לבב דוד קיד

בן אלעזר אתא לאפלוגי דגם בזה אין מעידין מפני שיכול לכוות אחר כך ויתרפא. אבל אם ת"ק איירי בסתם כל שלא נודע שנתגייד בחרב מלובנת מעידין אמאי אמר ר"ש בן אלעזר דאין מעידין מפני שיכול לכוות ולחיות וכו' דמשמע דידעינן דאיכא סכין מלובנת אלא מפני שיכול לכוות ולחיות. וכך הו"לל דחיישינן דשמא סכין מלובנת היתה: עוד כתב הרב המגיד ומתוך לשון ההלכות נראה כדברי הירושלמי וכו' משמע דסתמא אין מעידין ויש תימה על רבינו למה לא כתב מזה כלום ע"כ משמע דלדברי ההלכות לא קשה מה שלא הביא דברי רבא כלל דהוא סובר דמתניתין איירי בסתמא שלא נודע לנו במה הוכה אם במלובנת או לא ואף ע"פ כן אין מעידין. דחוששין שמא בסכין מלובנת הוכה להכי לא הזכיר דין דרבא כלל. ואע"פ דאם ידענו דהוכה בסכין שאינה מלובנת דמעידין. מ"מ כיון דמתניתין איירי בסתמא ולא הזכירה דאם באינה מלובנת מעידין להכי הוא גם כן לא הזכיר אלא הביא דברי המתניתין דוקא. אבל על רבינו יש תימה שלא הזכיר דין מגוייד כלל: ואנכי איש צעיר ראיתי מה דפי' רש"י ז"ל על מגוייד וז"ל לשון גודו אילנא מנותח ומלא פצעים וחבורות חרב ע"כ. וכן ראיתי להטור שכתב ראהו צלוב או מלא פצעים וכו'. וכתב הרמ"ה דווקא שראהו מגוייד בסכין וכו'. אלמא דמה שכתב בתחלה או מלא פצעים. הוא פירוש מגוייד דקתני מתניתין. ועלה דכתב אח"כ וכתב הרמ"ה דווקא שראהו מגוייד וכו' וכיון שכן ג"כ רבינו שכתב שדקרוהו או ירו חצים הוא פירוש למגוייד דקתני מתניתין והרי רבינו הזכיר מגוייד כמו הרי"ף ז"ל וכמו שכתב מר"ן בכ"מ ובב"י דמה שכתב רבינו ודקרוהו וכו' הוא פירוש , מגוייד דמתניתין

דין י"ט עד א' אומר וכו' או שטבע בים הגדול ומת וכיוצא וכו' כתב הרב המגיד בסוף הדיבור ומתבאר מדבריו גם כן שמים שאין להם סוף שא"א לעמוד על בוריו של דבר לעולם אינו מעיד העד עד שישהה כדי שתצא נפשו ולא חיישינן דאמר בדדמי וכו'. נ"ל פירוש דבריו כך כיון שאמר שאם נשאת לא תצא מוכרח לומר דאיירי שהעד לא אמר בדדמי. דהא כל היכא דחיישינן לומר בדדמי אע"פ שנשאת תצא. וזה הוא איירי ששהה שם עד שתצא נפשו. דבכי האי גוונא ליכא בדדמי אלא משום דא"א לעמוד על בוריו של דבר לעולם. דאמרינן שמא יצא ממקום אחר הוא דאמרינן. שלא תנשא לכתחלה. אבל איירי ששהה שם עד שתצא נפשו. וזהו שאמר רבינו או שטבע בים הגדול ומת- דהיינו ששהה עד שיעור מיתה. וכן נראה שכך פירוש דבריו ממה שכתב הוא ה"ה בדין כ' וז"ל כבר נתבאר זה למעלה בבבת ראוהו שנפל לים ואין בזה חילוק בין א' לב' וכו'. דהיינו שלא משום בדדמי הוא אלא משום דאפשר שיצא ממקום אחר. וכיון שכן אין חילוק בין א' לב'. דבמקום דחיישינן לדדמי אם ב' הם לא אמרי' בהו בדדמי כמו שכתב הוא לעיל מזה לדעת רבינו וכיוצא בזה ראיתי למר"ן בכ"מ וכן להרב לח"מ שפירשו ג"כ הם ז"ל ומה שנ"ל כתבתי ודוק

