לבב דוד קט

כיון דהורע כח הנשים לגבי עד כשר ה"נ אע"פ שהיא באה ראשונה לבד ונתקבלה עדותה כתרי מ"מ הורע כחה לגבי עד כשר. והרי דינה כמו בעד אחד שבא ראשונה ונתקבל עדותו שאם באו שני עדים אחר כך והכחישוהו דמשגחינן לשני עדים: ומינה משמע דדוקא שאח"כ בא עד כשר דהיא לא תנשא אבל אם באה אשה אח"כ ואמרה לא מת לא משגחינן בה דכיון דנתקבלה עדות האשה בראשונה והתירוה להנשא וכמש"ל דואת סברת רבינו הרי נמי מוכח מדברי רבינו דבאשה נמי אם לאחר שנתקבלה עדותה באה אשה אחת ואמרה לא מת לא משגחינן בה ואם כן למה בהל' רוצח לא פסק כך והלא סוגיא דעגלה דאוקמוה בפיסולי עדות וכו' הוא כמו דאמרו הכא ומאי שנא זה מזה וכמו שהקשיתי לעיל: לכן נראה לי דמה שנראה מדברי רבינו הכא דגם באשה כשבאה אשה א' אח"כ דלא משגחינן בה. לאו משום דמוקמי בש"ס בפיסולי עדות וכמו שכתבתי לעיל. דאי מהנך גם בעגלה ערופה איתא כהאי סוגיא. אלא משום דקתני מתניתין הכא עד אומר מת ועד אומר לא מת. אשה אומרת מת ואשה אומרת לא מת הרי זו לא תנשא. ומוכרח דהאי מתני' איירי כשבאו בבת אחת. דאי בזה אחר זה אמאי קתני בעד אחד כשר דלא תנשא. והרי כבר הוקמוה בש"ס למתני' דלעיל דהכי קאמר עד אחד אומר מת והתירוה להנשא ובא אחד ואמר לא מת לא תצא מהיתרה הראשון אלא מוכרח דהאי מתניתין איירי בבאו בבת אחת. דלא נתקבלה עדות הראשון ובא עד הב' דהם עדות מוכחשת להכי לא תנשא . ובהאי גוונא הוא דקתני אח"כ אשה אומרת וכו'. דעלייהו תרתי קתני לבסוף הרי זו לא תנשא. דבעדות אשה קא משוה מתניתין אשה אחת לעד אחד כשר. דכמו דבעד אחד כשר ואח"כ בא עד אחר והעידו בבת אחת. כן דין אשה אחת ואשה אחת שבאו כאחד דהוא משום שבאו בבת אחת הוא דלא תנשא. ומשמע אבל אם לא באו בבת אחת אלא זה אחר זה הרי זו תנשא אם כבר התירוה כמו דין עד אחד כשר. דאם לא כן דאף בזה אחר זה באשה לא תנשא אמאי תני לה הכא והוה ליה למתני לה בפירוש. ובעגלה אע"ג דתני במתניתין עד אחד אומר ראיתי את ההורג ועד אחד אומר לא ראית. אשה אומרת ראיתי ואשה אומרת לא ראית היו עורפין דקא משוה דין אשה אחת לדין עד אחד. ואוקים לה ר' חייא בבת אחת דלהכי היו עורפין. לא תדייק מינה הא אם היו בזה אחר זה לא היו עורפין גם על מה דתני עמה אשה אומרת וכו' דאם לא כן הוה ליה למתני לה בפירוש גם בזה אחר זה. דהתם לא תני במקום אחר דין עד אחד ועד אחד כי אם במקום זה דוקא. נימא דאגב קתני נמי דין אשה ואשה אע"ג דבאשה הוא ואע"ג דבאו בזה אחר זה. אבל הכא דתני דין עד אחד וע"א במקום אחר היכא דבאו בבת אחת דלא משגחינן בעד בתרא ודאי דנימא דאם איתא דבאשה לא מהני הוה ליה למתני לא כן באשה התם ולא למתני לה במקום דבבאו בבת אחת ולהכי אמרינן בודאי דבבת אחת הוא דלא תנשא אבל בזה אחר זה כמו דין לא נדייק הא בזה אחר זה אין עורפין אלא אעד אחד ועד אחד ולא אאשה ואשה נמי וכמ"ש שם הרב המגיד דע"כ לא מפליגינן בין באו בבת אחת