לבב דוד קיג

כ"ש בעד א' וזה כתב הרא"מ ז"ל להטוענים להכריח דהרי"ף סובר נמי דבאשה עצמה אינה נאמנת אף בשאמרה וקברתיו. דאיהו מפרש הבעיא בשאמרה וקברתיו. ואמר דאי ס"ד נאמנת א"כ עד א' במלחמה אמאי קא מבעיא ליה השתא אשה גופה נאמנת על עצמה עד אחד לא כ"ש. וההכרח שהבעיא איירי וקברתיו הוא משום דאיהו ס"ל דגם בשני עדים בעי לומר וקברנוהו יעו"ש בדברי הרא"מ שהביא הכ"מ

ונלע"ד דלא קשה דלא אמר הרי"ף דבשני עדים בעי וקברנוהו דהוא מוכיח הכי ממקום אחר מהש"ס עד שתקשה עליו כך. דהוא ז"ל אחר שהכריח מההיא עובדא דדגלת וכו' והוא הדין לעד א' במלחמה היכא דאמר וקברתיו. על זה אמר ואי לא קא מסהדי הכי אפי' תרי סהדי לא סמכינן עלייהו וכו'. דהוא ז"ל דן לומר הכי אחר מה דקא שקיל וטרי על הך בעיא. כיון דחששא היא משום דשמא בדדמי אמר. א"כ גם על ב' עדים איכא הך חששא: גם מה שהכריח שם הרא"מ ז"ל דאיכא למימר דגם הרמב"ם ז"ל ס"ל דהך בעיא איירי בשאמרה וקברתיו ודייק לה מלישנא דגמ' דמדקאמר עד אחד במלחמה מהו וכו' והכא נמי לא משקר ש"מ דעד א' במלחמה במת וקברתיו קא מיירי דאם לא כן הא דקאמר והכא נמי לא משקר מ"מ איכא למיחש ביה בדדמי וכו' שהרי האשה עצמה שנאמנת על עצמה לומר מת בעלי וכו' אם באה ואמרה מת בעלי אינה נאמנת משום דאיכא למיחש בה בדדמי וכו' אלא ע"כ לומר דבעיא דעד א' במלחמה במת וקברתיו קא מיירי דלא שייך ביה בדדמי ע"כ: נלע"ד דלא קשה נמי מהא על דברי הרב המגיד ז"ל דאמר דהרמב"ם מפרש לה בדלא אמרה וקברתיו דאדרבה הוא דאשה עצמה היא טועה לפי תאותה וחפצה להתיר עצמה. אבל העד אינו טועה וכיון שאמר מת הוא בודאי עד שנתברר לו שמת. דזה צד ראשון דאי טעמא משום דמלתא דעבידא לאגלויי לא משקרי אינשי והאי לא משקר דלא אמר בדדמי שחושש שמא ימצא שקרן ורואה בדיוק לידע האמת ומשום שמא יטעה דומיא דאשה ודאי לא דשאני אשה דחפצה ותאותה להתיר עצמה היא טועה לפי תאותה. אבל הוא אינו טועה או דילמא טעמא הוא משום דאשה גופה דייקא ומנסבא והכא לא דייקא וזה דוקא כשלא אמרה וקברתיו. אבל בשאמרה וקברתיו גם לטעמא דאשה גופה דייקא ומנסבא מהני דלא צריכין בהא לאשה דדייקא דאף על גב דלא דייקא יש להאמין לעד דהוא ודאי לא אמר בדדמי כיון שאמר וקברתיו

ואין להקשות דאם רבינו ס"ל דהבעיא היא בשלא אמר וקברתיו ובאופן שפירשתי לעיל לדעת הרב המגיד. א"כ כיון דהרמב"ם גילה דעתו דטעמא הוא משום דמלתא דעבידא לאגלויי לא משקרי אינשי. הרי לדעתו איפשיטא הבעיא וכיון שכן אמאי אמר דלכתחלה לא תנשא. והרי לפי הבעיא הוא דאם מטעמא דמלתא דעבידא לאגלויי לא משקרי אינשי גם בלא אמר וקברתיו נאמן: שכבר הרב המגיד כתב בסוף פרקין שרבינו נראה לו שטעם הראשון עיקר שעליו סמכו בדברים אחרים בגמ' כגון בהכרת שמות בגיטין ובחליצה אלא דהיכא דנפקא לן דינא בין שני הטעמים אלו שאין רבינו סומך על זה יעו"ש. וכיון שכן אתו דבריו הכא שפיר דאמר דלא איפשיטא בעיא דהיינו כיון דאיכא נפקא מינה לדינא. שלטעמא דאשה גופה דייקא ומנסבא א"כ אם לא אמר וקברתיו אינו נאמן. ולטעם דעבידא לאגלויי נאמן להכי ספיקא הוי ולכתחלה לא תנשא