דין כ"ד בא אחד ואמר אמרו לי ב"ד או אנשים וכו' כתב הכ"מ בסוף ד"ה בא א' ואמר אמרו לי ב"ד וכו' וז"ל וב' תשובות הללו כסותרות זו את זו בהבנת דברי רבינו שבאחת מצריך שיזכיר שם עירו אף ע"פ שהזכיר שמו ושם אביו. ובאחרת אינו מצריך שיזכיר שם עירו ע"כ. פירוש שבסי' קפ"ה שהוא הענין יצחק בן מיכאל שהזכיר שמו ושם אביו קא מכריח דצריך להזכיר שם עירו. שמה שאמרו לו כשתלך למקום פלוני אמור להם שהוא כמזכיר שם עירו. דאי לא תימא הכי למה תלו שליחותו בהליכתו לאותו מקום דהוא בודאי כמזכיר שם עירו. אלמא דגם במזכיר שם אביו צריך להזכיר שם עירו. ובסי' קע"ז אמר דאם הזכיר שם אביו אינו צריך להזכיר שם עירו. דהוא מראה דשתי תשובות הללו כסותרות זו את זו בהבנת דברי רבי': ואני בער ולא אדע דאיך שייך לומר דמהרי"ק בסימן קפ"ה כוונתו לומר דאף במזכיר שם אביו אמר שצריך להזכיר שם עירו. והרי הראיה שמביא מדברי רבינו ממ"ש לקמן בסמוך ישראל שאמר מת איש יהודי עמנו וכו' עד שיעיד העד שהוא פלוני ויכיר שמו ושם עירו וכו' ושם לא אמר רבינו ויכיר שמו ושם אביו אלא ויכיר שמו דוקא דהרב ז"ל בשורש קפ"ה עסיק לומר דבענין עדות זו צריך להזכיר שם העיר. דאי לאו הכי מהיכן אנו יודעין שהם מעידין על פלוני זה שמא על אדם דמעיר אחרת להכי צריך שיזכיר שהוא מעיר פלונית. ולא נחית לומר אע"ג שהזכיר שם אביו ולהכי הביא ראיה מדברי רבינו שצריך שיזכיר שם העיר. וכן מהתוספתא דקתני אין מעידין עליו עד שיכירו וכו' ושם עירו. ובהך תוספתא נמי אינו מוזכר אע"פ שהזכיר שם אביו. אלא שיכירו אותו הוא דקתני דכל כוונתו לומר דלא סגי בהזכרת שם המת לבד אלא שיזכיר מאיזה מקום הוא כדי שנדע שעל זה הוא מעיד. שבאותה שחלה לא עלה על דעתו ליכנס בחילוק בין מזכיר שמו לבד או מזכיר שם אביו ג"כ: אבל מה שכתב בשורש קע"ו הוא מה שנראה לו לחלק אחר כך בין מזכיר שמו לבד ובין מזכיר שם אביו. דנראה לו דשם אביו הוא כמו שמזכיר שם עירו והביא ראיה לזה מדברי הרמב"ם וכו' דהשתא לא ספוקי מספקא בכוונת רבינו דודאי כשמזכיר שם אביו טפי הוי היכרה שם אביו יותר מעירו. ומה שנראה מדברי רבינו דבהך שמת יצחק בן מיכאל דהוא צריך להזכיר שם העיר. דאם לאו הכי למה תלו שליחותו בהליכתו לאותו מקום. התם שאני דהוא אינו מכיר זה יצחק בן מיכאל. ואם לא הזכירו לו שבהליכתו לאותו מקום יאמר. אינו יודע על זה יצחק בן מיכאל אמרו להגיד שמת להכי אמרו לו שבהליכתו שם יאמר. כן נראה לי לפרש דברי מהרי"ק בשתי תשובות הנז"ל. אלא שמר"ן העלה דמהרי"ק ספוקי מספקא ליה בהבנת דברי רבינו. ואנחנו לא נדע מה: