לבב דוד קכה

הרב הלח"מ אולי. דעתו מפני שנתבאר שאין הקריאה מעכבת ע"כ. ואני ההדיוט קשה לי דאיך שייך לומר דמזה הוא אמר דחליצתן כשרה דאע"פ שאין הקריאה מעכבת בעינן שיוכלו להקרות אבל אם אינן יודעין להקרות הרי דומים לאלם ואלמת דחליצתן פסולה משום טעמא דרבי זירא דכל הראוי לבילה וכו' דהוא טעם אחד להן: ואפשר לחלק דבאלם ואלמת אינן ראויין כלל. להקרות אבל אלו אם מלמדין אותן יכולין להקרות וא"כ מקרו ראויים להקרות

דין ט"ז חלצה בלילה וכן קטנה שחלצה לגדול חליצתן פסולה כתב הרב המגיד ומשמע דכיון דמסקנא דגמרא והלכה עד שתביא שתי שערות שאפילו בדיעבד פסולה ע"כ. פירוש דמשמע דהלכה כר"מ דאמר איש כתוב בפרשה ומקשינן אשה לאיש. וכיון שכן הויא חליצתה פסולה כמו שסובר ר"מ בחלצה לקטן דהשתא מה שבקצת ספרים כתוב חליצתה כשרה הוא טעות סופר בודאי. ולא כתב הרב המגיד דמאי שנא מקטן דחליצתו אינו כלום: ונ"ל דהדבר מבואר בעצמו שהרי במשנה קתני וחולצת לקטן חליצתה פסולה. וקאמר בש"ס עלה זו דברי ר' מאיר אבל חכמים אומרים אין חליצת קטן כלום. דמשמע דמה דקתני פסולה פוסלת על האחים. דאף דכתיב מיעוטא לר"מ דבעינן איש כמו שכתוב בפרשה אפ"ה חליצתו פוסלת על האחים אלא שאין הדין כר"מ בהאי. אלא כחכמים דאמרי אין חליצת קטן כלום. אבל בקטנה שאמרו בש"ס והלכתא עד שתביא שתי שערות דהוא כר"מ דסבר הכי. וקאמרי בש"ס על הא דקתני במתני' קטנה שחלצה חליצתה פסולה זו דברי ר"מ אלמא דמה דקתני במתניתין פסולה הוא דפוסלת על האחין. וכמו חלצה לקטן דלר"מ דאע"ג דאיש כתיב בפרשה אפ"ה פוסלת על האחים ג"כ בחליצת קטנה אף ע"ג דמקשינן אשה לאיש אם חלצה חליצתה פוסלת על האחים כמו חולצת לקטן ואפי' אם את"ל דיש לחלק לר"מ בין קטן לקטנה. כיון דבתרווייהו קתני מתניתין פסולה משמע דדין אחד להם. ולהכי פסק רבינו דהיא חליצה שפוסלת על האחים שלא כדין הקטן דאינה חליצה כלום. דבהך פסק כרבנן וכמ"ש ובהאי פסק כמתניתין דלא כחכמים לפי שאמרו בש"ס והלכתא עד שתביא ב' שערות וכמו דקתני פסולה דמשמע דהיא פוסלת על האחים