לבאו זה אחר זה אלא דווקא כשהעד הראשון הוא כשר. ונ"ל משום דס"ל לרבינו דמשום הכי לא תני ר' חייא לא היו עורפין ומוקים לה בזה אחר זה. דהוא ס"ל דבאשה לא מהני שהוא זה אחר זה דאם לא כן אמאי פליג אעולא וארבי יצחק דתנו אין עורפין דודאי דהם איירי בזה אחר זה דלא יחול מה דתני עולא כל מקום דהאמינתו תורה לע"א אינו אלא בזה אחר זה. וכיון דהוא נמי שבזה אחר זה ס"ל דלא היו עורפין אמאי פליג אעולא ור' יצחק אלא ודאי דמשום זה דאם היה תני לא היו עורפין היה משמע דגם באשה דתני עמה במתניתין דינא הכי. והוא לא ס"ל הכי דבאשה לא אמרינן. להכי מוקים לה בבת אחת. ותני היתה ולהכי פסק רבינו דבאשה גם בזה אחר זה היו עורפין: אבל צריך טעם דמאי שנא זה מזה: ונלע"ד דשאני עדות אשה דהטעם שהאמינו עד אחד משום מלתא דעבידא לאגלויי דהוא סברא דלא משקר אם כן באשה נמי איכא האי טעמא. ועבדינן בה כדין עד א' הכשר עם עד א' כשר. דגם היא אם העידה כבר והתירוה להנשא דחשבינן לה כשני עדים. גם אם באה אחר כך אשה אחרת והכחישה אותה תו לא משגחינן לה. אבל בעגלה ערופה דהוא מלתא בלא טעמא דגזרת הכתוב דעד אחד נאמן ואשה נאמנת לא עבדינן כ"כ להאמין האשה גם באם באה אשה אחרת והכחישה אותה אלא אמרינן דעורפין. ובסוטה לא הזכיר רבינו בדין אשה אחת עם אשה אחת שבאה אח"כ מהו הדין. אם כדין עדות אשה או כדין עגלה ערופה. ולפי הטעם שכתבתי ודאי גם בסוטה הדין כמו דין עגלה ערופה דאשה שניה מבטלת לעדות ראשונה. ורבינו לא הזכירו דסמך אדין עגלה ערופה דהוא ודאי אתי במכ"ש דנאמר דשותה כדי שלא יהיו בנות ישראל פרוצות מאחר שקינא לה בעלה

פרק י"ג דין א' האשה שהלך בעלה וכו' שזו הוחזקה שקרנית ורוצה להשמט תחת בעלה ע"כ. כתב הרב המגיד עוד שם מ"ט דקטטה ר"ח אמר משום דמשקרא רב שימי בר אשי אמר משום דאמרה בדדמי וקי"ל לחומרא וכו' וזהו שסתם רבינו וכתב שזו הוחזקה שקרנית ע"כ. הנה מדלא הזכיר רבינו דאמרו בש"ס ענין דארגיל הוא או היא. וכן ממה שאמר הרב המגיד וקי"ל לחומרא דחיישינן דמשקרא דאפי' אמרה מת על מטתו וקברתיו משמע שלא היתה הגירסא אצלם כמו שיש לפנינו איכא בינייהו דארגיל הוא. לפי שאם כך הוא שהיו גורסין לה היה לו לרבינו להזכיר בין ארגילה היא או ארגיל הוא. וג"כ מדברי הרב המגיד שאמר שבדברי רב חנינא איכא חומרא זו אבל לדברי רב שימי נאמנת. א"כ מאי נשאר עוד לש"ס לומר מאי בינייהו. והרי איכא האי דאמרה מת על מטתו וקברתיו ועוד דלמה לא הזכיר הרב המגיד טעמא דרבינו לא הזכיר האי דאמר בש"ס דארגיל הוא ולפרש לן דעת רבינו. וסברא הוא דלא גרסינן לה לפי כיון שהיא אמרה גרשתני כדי להשמט מתחתיו מאי שנא בין דארגיל הוא בין דארגילה היא הרי איכא הוכחה גדולה ששונאתו שהרי אמרה גרשתני ולא חששא לאיסורא דאשת איש מרוב השנאה. ומשום זה נראה דלא גרסי לה כלל למאי בינייהו. דהוא נראה להדייא מאי בינייהו דלרב חנינא אע"ג דאמרה מת על מטתו וקברתיו אינה