לבב דוד קח

צריך עד שיתירוה להנשא והא בפ' מי שקנא דף ל"א קא פריך וכיון דמדאורייתא עד אחד מהימן אידך היכי מצי מכחיש ליה והא אמר עולא וכו' אלא אמר עולא תני לא היתה שותה וכן בפ' עגלה ערופה קא פריך השתא דאמרת עד א' מהימן אידך היכי מצי מכחיש ליה והאמר עולא וכו' אמר לך עולא תני לא היו עורפין אלמא דכיון דהימנינן לעד א' אין דבריו של שני שבא להכחישו אחר כך ולא כלום ואם כן הכא צריך שתהא מותרת מיד בעדותו לכתחלה להנשא ולא בעי עד שיתירוה

ועוד לכאורה קשה על רבינו דפסק כהאי סוגיא שאם התירוה להנשא מותרת לכתחלה והא אמר ר' יוחנן בפ' האשה שנתאלמנה לא תנשא ולפי דמוקים ליה אביי דאיירי בעד אחד ר' יוחנן. ומה דקאמר ר' יוחנן לא תנשא לכתחלה משום דרב אסי דאמר רב אסי הסר ממך עקשות פה: ונ"ל דרבינו ס"ל דודאי לפי דברי עולא דאם באו זה אחר זה לא מהנו דבריו של' שני כלל. ולפי זה הכא נמי לא בעי עד שיתירוה ודלא כפירוש רש"י דפירש ודוקא התירוה קודם שיבוא עד המכחישו אבל אם בא קודם שיתירוה מודה עולא דלא סמכינן אקמא ע"כ. אלא הכא שאני משום ולזות שפתים הרחק ממך. דאם קודם שהתירוה לא תנשא כדאמר ר' יוחנן דלכתחלה לא תנשא משום ולזות שפתים. אבל אם כבר התירוה והיא הולכת להנשא. ואם לאחר שבא העד השני הם חוזרים לאוסרה הרי הם מורים דדינא הוא דעד שני עיקר. וא"כ אם נשאת מעצמה ואומרים לה לא תצא הרי הפך דבריהם עשו שאסרו אותה מקודם לאחר שבא העד השני ואתו בני עלמא ומרנני אבתרייהו לכן אמרו שאם התירוה כבר לא חיישינן בהא דלזות שפתים הרחק ממך. ולא צריכין למאי דקאמר מרן בכ"מ דרבינו לא חשש לכתוב כן משום דלא אתמר התם הכי אלא למאי דפריש אביי מימרא דר' יוחנן וכו'. דרבינו נמי אזיל גם כדברי אביי והכא שאני: והשתא אתי שפיר במה שאמר רבינו בהל' סוטה פ"א ופסק דבבא עד א' כשר ואמר נטמאת ובא עד אחר והכחישו ואמר לא נטמאת אין שומעין לו. ולא אמר דבעי דכבר הורו על פי עדותו כמו הכא. דהא בתוספות התם דף ל"א בד"ה כאן בבת אחת וכו' מכח דהוקשה להם מהאי סוגיא דהכא דקאמרה דבעי עד שיתירוה. ולא כן שם דמשמע דאם בזה אחר זה סגי ולא בעי עד שיורו. הוכרחו לומר דגם התם נמי איירי דאחר שקבלו עדות הראשון והורו על פי עדותו אחר כך בא השני. אלמא דמשמע ליה לרבינו שיש חילוק בין זה לזה. דבאשה הוא דבעי עד שיתירוה להנשא. אבל שם לא צריך עד שיורו על פי עדותו. דהוא בודאי משום כמ"ש דהכא שאני משום ולזות שפתים וכו'. והתם ליכא דלעולא דכיון דקבלו עדות הראשון הרי הוא כשנים מאותה שעה. ולא בעי עד שיורו על פי עדותו קודם בא עד השני. וכן נמי בהלכות רוצח פ"ט פסק שבבאו זה אחר זה לא בעי עד שיורו כדברי עד ראשון קודם בא עד השני. ואתו דברי רבינו על נכון דודאי דלדברי עולא דבקבלת עדות ראשון סגי. וגם רש"י ז"ל שם פירש וז"ל הרי כאן שנים וכו' והיכן האמינתו תורה כשנים כגון אם העיד עדותו ויצא. דתו לא מצי חד לאכחושי עד כאן. הרי. דלעולא לא בעי עד שיורו בית דין על פי עדות ראשון

