לבב דוד יא

כתב הרב המגיד אבל הרשב"א ז"ל כתב ואינו מחוור וכו' וזה דעת הר"א ז"ל בהשגותיו ומ"מ אין דבריהם מוכרחין דכיון דחזינן בגמרא דבהני אמרי את"ל מקודשת ובתר הכי בעו הא דב' חצייך בפרוטה משמע דאינהו ידעי בדקדוק הלשון טפי מינן ע"כ. ואני ההדיוט נראה לי דהמדקדק בדברי רש"י ז"ל הדבר מבואר דב' חלוקות הראשונות טפי עדיף מב' חצייך בפרוטה. דכתב בראשונה פסקא והוי ליה כמקדש לחצאין. מונה והולך הוא ורישא דמלתא אמסקנא נמי קאי ולא לחצאין הוא דהא חצי פרוטה לאו בר תפיסה הוא ע"כ. דהיינו שהוא כאילו אמר אתה שמתקדשת בפרוטה א"כ חצייך הוא בפרוטה וחצייך הוא בפרוטה. ואני אקדש אותך בפרוטה כדין הקידושין שהוא בפרוט' שאינו מקדש לחצאין הוא. וחלוקה שנית אמר כיון דאמר בפרוטה פסקה ולא היה תחלת דבורו אלא לחצייה וטעה לומר שמקדשין לחצאין. דהיינו כיון שאמר בפרוטה דהיא בר תפיסה דקידושין. איכא למימר דדעתו לקדשה לחצאין. או דילמא כל ביומיה מונה והולך הוא. דהיינו שהוא אומר לה שאני מקדש אותך היום בב' פרוטות שיעלה לחצי ממך פרוטה ואין דעתו לקדשה לחצאין. אלא הוא אומר כיון שאני מקדש אותך בב' פרוטות הרי כל חצי ממך בפרוטה. אבל בחלוקה דשני חצייך בפרוטה שהזכיר שני חצייך בפרוטה בפעם אחת דלא שייך מונה והולך הוא הרי הוא מקדשה לחצאין. דאינו דומה לחצייך בפרוטה וחצייך בפרוטה דהוא מקדשה כולה. אלא דהוא אומר שאני מקדשך כולך בשני פרוטות שיעלה פרוטה לכל חצי ממנה ולהכי אמר בה את"ל וכו' דפשיט ליה דמקודשת שאין כאן קידושין לחצאין אבל בזה קידושין לחצאין. וכאילו אמר אני מקדש אותך כל חצי לבדו ויהיו שניהם בפרוטה כדין אשה שהיא מתקדשת בפרוטה אלא שעשה צד ראשון הכא ודאי בחד זמנא קאמר לה דצד זה הוא יותר טוב ממי שאמר חצייך בפרוטה היום וחצייך בפרוטה למחר דהא בחד זמנא קאמר לה דאפשר לומר דמקדשה כולה בבת אחת ובצד השני אמר או דילמא אין אשה מתקדשת לחצאין כלל והרי משמע שמקדשה לחצאין כמ"ש כיון שהזכיר שני חצאין עם הפרוטה בפעם אחת. נראה שהוא מקדש כל חצי וחצי לבדו. אלא דצריך לדעת דעת הרב והרשב"א

ונ"ל דכך יפרשו הבעיות הראשונו' חצייך בחצי פרוטה וחצייך בחצי פרוטה מהו כיון דאמר חצי פרוטה פסקה. ונמצא דבפעם ופעם לקדש חצייה דווקא. וכבר אמרתי דאם אמר חצייך מקודשת לי אינה מקודשת או דילמא מונה והולך הוא ולא מקרי קידש חצייה בפעם ופעם ועלה קאמר את"ל מונה והולך הוא דלא מקרי קידש חצייה בראשונה ועוד קידש חצייה אלא מונה והולך הוא. חצייך בפרוטה וחצייך בפרוטה מהו. כיון דאמר בפרוטה פסקה והרי כוונתו לקדש החצי ואינה מקודשת וגם בשעת כוונתו לקדש החצי אינה מקודשת. או דילמא כל ביומיה מונה והולך הוא. דאין כוונתו לקדש החצי בראשונה. וכן בשנית עד שנאמר שהיא אינה מקודשת כמו דבריו דלעיל. דאין זה דומה לזה. וכוונתו לאו למימרא דהיא מקודשת. אלא דאין זה דומה לדבריו הראשונים. ואמר את"ל שאין דומה זה לדבריו הראשונים. אכתי בעי חצייך וכו' שני חצייך בפרוטה מהו. דאע"ג דזה עדיף מב' חלוקות הראשונו' ובודאי שאין דומה לדברים דלעיל. מ"מ הבעיא איכא דדילמא אין אשה מתקדשת לחצאין כלל. דלאו דיוקא כמו שאמרתי כבר שמקדש חצי האשה הוא דאינה מקודשת. אלא כל שהזכיר החצאין אינה מתקדשת. דלהכי אמר בהאי אין מתקדשת לחצאין כלל. דהיינו דכלל כלל לא כל שהזכיר החצי דרחמנא דאמר אשה ולא חצי אשה. הוא אפי' בכי האי גוונא. שהרי הזכיר חצי אשה מ"מ וסלקא בתיקו משום דאפשר דכל שמזכיר החצי אינה מקודשת וכיון דסלקא בתיקו משום זה. א"כ כ"ש ב' חלוקות הראשונות דאיכא פסקא בדבר דיש להסתפק בהן כך כוונתם ז"ל לפי עניות דעתי ודוק

