לבב דוד קכג

דמותר עבדינן כוותיה היכא דלא אפשר וכו' כיון דלא הוי אלא איסורא דרבנן ולא אפשר. ולפי זה הוא ס"ל כרבינו דבגמרו סימניו סגי אלא דמחמרינן עליה עד שישהה ל' יום או עד שנדע שכלו לו חדשיו בודאי דזה מוסכם במסכת נדה כנז"ל: אבל אי אפשר לומר דס"ל כרבינו דהוא משום ספק דרבנן. דהא במה שהוא למד מזה הוא אפילו בלא ספק. אלא גם בודאי איסור אלא משום דהוא איסורא דרבנן עבדינן כאידך תנא דמתיר היכא דלא אפשר. ועוד דהא קאמר אף ע"ג דאיכא איסורא ודאי להך תנא. וכיון שכן דמה שאמרו בש"ס דלרשב"ג כל שלא שהה ל' יום ספקא הוי. לאו משום דהוא ספקא להכי עבדינן כהך תנא דמתיר משום דהוא ספק דדבריהם. דזה אפשר דגם בודאי איסור דדבריהם בדלית ליה תקנתא עבדינן כאידך תנא דמתיר כמ"ש. וא"כ מוכרח לפרש לפי זה הכי דלרשב"ג כל שלא שהה ל' יום ספקא הוי ואסור דבעינן שהה ל'. והוי אסור בודאי דחז"ל אסרו עד שישהה ל' יום וכיון דלית ליה תקנתא עבדינן כרבנן דמתירין ואין צריך ל' יום ולהכי למד הרב מזה דבמידי דרבנן אף על גב דאיכא איסורא ודאי להך תנא דאוסר כיון דאיכא תנא דמתיר עבדינן כוותיה במידי דלית ליה תקנתא כן נראה להדיא פירוש דברי מהר"י וויילא שהביא בב"י כנז"ל ומה שתירץ הלח"מ על הך קושיא הנז"ל ואמר והכרח זה מבואר מ"כ הובא בב"י סי' קנ"ט. לא הבנתי דבריו ז"ל דבהיכן מבואר כמ"ש הוא ז"ל

פרק ג' דין א' האומר זה בני או שאמר יש לי בנים וכו' כתב הרב המגיד אע"ג דמוחזק לן בגויה חהו שסתם רבינו וכתב נאמן ע"כ. פירוש אף ע"ג דמוחזק לן דאית ליה אחים נאמן לומר זה בני דהוא אינו סותר לחזקה דיש לו אחים אלא דיש לו בנים לפטור אשתו מן היבום ומן החליצה. אבל אם היה מוחזק שיש לו אחים ואמר בשעת מיתתו אין לי אחים אינו נאמן כמ"ש רבינו בדין ג'