דליכא לתרץ לדעת רבינו מה שתירצו נמי התוס' ביבמות ובכתובות. דסוטה שאני דשם העד א' נאמן מדאורייתא אז העד נחשב כשנים אפילו לא פסקו הדין על פיו אבל בדבר שאינו נאמן מדאורייתא אלא מדרבנן אז לא נעשה כשנים אא"כ כשפסקו הדין על פיו ע"כ שרבינו ס"ל דגם בעדות אשה דעד אחד נאמן הוא מדאורייתא וכמו שכתבתי לעיל בדין ט"ו וא"כ מוכרח כמ"ש: והגה בהא דאמרינן שדעת רבינו הוא דגם באשה אומרת מת והתירוה ואחר כך באה אשה אחרת ואמרה לא מת לא תצא מהיתרה הראשון הוא כך משמע מהש"ס שם. לפי שאחר שמוקים למתני' דהכי קאמר לא תצא מהיתרה הראשון קאמר אח"כ על מה דקתני אח"כ מתניתין עד אומר מת ושנים אומרים לא מת אע"פ שנשאת תצא. פשיטא דאין דבריו של א' במקום שנים לא צריכא בפסולי עדות. וכדר' נחמיה וכו' ואיבעית אימא וכו' אלא כגון דאתאי אשה מעיקרא וכו' והוא כמו שפירש רש"י וז"ל אלא מתניתין דקתני אף על פי שנשאת תצא כגון דאתאי אשה מעיקרא ונשאת על פיה ואשמועינן מתניתין דתצא ע"פ ב' נשים הבאות אחרי כן ע"כ. משמע משום שהוא שתי נשים שהם רוב דעות אבל אם באה אח"כ אשה אחת דוקא לא משגחינן בה שהוא כדברי רבינו כדמשמע מדבריו כנז"ל. וכן הזכיר רבינו לקמן האי דמוקמינן למתניתין בפסולי עדות שאמר בד"א כשהיה העד וכו' או שנשאת על פי אשה ובאו שתי נשים וכו' ומשמע אבל אם באה אשה אחת דוקא לא תצא ומשמע דבאם התירוה להנשא נמי מותרת להנשא לכתחלה כמו דין ע"א והתירוה ואח"כ בא עד אחר: אלא שקשה דלמה בהל' רוצח פ"ט כתב רבינו אשה אומרת ראיתי את ההורג ואשה אומרת לא ראית היו עורפין בין שבאו שתיהן כאחד בין שבאו זו אחר זו דלמה בשבאו זו אחר זו עורפין והרי שם דף ל"א גם כן אוקמו למתניתין דקתני עד אחד אומר ראיתי את ההורג ושנים אומרים לא ראית היו עורפין בפסולי עדות וכדר' נחמיה וכו'. ואיכא דאמרי כל היכא וכו' והכא במאי עסקינן כגון דאתאי אשה מעיקרא ותירצה לדרבי נחמיה וכו'. דמשמע דהוא משום רוב דעות דאתו תרתי נשים ומבטלי לה. אבל באשה אחת לא מבטלה לה וכמו דאמרו בש"ס הכא: והנה לפי הסוגיות כולם דבעד אחד דכיון דנתקבלה עדותו וחשבינן ליה כשני עדים אם בא אח"כ עד אחר ומכחיש ליה לא משגחינן ביה. דהרי הוא כעד א' לגבי שנים. אבל אם באו אחר כך ב' עדים והכחישוהו אין דבריו כלום לגבי שנים שבאו אח"כ. ואם היו אלו השנים נשים או פסולי עדות אפילו מאה הן כעד אחד. וכיון דנתקבלה עדותו של עד הכשר בראשונה וחשבינן ליה כשנים. תו לא משגחינן ברוב נשים שבאו אחר כך כיון דחשיבי כע"א. ואין דבריו של אחד במקום שנים ואם באו בבת אחת עד אחד כשר ורוב נשים הוי כפלגא ופלגא דהדבר ספק. ואם באו נשים בראשונה ונתקבלה עדותן ואח"כ בא עד אחד כשר והכחישם לא משגחינן. ביה. כיון דנתקבלה עדותן וחשבינן להו כשני עדים ותו לא מכחיש להו עד אחד. ואם היו כולם פסולים אזלינן בתר רוב דעות בין להקל בין להחמיר והנה כאן רבינו כתב בדין כ"א דבאשה אומרת מת ואח"כ בא עד כשר ואמר לא מת הרי זו לא תנשא. ומשמע שאפילו בא אח"כ העד הכשר לאחר שהתירוה להנשא דסובר רבינו