקות כיון דקים ליה בדרבה מניה. וכך כוונתו ז"ל כמ"ש כך על דברי הטור. ועיין מה שהקשה הרב מש"ל עוד על דברי הטור: ואנכי ההדיוט נ"ל לתרץ דאע"ג דהטור ז"ל בטא"ה סימן כ"ו הביא מחלוקת רבינו ואביו הרא"ש אפ"ה כתב בטח"מ גבי המצער שליחא דרבנן דמכין אותו מכת מרדות בלי שום מחלוקת משום דס"ל דגם אביו הרא"ש ז"ל יודה בזה לפי שבפרק עשרה יוחסין בעובדא דרב יהודה בר יחזקאל וכו' א"ל אמאי שמתיה מר משום דציער שליחא דרבנן ופירש רש"י ביזה את שלוחו לפניו וחייב מלקות דרב מנגיד אמאן דמצער שליחא דרבנן ע"כ. הנה בדבריו אלו יש לדקדק דהיכי מייתי מרב דמנגיד לענין שמתא. ומוכרח לומר דרש"י ז"ל מחלק מהך עובדא למאי דמנגיד רב. דבהך עובדא דנגע בכבוד רב יחזקאל שביזה לשלוחו בפניו להכי שמתיה דסליק דרגא מהך דמנגיד רב שהוא ציערו לשליח דווקא. וכיון דעביד עובדא הכי כדברי רב בהאי להכי הטור פסק דמצער שליחא דרבנן מכין אותו מכת מרדות ולא הביא שום מחלוקת. ועל מה שבטוא"ה סימן קל"ד גבי המוסר מודעא על הגט דפסק בסתם דמשמתינן אותו. הרואה יראה דאפילו כרב לא עבד דהוא אמר דמשמתינן אותו שהוא יותר ממכת מרדות וכבר מרן שם תמה עליו בזה. ועוד יש לתמוה דהוא שם בסימן קמ"א גבי המבטל את הגט ומוסר מודעא על הגט הביא דברי רבינו דמלקין אותו. ולמאי כתב האי דמוסר מודעא והרי הוא כתב כבר בסימן קל"ד דאדרבא משמתינן ליה לכן עלה דעתי לומר דרב לא איירי באופן שכתב הוא. דהוא איירי במי שהוא חייב להוציא ואינו רוצה. דמצוה על כל בית דין שבכל מקום