לבב דוד קיח

קודם א"כ בהך דלאחר שלשים יום דקתני דמבקשים ממנו דהוא נאמן דבעל אמאי נאמן הוא. והרי כיון דגט שנתן לה הוא לזיקתו היא נאמנת שלא בעל דמוקי איניש נפשיה מלבעול כיון דאיכא איסורא. וא"כ היה צריך דכופין אותו לחלוץ דודאי לא בעל: ואמר ואולי לא אמרו כן אלא לומר דרב אמי לא מוקי התם גט לזיקתו וכו' משום הך סברא וכיון שכן מה שאמר כשגט יוצא מתחת ידה ע"כ אחר כניסה ע"כ. דהיינו שרצה לתרץ דאולי מה שאמרו הך סברא דמוקי איניש מלבעול כיון דאיכא איסורא. משום שראו רב אמי דאמר דבהך גיטא שבידה סגי ולא מוקי התם גט לזיקתו הוא משום דאית ליה הך סברא דמוקי איניש נפשיה מלבעול היכא דאיכא איסורא. ואם הוא דצריך גט אחר דיש ביאה אחר גט א"כ היאך אמרו דלאחר שלשים מבקשים ממנו דהוא נאמן שבעל והרי היכא דאיכא איסורא מוקי איניש נפשיה מלבעול. אלא ודאי איירי בדליכא איסורא שנתן הגט קודם אלא בעל קודם ולהכי סגי בגט שבידה דמזה למדו ז"ל דפירשו דאיירי אחר שכנס וכו' ורב אשי דס"ל דצריך גט אחר לא ס"ל הך סברא דרב אמי דאית ליה כיון דאיכא איסורא מוקי איניש נפשיה מלבעול. דודאי דגם דאיכא איסורא לא מוקי איניש נפשיה מלבעול לאחר שלשים. ולהכי קתני ברייתא דלאחר ל' אין כופין אותו: ועל זה חזר ואמר ומ"מ קשה מנין להם שרב אמי ורב אשי חולקים בהא וכו'. דהיינו גם עתה אכתי קשה דמנין להם להך דפירשו ז"ל שרב אמי ורב אשי חולקים בהך סברא. דלרב אמי ס"ל היכא דאיכא איסורא מוקי איניש נפשיה מלבעול אפי' אחר שלשים. ורב אשי ס"ל דלא מוקי איניש נפשיה מלבעול . דילמא לא פליגי בהאי סברא דגם רב אמי מודה לרב אשי דלא אמרינן הך סברא. ובמה שפליגי הוא דרב אמי לא רצה לאוקומי ברייתא בתרי גיטי כרב אשי כיון דאינו מבואר כך דבעי תרתי גיטי. אלא בגט אחד איירי ובענין דבעל קודם הגט. אבל רב אשי ס"ל כיון דאוקימנא לרישא דברייתא דגיטה בידה וסיפא קתני צריכה גט משמע מלבד גט דרישא וא"כ מוכרח דגט שבידה הוא הגט לזיקתה כגון שנתן הגט קודם

ואנכי לא ידעתי דמי הכריחו להלחם משנה דמפרש לפלוגתא דרב אמי ורב אשי בהאי דחד ס"ל יש ביאה אחר גט וחד ס"ל דאין ביאה אחר גט. דלא מצינו בש"ס מי שפליג בזה בביאור. דנראה דכ"ע ס"ל דיש ביאה אחר גט. והפלוגתא היא כמו שאמר לעיל דפלוגתייהו הוא דרב אשי ס"ל דודאי דהך גיטא גט לזיקתו כיון דנפסלה על ידו ליבומי. ורב אמי ס"ל דהוא גט לביאתו שבעל קודם ואע"פ שנפסלה על ידו הוא משום דאמרה לא נבעלתי כמש"ל. או נאמר דפליגי בהאי דרב אמי ס"ל כיון דמשמע מהברייתא דליכא אלא גט אחד מוכרח לומר דאיירי שהבעל אומר שבעל קודם נתינת הגט. אבל רב אשי ס"ל כיון דברישא ע"כ איירי דגיטה בידה ולא הזכירה מזה. א"כ סיפא דקתני גט הוא מוכרח לומר דגט אחר קאמרה. דלא סגי בגיטא שבידה דהוא מוכרח לומר דהתם גט לזיקתו הוא. דאמר שנתן גט קודם בעילתו ולהכי צריך גט לביאתו. דהשתא בין למר ובין למר היכא דאמר בעלתי ואחר כך נתתי גטלא בעי גט אחר. והיכא דאמר נתתי גט קודם צריך גט אחר דיש ביאה אחר גט לכ"ע

