לבב דוד קיב

דמה שאמר רבא גירעון דרעבון לא אמר במקום דשייך בדדמי דודאי דבדדמי דמלחמה הוא גרוע. דאף באמרה וקברתיו אמרינן דהיא משקרא מה שאין בדדמי דרעבון דהיא נאמנת. אלא כוונת רבא לומר דיש גירעון ברעבון יותר ממלחמה. דבזמן מלחמה יש ענין לומר דלא אמרה בדדמי. מה שאין כן ברעבון דכולה בדדמי הוא עד שתאמר וקברתיו

עוד כתוב בכ"מ שהר' יוסף בן לב כתב בתשובה וז"ל וק"ל בדברי ה"ה טובא חדא דהיאך כתב דכוונת הרמב"ם וה"ה לפרש דהבעיא בדלא אמר קברתיו וכו' ועוד דאיך אפשר לומר דס"ל לרב אלפסי דפשיטא להו וכו' אבל במת וקברתיו פשיטא להו ע"כ

ואנכי איש צעיר נלע"ד דכוונת הרב המגיד כך היא דכמדומה לו שכוונת רבינו והל' קא מכריחים דפירוש הבעיא בשלא אמר וקברתיו. אבל באומרת וקברתיו לא איבעיא להו והוא דאם איתא דבמת וקברתיו קא מבעיא להו מאי קא דחו בש"ס הך דבעי למפשט משני ת"ח בגו דאמרו אסקינהו קמן. הרי זה דומה לשאמר מת וקברתיו. ואם היא הבעיא דאף דאמר וקברתיו אם אינו נאמן משום דטעמא הוא דהיא דייקא ומנסבא גם בזה דאסקינהו לא יהיה נאמן לטעמא דהיא דייקא ומנסבא. ומאי קא דחי ליה והלא בזה האופן היא הבעיא שלו שהוא בשאמר מת וקברתיו. דאם טעמא דאשה דייקא לא מהני ורצה המפשיט לפשוט לו מהאי דמהני דהוא דטעמא משום דעבידא לאגלויי ואם כן מאי קא דחי ליה. דהוא רוצה לומר דטעמא דדייקא ומנסבא והא אף דאיירי בדאסיקנהו וכו' לא אתי נמי. דלא מהני לטעמא דהיא דייקא ומנסבא אלא ודאי דהבעיא היא בדלא אמר וקברתיו ואם הוא טעמא משום דהיא דייקא ומנסבא הכא כיון דזמנין דסניא ליה לא דייקא ומנסבא. דהיינו שהעד לא יאמר בדדמי אבל כיון דאין להאמינו אלא משום דאשה דייקא הכא לא דייקא כיון דיש רגלים לדבר וזמנין דסניא ליה לא דייקא. אבל אם אמר וקברתיו ודאי דנאמין לו אף ע"ג דהיא לא דייקא דודאי אמר אמת כיון דאמר וקברתיו. אבל אם נאמר דטעמא דנאמין ע"א בעלמא משום דמלתא דעבידא לאגלויי לא משקרי אינשי. גם בזה דעבידא לאגלויי אף לא אמר וקברתיו דודאי לא אמר בדדמי. אלא שידע בבירור שמת בודאי דחושש שמא ימצא חי ויצא שקרן. אבל אם נאמר שטעמא הוא דאשה דייקא ומינסבא. דהכוונה דגם בעלמא אינן מאמינים אותו אלא בשביל שסומכים דהאשה דייקא ומנסבא אם כן הכא לא מהני כשלא אמר וקברתיו. דחיישינן. דאמר בדדמי. ולפי זה כך דברי הרי"ף ז"ל דמתחילה אמר דאיבעיא להו ע"א במלחמה מהו וכו' דהביא דברי הש"ס מאי דהוה בעי למיפשט לה. ומאי דדחו לפשוט ההוא ולא איפשיט בעיין ואח"כ אמר אלא מיהו כיון דאמרינן בפרקא דלקמן ההוא גברא דטבע בדגלת וכו' שמעינן דעד א' במים שאין להם סוף נאמן ודוקא היכא דאמר אסקוהו. לקמן וכו' וכדאסיקנא למעשה דשני תלמידי חכמים וכו' והוא הדין לעד אחד במלחמה היכא דאמר וקברתיו ע"כ כוונת דבריו דלאחר מה שהביא דברי הבעיא ומה שאמרו עלה בש"ס דהוא דלא איפשיטא בעיין על זה אמר ומיהו וכו' דהיינו אף על גב שאין מבואר באיזה אופן היא תבעיא אם בשלא אמר וקברתיו או גם באומר וקברתיו: הרי מההיא דלקמן דההוא גברא דטבע בדגלת וכו' וכד אסיקנא למעשה דשני תלמידי חכמים ועבדו עובדא דנאמן עד א' באופן הנז'. א"כ יצא לנו הדין דגם לעד א' במלחמה היכא דאמר מת וקברתיו. וא"כ הדרן לומר דהבעיא היא דוקא בדלא אמר וקברתיו. ובהך הוא דלא איפשיטא בעיא דהיינו דמעיקרא בעי למיפשט לה מהך עובדא דשני תלמידי חכמים. דמשמע מניה דבכל גוונא נאמן עד אחד אע"ג דלא אמר וקברתיו. ודחי ליה דהיא איירי כגון דקאמר' אסוקינהו לקמן וכו'. דהוא דוקא באופן זה דהוא דמי לוקברתיו. אבל בדלא אמר וקברתיו עדיין היא בעיא. וליכא למימר דאיפשוט בעייא דדוקא בכי האי גוונא הוא דנאמן. ואם כן טעמא הוא לאו משום דמלתא דעבידא לאגלויי דודאי ליכא למילף מינה דשאני התם דעובדא כך הוה: ומעתה לא קשה מה שהקשה מוהר"י בן לב ז"ל כנז"ל שודאי בשאמר וקברתיו ליכא בדדמי ועדיף מדעלמא. אף אם נאמר דלא דייקא דזמנין דסניא ליה. בהאי גוונא לא צריכין לדיוקא דידה. כיון שהוא אמר וקברתיו אף לטעמא דמשום דאיהי גופה דייקא ומנסבא. בכי האי גוונא נאמן בודאי: ומה שאמר הרי"ף ולא איפשיטא בעיין הוא על מה דקא שקיל וטרי בש"ס לא איפשיטא בעיין. ואחר כך הכריח על איזה אופן היתה הבעיא דהוא ממה שאמרו לקמן על ההוא גברא דטבע בדגלת וכו' ועל מאי דאסיקנא לעובדא דשני תלמידי חכמים מוכרח לומר דהבעיא היא בדלא אמר וקברתיו ולא אמר הרי"ף דאיפשיט בעיא מההוא עובדא דדגלת עד שיקשה על דברי הרב המגיד מה שהקשה. אלא כוונתו דמהאי אנו מכריחין דהבעיא הוא בדלא אמר וקברתיו ובדא דלא איפשיט בעיין דזה כוונת דברי ה"ה שאמר על דברי הרי"ף דהיינו שהרי"ף נתבונן מהנך עובדי דודאי לא תבעי אלא על שלא אמר וקברתיו ובהאי לא איפשיטא וגם לרבינו הכי סבירא ליה כדברי הרי"ף

