לבב דוד קיא

לאגלויי לא משקרא הכא נמי לא משקר. הכוונה דגם הכא אע"ג שהיא שקרנית אפשר לומר דלא משקר איהו דלא אמרינן דשכרה ליה וזוזי אנסוה להעיד שקר. דאיכא לספוקי אכתי או דילמא טעמא דעד אחד משום דהיא דייקא ומנסבא וא"כ הכא ליכא לספוקי כלל ולא מעיד עד א'. ואמר ולא איפשיטא בעיא דהיינו דגם לטעמא דמלתא דעבידא לאגלויי איכא ספיקא הכא דאימא כיון דהיא שקרנית ועשתה להשמט מתחתיו אפשר דשכרה אותו כדי להעיד בשקר כדי להשמט מתחתיו כבראשונה ולהכי אמר דלא איפשיטא סתם. דהיינו דבהאי אכתי איכא לספוקי ולהכי רבינו אזל בתר שיטתיה אע"ג דס"ל דמלתא דעבידא לאגלויי לא משקר הכא דהוחזקה שקרנית דשנאה לבעל חיישינן שמא שכרה אותו כדמשמע מהבעיא וכמ"ש לדעת הרי"ף ז"ל כך אפשר לומר לדעת רבינו. שהרי רבינו גילה דעתו לעיל בפירוש דטעמא משום דמלתא דעבידא לאגלויי לא משקרי אינשי וכן בסוף הל' אלו הרחיב הדברים בזה. וכבר כתבתי לעיל דהוא מדאורייתא לדעתו ומה מאד תמיה לי מהמקשים. על רבינו דלמה שביק טעמא דבגמ' וכתב טעם אחר שלא הוזכר בגמרא. והלא רבינו כבר דעתו דהוא ס"ל דטעמא משום מלתא דעבידא לאגלויי לא משקרי. וא"כ היאך שייך לומר טעמא דאמרו בגמ'. והקושיא שהיה להם להקשות עליו היא כך. כיון דפשיטא ליה דמשום דמלתא דעבידא לאגלויי הרי הופשטה אצלו הבעיא. ולמה לא תנשא לכתחלה. ואם משום דשמא שכרה אותו זה לא נזכר בגמ' ולא משום זה היא הבעיא וכבר תירצנו זה ודוק

דין ב' וכן אם היתה מלחמה וכו' ואפילו אמרה מת במלחמה וקברתיו ע"כ. כתב הרב המגיד ומה שאמרו בגמר' אמר רבא רעבון גרוע וכו' כתב הרב המגיד ומה שאמרו בגמ' אמר רבא וכו' ויש לומר לדעתו וכו' אף ע"ג דאמרה קברתיו חיישינן לה ע"כ. הנה הרב ז"ל הוא מביא סברא לדעת רבינו לפי מה שפסק רבינו דאפילו אמרה וקברתיו לא מהימנא. ועל האי איכא להשיב כיון דטעמא הוא משום בדדמי למה בהיכא דאמרה וקברתיו אינה נאמנת. והלא לעיל לסברת רב שימי דאמר בדדמי משום שנאה אי אמרה וקברתיו נאמנת שהוא ז"ל כתב דלר"ח הוא דלא מהימנא משמע דלרב שימי מהימנא דהוא בדדמי. ואם כן ג"כ במלחמה דהטעם הוא בדדמי תהא נאמנת אם אמרה וקברתיו: ונ"ל דטעמא דרבינו דייק לה מדברי רבא דאמר רעבון גרוע ממלחמה דאילו מלחמה כי אמרה מת במלחמה הוא דלא מהימנא הא מת על מטתו מהימנא ואילו גבי רעבון עד דאמרה מת וקברתיו . ע"כ דס"ל לרבינו דהא דקאמר מת בעלי במלחמה הוא דלא מהימנא הוא אע"ג דאמרה וקברתיו דאם הכוונה הוא בדלא אמרה וקברתיו אבל אם אמרה וקברתיו מהימנא א"כ למה אצטריך רבא לומר ואילו גבי רעבון עד שאמרה וקברתיו. כך היה לו לומר ואילו גבי רעבון לא מהימנא דהכוונה בשלא אמרה וקברתיו. דומיא דרישא דאמר דמת במלחמה דלא מהימנא. דהוא דוקא בשלא אמרה וקברתיו דהגירעון מה שיש ברעבון הוא אפי' אמרה מת על מטתו לא מהימנא עד שתאמר וקברתיו. אבל במלחמה אם אמרה מת על מטתו אין צריכה לומר וקברתיו. וכיון