ואתי שפיר מה שרבינו לא אמר שבעי גט אחר. כיון שהוא אמר בעלתי ואח"כ נתן גט. שכך נראה מדברי רבינו שאיירי בהכי ולהכי לא תקשה מה שאמר הלח"מ וז"ל וגם צריך טעם למה לא פסק רבינו כרב אשי ע"כ שרבינו אתי ככ"ע בודאי: עוד כתוב בלח"מ וזה לשונו עוד כתב ועוד י"ל שמה שאמרו הנהו שניהם מודים וכו' לפי זה צ"ל הברייתא דקאמרה הוא אמר בעלתי וכו' ה"ה אף ע"פ שלא אמר בעלתי אלא ששניהם מודים שלא נבעלה שצריך גט ומה דנקט שאמר בעלתי הוא להודיענו דאף על פי שהוא מתחלה אמר בעלתי והוה ס"ד דכופין קמ"ל כיון דחזר ואמר לא בעלתי צריכה חליצה כלומר מבקשין אבל לא כופין כדכתב רש"י ז"ל ע"כ. ותימה גדולה על זה דאדרבה כיון דאמר מתחלה בעלתי הוה צ"ל דאין כופין. ולמה שאמר לא' בעלתי הוה צ"ל דכופין. דכיון דהוא מודה שלא בעל צריך חליצה על ידי כפייה. ובהיכן מצא שרש"י אמר הכי אדרבה אמר בהפך. וז"ל רש"י ואף על גב דקתני אמבקשים קאי. וה"ק אף ע"פ שחזר ואמר לא בעלתי דאיכא למימר כופין הואיל ומודה וכו'. הרי במה שאמר לא בעלתי הוה צ"ל כופין. וממה שאמר רש"י ז"ל בסוף הדיבור וז"ל ואי לא בעי למיחלץ לא כייפינן דסמכינן אדיבוריה קמא ע"כ הרי דיבוריה קמא שאמר בעלתי היא הנותנת דאין כופין. והיה עולה על דעתי לומר דט"ס נפל בדבריו וצ"ל כך ה"ה אע"פ שלא אמר בעלתי אלא ששניהם מודים שלא נבעלה שצריך גט. ומאי דנקט שאמר בעלתי הוא לרבותא דאפ"ה כופין אותו שיחלוץ. שלא כדברי רש"י שאמר דאין כופין אותו. אבל ראיתי שכתב אחר כך וקשה קצת אם כן למה לא פירש רבינו כשאמר ואם היה מודה שלא בעל כופין דבעינן הודאה מתחלה ועד סוף דאי חזר ואמר לא בעלתי אין כופין אלא מבקשין ע"כ. הרי להדיא שאי אפשר לגרוס הכי ולפי משמעות קושיא זו משמע שצריך לגרוס בדבריו כך. ומאי דנקט שאמר בעלתי הוא להודיענו שאע"פ שחזר ואמר לא בעלתי והוה ס"ד דכופין. קמ"ל כיון דאמר בתחלה בעלתי צריכה חליצה דווקא כלומר דאין כופין אלא מבקשין וכדעת רש"י ז"ל. שאז תחול הקושיא שאמר וקשה קצת וכו'. דהיינו דהיה צריך לרבינו לבאר דאם אמר מתחלה בעלתי אע"פ שחזר ואמר לא בעלתי אין כופין. דאין כופין אלא כשאמר מתחלה ועד סוף לא בעלתי. ודבריו אלו קשים אצלי כיון דרבינו איירי בכל גוונא בין תוך שלשים בין לאחר שלשים לענין גט. ואע"פ שלא אמר מעיקרא בעלתי כמ"ש הרב המגיד שאם דווקא כשהוא אומר בעלתי היה לו לכתוב אע"פ שחזר ואמר לא בעלתי. ומדלא אמר הכי משמע דברי רבינו שאע"פ שלא אמר בתחלה בעלתי צריך גט ולעיל כתב דרבינו מפרש תרי בבי בכל זמן בין לאחר שלשים בין לתוך שלשים וכיון שכן כיון דאמרינן בעלתי לאו דוקא לענין גט בתוך ל' וגם לענין חליצה לאו דוקא וכאילו לא אמר בעלתי אלא לא בעלתי ואם כן צריך לכופו לחלוץ אפי' לאחר שלשים. ומנין לו לומר בתחלה בעלתי הוא לרבותא דאפ"ה כופין אותו לחלוץ. דאם בתוך ל' אף על פי שלא חזר ואמר לא בעלתי. ובלאחר ל' אם חזר ואמר לא בעלתי כופין אותו ג"כ: וכן נראה מדברי התו' בפי' שני דהם מפרשים כדברי רבינו לפי מה שפי' ה"ה ואמרו גם כן וז"ל והא דנקט והוא אומר