ועל מה שהקשה עליו עוד על מה שאמר א"נ דבעיין בכל גוונא וכו' דאמר דלכאורה נראה דלאו אורחא דגמ' היא וכו' ודוחה הפשיטות ולא קאמר שום צד מהנך תרין צדדין אלא צד אוחרנא דדוקא היכא דקאמר אסקינהו לקמן דהוי כמו וקברתיו הוא דמהימן ע"כ. גם זה לא קשה דכוונת ה"ה היא דהבעיא היא בכל גוונא ורצו לפשטה מהנך דשני תלמידי חכמים. דהיא בכל גוונא משמע דדמי לשלא אמר וקברתיו. והשיב לו דלאו על נשים קא. סמכי אלא על הסימנים. ולא איפשיטא בעיין י אלא מהנך עובדי משמע דאם אמר וקברתיו נאמן דנמצא דלא אמר ה"ה דפשיט לצד דאם אמר וקברתיו עד שיקשה מה שהקשה עליו. דודאי דכוונת הדחייה לומר דאין לך לפשוט מהאי כלל. דזה לא עליהם סמיכנא כלל. אלא ממה שמצינו בש"ס הנך עובדי. עבדינן כוותייהו. ואמר דבכי האי גוונא מהני. דבעי. כדאסקוה לקמיה כדאמר בהך עובדא דדגלת וכד. אסיקנא למעשה דתלמידי חכמים דלא אמר דהוא כמו דפשיט להאי צד אוחרנא ודוק היטב

אלא דלכאורה קשה דלפי. מה שאמרנו בדברי הרב המגיד. בפירוש. ראשון דגם הרי"ף ז"ל מודה דהבעיא היא בשלא אמר וקברתיו. דאיך שייך לומר כך והא איהו ס"ל דאפילו שני עדים בעי לומר וקברנוהו