דין ב' אמר זה אחי וכו' כתב ה"ה בקידושין במשנה וכו' ומתבאר בגמרא בב"כ שאין הלכה כרבי לפי אוקמתא זו וכו' אין כוונת דבריו אין הלכה כרבי אלא כרבי נתן. דהא לפי אוקמתא זו גם כרבי נתן לא אתי. לפי ששם אמרו ברייתא דמוחזק לן באחי ולא מוחזק לן בבני וכו'. ורבי נתן סבר מה לו לשקר כי חזקה דמי לא אתי חזקה. ועקרה חזקה לגמרי. ופירש רש"י ז"ל בר נתן ומיהו אי לא הדר ביה הוה שריא לעלמא וכו' דהוא להדייא דגם דמוחזק לן באחי אם אמר בשעת קידושין אין לי אחים פוטר אותה מן היבום ומן החליצה גם לרבי נתן. אלא כוונתו ז"ל דבשלמא לפי מה שאמרו בש"ס מעיקרא אתיא האי דבב"ב כרבי אבל לפי אוקמתא דאביי אחר כך לא אתי הלכה כרבי לפי הך דב"ב. והכוונה דאינהו לא ס"ל כאביי בהאי סוגיא דמוקים למתני' גם אליבא דר' נתן דלא ניחא להו הכי בש"ס דבב"ב. וגם אליבא דאביי עצמו שהרי הוא אמר התם הא איכא עדים במדינת הים. אלמא דגם לקלא בעלמא חיישינן ועקריה לחזקה וגם את דיבורו שאמר דלית ליה אחי. כ"ש היכא דמוחזק לן דאית ליה אחי ואמר אין לי אחים שאינו נאמן להכחיש החזקה. וכל כוונת דברי הרב המגיד לפי שהלכה כרבי מחבירו בכל מקום ע"ז אמר דלפי משמעות הברייתא כמו שאמר הש"ס מעיקרא ניחא דרבינו פסק כר' ולא לפי אוקמתא זו דאביי דלא פסקי הכי בש"ס דבב"ב כר'. לפי אביי דהכא דהם סברי הפך דבריו שאמר דגם במוחזק לן באחי נאמן. והוא משום דלא ס"ל כאביי דהכא. אלא כפשטא דברייתא דהוא בדלא מוחזק לן באחי וכרבי דהלכה כוותיה: וכן ראיתי להר"ן שכתב מעיקרא וז"ל ולענין הלכה משמע דקי"ל כרבי דאינו נאמן לאסור דקי"ל הלכה כר' מחבירו. ויש לדקדק דאי קי"ל כרבי נקיטינן דאפילו בדמוחזק לן דאית ליה אחי נאמן לומר אין לי אחים. ואילו בפ' יש נוחלין וכו' אלמא כל היכא דמוחזק לן דאית ליה אחים לא מהימן איהו למימר דלית ליה וכו' אבל הרמב"ם כתב בפ"ג מהלכות יבום שאינו נאמן ונראה שסמך לו על אותה סוגיא שבפ' יש נוחלין דאביי גופיה דמוקי האי אוקמתה הכא אמר התם הא איכא עדים במדינת הים. ורבא נמי אסיק זיל חוש לה ולא הסכימה דעתו באלו החילוקים שכתבנו עכ"ל. הרי הוא מעיקרא כתב בשביל דהלכה כר' מחברו. אלא לפי שא"כ אפי' ברמוחזק לן באית ליה אחים . ואילו בפ' יש נוחלין לא סברי הכי כרבי לפי דברי אביי ולא אמר אלא כר' נתן. דודאי לא נחית להאי אלא לומר דמאי דאית לן דהלכה כרבי מחבירו לא אמרי הכי שם כרבי דהאי אוקמתא. ואה"נ דגם כר' נתן לא עבדי דלא שקיל וטרי אלא משום רבי. ולבסוף כשהביא דברי רבינו אמר דרבינו לא ס"ל כהאי דאביי דהכא אלא עבד כהך סוגיא דפרק יש נוחלין וכמש"ל בכוונת דברי הרב המגיד כן נ"ל

מש"ל בד"ה האומר זה בני וכו' אך יש להסתפק אי שרי לכהן דכיון דנאמנותו הוא משום דאי בעי מגרש לה א"כ לכהן אסירא וכו' ודע שמדברי התוספות שכתבו בד"ה הואיל ובידו לגרשה וכו' אין בדבריהם הכרח וכו' אבל אחר שאנו מאמינים או אותו לפוטרה מן היבום אם תהיה מותרת לכהן או לא. בזה לא גילו דעתם ע"כ: ואני ההדיוט לפק"ד נראה דהתו' ס"ל כדעת הרמב"ן שהרי הקושיא היא דהשתא שאומר זה בני לא פסיל לה. ועלה קא מתרץ מ"מ חשיב מגו לפוטרה מיבם. דמשמע דחשיב לה מגו לפוטרה מיבם. באופן הקושיא דהשתא שאומר זה לא פסיל. דבהאי גוונא קא מתרצי עלה דחשיב לה מיגו לפוטרה מיבם. דנראה שהם גילו דעתם שמותרת לכהן. דאם לא כן היה להם לתרץ תירוץ מורווח ולומר דגם עתה עבדינן כדין היוצא מן המיגו הזה שאסורה לכהן נמי

דין ד' מי שזנה עם אשה וכו' כתב הרב המגיד דין זה אינו מבואר וכו' וכיון דלענין תרומה דאיכא איסורא דאורייתא שדינן הולד בתר דידיה גבי יבום נמי אמאי לא נהמניה וכ"ש ללישנא בתרא ע"כ. ואנכי ההדיוט נ"ל דסבר רבינו כך משום דאמרו בב"ב בש"ס דטעמא דאדם נאמן לומר זה בני ואע"ג דמוחזק לן באחי הוא משום דבידו לגרשה. וא"כ בודאי אומר אמת שזה בנו וכיון שכן בזה מהיכן הוא יודע האמת שזה בנו כדי שנאמר שודאי כך הוא הואיל ובידו לגרשה. שודאי לפי דעתו הוא אומר שזה בנו כיון שבא עליה. אבל הוא מוטעה בזה דשמא בא עליה אדם אחר. ומאין יודע הדבר שזה בנו ודאי והרי אין לו חזקה. לכן לא עבדינן ביה דינא דהאומר זה בני נאמן לכן פסק הוא