שם ב' חצייך בפרוטה וכו' עיין בלח"מ שהביא דברי מרן הב"י בסימן ל"ד שתירץ לקושית התוס' והוא ז"ל קא מקשה עליו דא"כ מה יתרץ לשני חצייך בפרוטה דהוי הריצוי בבת אחת: ואנכי איש צעיר נלע"ד דלא תקשי כלל. דמה דקא פריך מר זוטרא על דברי רבא דאמר דאם קידש חצי אשה אינה מקודשת. ואמר עלה וניפשטו לה קידושי בכולה. הכוונה דאף על גב דהוא לא קידש כי אם חציה מקרי דקידשה כולה. דבדבורו דקא מקדש חציה הרי מתפשט בכולה. והרי מקרי קידש כולה ולא חצייה. ועל זה קא מתרץ ליה דהכא דעת אחרת המעכב' בדבר. ולא נתרצית אלא לחצייה. לפיכך אין דבורו תפיס בה כמ"ש רש"י ז"ל שם ומשום זה קא מקשו התוס' על הך בעיא דחצייך בפרוטה וחצייך בפרוטה. דמאי מסתפק אם היא מתקדשת. דאמאי לא יועיל. והרי הכא אינה מעכבת. א"כ אפי' נאמר דקידשה לחצאין נפשטו קידושי בכולה. ועל קושיא זו תירץ מרן הב"י דכשאמר תחלה חצייך בפרוטה ליכא גילוי דעת שהיא מתרצה בכולה. וכי אמר לה חצייך בפרוטה דאז גלי דעתה שהיא מתרצה בכולה מאי הוי דילמא בשעת אמירת חצייך בפרוטה לא נתרצית אלא לחצייה והשתא הוא דהדרא בה ונתרצית. דכל זה הוא לכשנאמר דקידש חצי ראשון בפרוטה והדר קידש חצי השני בפרוטה. אבל לחלוקת ב' חצייך בפרוטה דבחד זמנא קאמר לה. וקא בעי או דילמא אין אשה מתקדשת לחצאין כלל. דאפילו קא מקדש לשני חצאין בבת אחת. גלי רחמנא דצריך שיהיו הקידושין בכולה ולא בשני חצאין. מאי קושיא שייכא בהאי דנפשטו קידושין בכולה. דזאת הקושיא לא שייכא אלא אם נאמר דהוא קידש החצי דווקא ורחמנא אמר דלא מהני בקידש החצי. דודאי שייכא זאת הקושיא. דאמאי מקרי קידש החצי דווקא. והרי יפשטו הקידושין בכולה ולא מקרי קידש החצי לבד. אבל אם נאמר דאף בקידש שני חצאין בבת אחת שכולה נתקדשה בבת אחת. אפ"ה גזרת הכתוב דצריך שלא יהיו הקידושין בשני חצאין בבת אחת. כי אם צריך שיהיו בכולה. מאי שייכות נשאר להקשות קושיא זו. וגזרת הכתוב כך היא כי יקח איש אשה כולה ולא יהיו לשני חצאין בבת אחת כן נ"ל ודוק

דין י"ג נתקדשה קודם שתבגור וכו' בין אם נתקדשה בפניו בין שנתקדשה שלא בפניו אינה מקודשת ע"כ. כתב מרן בכ"מ דהר"יף נסתפק בכוונת הרב אם סברתו לומר שאפי' נתרצה לבסוף לא חיישינן שמא נתרצה מתחלה אבל כל שידענו שנתרצה מתחלה מקודש' הויא. או אם סובר שאפי' ידוע שנתרצה מתחלה אינה מקודשת ע"כ. פירוש דמסתפק בדעת