דין ט' כבר הודענו שהעד שאמר וכו' אבל אם אמר העד או האשה או העבד וכו' שואלין אותו היאך ראית ובמה ידעת שמת וכו' כתב הרב המגיד ונראה שרבינו הוציא זה ממ"ש שם מעשה באדם א' שבא לפני טרפון וכו' אבל לומר ע"כ מודו ליה דאי לא תימא הכי לימא ת"ק אין בודקין עדי נשים כלל ע"כ. פירוש דבריו כיון דקי"ל כת"ק אם היה משמע מדבריו דאין בודקין כלל. אע"ג דהך ברייתא דמשמע מינה דלר' טרפון צריך לשאול כיצד לא עבדינן כוותיה אלא כת"ק דברייתא בתרא דלא צריך לשאול כלל אבל מדקאמר אין בודקין עדי נשים בדרישה וחקירה משמע דוקא בדרישה וחקירה אין בודקין אבל בודאי כל דליכא דרישה וחקירה אלא דלשאול לו כיצד צריך. ולהכי לא הביא ראיה מר' טרפון דברייתא קמא דהא שאל לו כיצד ידעת. דמינה אין ראיה אם היה משמע מת"ק דברייתא בתרא דאין שואלין כלל. וכיון שכן לא קשה מה שהקשה הרב הלח"מ ז"ל על הרב המגיד דאמאי לא מייתי ראיה מר' טרפון דברייתא קמא: ומה שהקשה עליו עוד דאמאי לא מייתי ראיה משום דהוא כדיני ממונות ובדיני ממונות אמרינן דבודקין את העדים וכו'

נ"ל דלא קשה דאי מהאי הוה אמינא כיון שמצינו דבעדות זו אפילו שמע מאשה ששמעה מעבד שאמרה מת סתמא די בהכי דלא כדיני ממונות אם כן גם בעד שאמר מת לא צריך לשאול כיצד להכי הביא ראיה מדלא אמר ת"ק אין בודקין עדי נשים כלל משמע דצריך לשאול כיצד ידע שמת

דין י"ח ראהו צלוב וכו' כתב הרב המגיד ורבינו לא הזכיר בדבריו דין מגוייד כלל ובגמרא הקשו וכו' רבא אמר בסכין מלובנת ודברי הכל והרשב"א כתב היכא דראהו מגוייד וכו' וכן מפורש בירושלמי דגרסינן התם אפילו מגוייד אני אומר בחרב מלובנת נכוות וחייה עכ"ל ע"כ. נראה פשט דברי הרשב"א כך הם דמה שאמר רבא בסכין מלובנת ודברי הכל. דהיינו דמתניתין משום דמגוייד בסכין מלובנת דיכול להתרפא. והכוונה דבכל מגוייד כל שלא ידענו שלא בסכין מלובנת חיישינן שמא בסכין מלובנת. וכפשט דברי הירושלמי דכל כמה דיכלינן להשוות שני התלמודין עבדינן. ולפ"ז מלובנת דקתני מעידין על המגוייד הוא בידעינן דבלא ברייתא היתה. וע"ז קאמר הרב המגיד ואני אומר שאין נראה כן מן הברייתא מדקתני מעידין על המגוייד. שלא היה לו לתנא דברייתא לומר מעידין על המגוייד סתם והיה לו לפרש דהוא דידעינן בודאי שלא היה בסכין מלובנת: ואני ההדיוט נלע"ד דאי מהא לא איריא דכל התלמוד . מלא מזה שהם סתמים. וכן ראיתי למר"ן בב"י בסימן י"ז שכתב כך על דברי הרב המגיד אלו: ועוד נ"ל ראיה גמורה דמוכרח הוא לפרש דברי ת"ק דברייתא דהוא איירי בידעינן בודאי שלא היה בסכין מלובנת ממה דפליג רבי שמעון בן לכוות ואמר אף על המגוייד אין מעידין מפני שיכול לכוות ולחיות וכו' והשתא בשלמא אי אמרינן דת"ק איירי בידעינן בודאי שאינה סכין מלובנת א"כ אתי שפיר דר"ש