אלא דקשה דלפי דברי רבינו זה אמאי לא עריב ותני לקטנה בהדי קטן כיון דפסולה דקתני במתניתין הוא דפסולה על האחים: ויש לומר דלפי מה שכתב הרב המגיד לעיל דלדברי רבינו דמשום קטן בלחוד תני במתניתין חליצה פסולה. אבל בחרש וחרשת אפילו תנא דמתניתין מודה דאינה כלום ואגב גררא דקטן נקט בהו פסולה הילכך לא אצטריך ליה אלא קטן עד כאן. אתי שפיר דלא עריב קטנה נמי בהדייהו דהוה אמינא דגם קטנה אינה כלום כמו חרש וחרשת דתני לה נמי ודינן אין חליצה כלום. משום דלא הזכיר רבי מאיר בפרק האשה רבה דהביא רש"י שם אלא חליצת קטן דוקא והוה אמינא דלא אמר רבי מאיר אלא בחליצת קטן אבל בקטנה לא עשו בה לפסול על האחים והרי הם כחרש וחרשת. להכי תני לה לבד לומר דפסולה דומיא דקטן דאמר ר' מאיר: וכי תימא אם כן אמאי עוד תני שתחלוץ משתגדיל כיון דתני פסולה דלא נשאר לן הך חששא כיון דתני לה לבד: יש לפרש דמתניתין נקטה הכי משום דדבר זה הוא שנוי במחלוקת הביאו בתוספתא בזה הלשון קטנה שחלצה תחלוץ משתגדיל ואם לא חלצה חליצתה פסולה דברי ר"א. וחכמים אומרים אם לא חלצה חליצתה כשרה ע"כ. דמשמע דגם חכמים ס"ל שצריך לחלוץ לכתחלה אלא דאם לא חלצה משתגדיל חליצתה כשרה. וכיון דבהאי פלוגתא הוזכר דברי ר"א הכי דלאפוקי מדברי חכמים דפליגי דאמרי דאם לא חלצה משתגדיל כשרה. להכי במשנה נקטה הכי כמו דנקט בתוספתא כנז' אע"ג דלא הזכירה מדברי חכמים דפליגי עליה: אלא דממה שכתב הרב המגיד בפ"ה דין כ"ג וז"ל וקטנה סבור רבינו דאתיא כסתם מתניתין וכו' דתנן קטנה בת חליצה אבל לדידן דקי"ל עד שתביא שתי שערות אין חליצה בקטנה כמבואר בפרק ד' וזהו שלא הזכיר רבינו בכאן אלא ביאה עכ"ל. משמע דמתני' דלא כמסקנא שאמרו והלכתא וכו' דנראה דה"ה היה גורס במתניתין כגירסת הרי"ף דחליצתה כשרה ומה שאמרו בש"ס עלה זו דברי ר"מ הוא כמו שפירש שם הלח"מ יעו"ש. ומ"מ נלע"ד ברור דרבינו גורס פסולה וכפשט הש"ס וכמו שפירשתי

דין י"ז יבם שרגלו הימל הימנית חתיכה אינו חולץ בשמאל. כתב הרב המגיד דעת רבינו וההלכות וכו' אבל נפסקה רגלו אינו חולץ מההיא דאמימר וכו' וכ"ש דנפסקה רגלו ע"כ. והנה כיון דכתב רבינו אחר כך דטעמא דאינו חולץ מאן דרגלו הפוכה הוא משום דאילו יכול לנעוץ עקבו בארץ א"כ מאי דקאמר הרב המגיד וכ"ש דנפסקה רגלו הוא דאינו יכול לנעוץ שוקו בארץ וא"כ קשה דאיך אפשר לומר כך והא לדעת המאור שהביא אח"כ דס"ל דנחתכה רגלו חולץ ס"ל דיכול לדחוס שוקו הנשאר אארעא אף על גב דאמר אמימר דמאן דמסגי אלוחתא דכרעיה לא חליץ. דמשמע דבהאי אי אפשר לדחום כרעיה אארעא. אבל בנחתכה רגלו יוכל לנעוץ רגלו בארץ וכן כתבו התוס' בדברי ר"ח דגריע מקיטע דקיטע דחייס שפיר כוליה שוקיה אארעא וכיון שכן היאך אפשר לומר דחולקין במציאות דזה ס"ל דקיטע אינו יכול לדחוס כרעיה אארעא דגרע ממאן דמסגי על לוחתא דכרעיה. והנך ס"ל דהך דמסגי אלוחתא דכרעיה לא יכול לדחוס כרעיה אארעא. והקיטע יכול הוא לדחוס כרעיה אארעא. ומה שהביאו התוספות בשם רבינו נסים דפירש במגלת סתרים דקיטע לא חליץ מכ"ש דרגלו הפוכה אפשר דהוא סבר דטעם דמאן דמסגי על לוחתא דכרעיה הוא משום דלאו רגל מקרי ולהכי קאמר וכ"ש הקיטע דלאו רגל הוא. ולא משום דלא יכול לדחוס כרעיה אארעא כמו שפירש רבינו. וכך היא דעתו של הראב"ד ז"ל בהשגות דהוא משיג על רבי' דאמר דהטעם משום דאינו יכול לנעוץ עקבו בארץ. דאי משום זה לא היה מעכבת לפסול. דהוא ס"ל דהטעם כמ"ש דג"כ הרגל הוא דנקרא רגל. וכן ראיתי להרא"ש שהביא דברי הראב"ד שהשיג על הרי"ף דבפירוש אמר לדבריו הראב"ד דטעמא דאמימר משום דגב הרגל הוא שנקרא רגל. והתחתון כף הרגל ולא משום דצריך למדחסיה כרעיה אארעא. ומה מאד דקשה על דבריו ז"ל שאמר על השגת הראב"ד דנראה שהוא ז"ל סבור דלא אמרה