שזה הוא הגירעון דוקא. דזה דומה לשאמרה מת בעלי במלחמה. למה צריך לפרש בדבריו ולומר עד שאמרה וקברתיו. והלא פירוש דלא מהימנא הוא בדלא אמרה וקברתיו. אלא מכאן מוכח דפירוש דלא מהימנא דאמר במת בעלי במלחמה הוא אפילו אמרה וקברתיו. להכי אצטריך רבא לפרש בדבריו ולומר ברעבון עד דאמרה מת וקברתיו. דלא כמת בעלי במלחמה דלא מהימנא אפילו בשאמרה וקברתיו. כן נלע"ד דמהאי דייק לה רבינו. אלא דצריך הסברת טעם דלמה אינה נאמנת כשאמרה וקברתיו כיון דבדדמי מהני וקברתיו. ואפשר לומר דרבא ס"ל דבדדמי דמלחמה דהיא סברא ודאי מת אמרה וקברתיו כדי לחזק דבריה דבדדמי דמלחמה כדי שלא יטענו לה ויאמרו דאפשר דנתעלף מחמת המכות עד שנראה לך שמת ואחר שהלכת מאצלו באו ועשו לו רפואות וחיה להכי היא אומרת וקברתיו כדי שלא ישאר שום טענה עליה לכן אינה נאמנת. אבל בדדמי דרעבון דהיא הניחתו חולה מחמת רעבון ואין לו עוד במה לפרנסו ומוכרח הוא למות. כשאמרה שמת סברה שאין לטעון לה שמא לא מת דאיך אפשר שלא למות. והיא מחשבת כשאומרת מת די אלא שאין אנו אומרים שמת ודאי. אלא בדדמי אומרת לכן אם אמרה וקברתיו היא נאמנת לפי שהוסיפה כ"כ לומר וקברתיו ודאי מת וליכא למימר שמשקרא: והרא"מ ז"ל שהביא הכ"מ נתן טעם טוב בדעת אבל אני נלע"ד עוד כמ"ש דהוא גם כן טעם טוב. וגם מה שטענו להרא"מ על דברי רבינו שהביא בכ"מ דמאי שנא מת על מטתו ממת וקברתיו גם טענו דק"ו הוא ומה במקום שמת על מטתו לא מהימנא במת וקברתיו מהימנא ובמקום שמת על מטתו מהימנא אינו דין שבמת וקברתיו תהא נאמנת הנה הרא"מ ז"ל תיקן לקושיות אלו לפי תירוצו הנזכר. ואני ההדיוט נ"ל דלא קשה כלל. דמה ענין זה לזה וכי משום חומרא וקולא אנו דנין בענין זה. והלא הכל לפי השערות השכל אנו דנין. דבשלמא כשאמרה מת בעלי במלחמה דמשום מלחמה היא באה לומר שמת איכא למימר בדדמי היא אמרה. ולכן אינה נאמנת אף בשאמרה וקברתיו כמש"ל. אבל כשהיא אמרה שמת על מטתו ולא מחמת מלחמה למה לא נאמין לה דמאי מעלה ומוריד כשיש מלחמה. וכי כל העולם ילכו למלחמה. והרי היא כמו בדעלמא שאשה שאמרה מת בעלי נאמנת. אבל ברעבון שהוא כולל כל הנממאים שם ואין מפלט להם מהרעבון. היא סברא שאי אפשר שהוא לא ימות מהרעבון. ולכן גם מה שאמרה מת על מטתו הוא בדדמי. דסברה שמת מחמת הרעבון לפי שלא יש לו במה לחיות עוד ואע"פ שאמרה שלא מחמת רעבון היא משקרת. לפי שהרעבון אין מפלט ממנו ובודאי שמחמת הרעבון הוא שאמרה שמת בדדמי ואינה נאמנת. מה שאין כן במלחמה שיש מפלט במקום שאין שם מלחמה מגעת שבמקום מעט רחוק ליכא פחד מלחמה. כשהיא אמרה מת על מטתו שלא מחמת מלחמה נאמנת: וג"כ מה שטענו עוד מההיא דאמר רבא רעבון גרוע ממלחמה וכו' דמשמע דגבי מלחמה אי אמרה מת וקברתיו נאמנת דאם לא כן מאי גריעותיה דרעבון ממלחמה. מה שיש בזה אין בזה ומה שיש בזה אין בזה וכו'. ובמלחמה במת על מטתו נאמנת ובמת וקברתיו אינה נאמנת ע"כ. אינה טענה