לבב דוד קו

ע"כ. הנה מפשט דבריו אלו שגם מן התורה נאמן עד אחד בזה שלא ביאר דמשום זה הקילו חז"ל. וכן נראה ממ"ש בסוף הלכות גירושין וז"ל אבל דבר שאפשר לעמוד על בוריו וכו' לא הקפידה תורה עליו שדבר רחוק הוא שיעיד בו העד בשקר ע"כ. משמע דהתורה לא הקפידה ונאמן מן התורה. ולפי זה מ"ש אחר כך לפיכך היקלו חכמים בדבר זה וכו' כדי שלא תשארנה בנות ישראל עגונות ע"כ הכוונה אע"פ שחכמים מחמירים בכל מקום כאן לא החמירו והיקלו לעשות כמו דין תורה. ודלא כהתוספות שכתבו בדף פ"ח בד"ה מתוך חומר וכו' דהוא מתקנת חז"ל הוא דנאמן. ומוכרח לומר לדעת רבינו דמה שס"ל רשב"ג שם במתניתין נשאת שלא ברשות ב"ד מותרת לחזור לו דמשמע אבל ברשות ב"ד אסורה לחזור שהוא בעד אחד. טעמא דלא עבדינן נמי. דמותרת לחזור לו כיון שהוא נאמן מדאורייתא. הוא כמ"ש שם התוספות בד"ה מכלל דרישא וכו' דבעד אחד הוה לה למידק אע"פ שהאמינתו תורה. וכיון שכן קשה לי על דברי הריב"ש ז"ל שהביא במשנה למלך דהוא האריך להוכיח שאין עד אחד נאמן בעדות אשה אלא מדרבנן. משום דאם איתא דע"א נאמן מן התורה משום דהוי מלתא דעבידא לאגלויי אמאי לא אמרינן ברישא נמי. שנשאת ברשות ב"ד שתהא מותרת לחזור. דמאי ראיה היא זו דהרי לדעת הרמב"ם ז"ל מוכרח לומר דטעמא הוא דבע"א הוה לה למידק אע"פ שהאמינתו תורה: והנה הוא הרבז"ל הקשה על ראית הריב"ש זו מדהוה . ס"ד בש"ס דמדאוריי' נאמן דהש"ס קא בעי מנלן דמדאורייתא נאמן ואם כן גם למסקנא נמי איכא למימר דהיא סברא דהוה מיישב לקס"ד דהיה סבור שהוא מן התורה. והוא מפרש דכוונת הריב"ש דס"ל דלמסקנא אין סברא לומר דמסיק דהוי ע"א מדאורייתא. משום דהוה קשיא דמאי ברשות בית דין. ובשלמא לקס"ד לא הוה שייך להקשות תחלה דאי בע"א מאי ברשות ב"ד דהוה נדחק לפרש הכי וכמ"ש התוס' וניחא ליה לשאול תחלה מנ"ל האי נאמנות מן התורה אבל למסקנא אם איתא דמדאורייתא נאמן ע"א הו"ל לאתמוהי אמאי תצא בע"א ומאי רשות ב"ד שייך אלא ודאי דלמסקנא מסיק שהיא תקנתא דרבנן ולא קשיא אידי ע"כ דבריו בקיצור יעו"ש: ואנכי איש צעיר לא ידעתי דמאי חילוק כיון דלקס"ד לא קשה ליה זה משום דהוה נדחק לפרש הכי שהוא סבר מדאוריי' קא בעי מנלן וניחא ליה בהאי דוחקא אם כן כיצד עוד יחזור לאתמוהי. והרי כבר הונח לו זה וטפי היה לו לתרץ דבתחלה הש"ס היה מהדר לידע מנלן דעד א' נאמן. וכשיתקיים בידו דהוא מדאורייתא הוא חוזר להקשות אמאי תצא ומאי ברשות ב"ד שייך. כי כן דרך הש"ס בכל מקום שמתחלה שואל מנלן וכשימצא מנין הוא זה אזי חוזר להקשות אמאי בע"א תצא כיון שהוא מדאורייתא ומאי רשות ב"ד שייך. וכיון דהוא מסיק ולא חזר להקשות קושיא זו אלמא דלמסקנא ס"ל דהוא מדרבנן ולהכי לא הקשה קושיא זו: ועוד קשה לי דאם הוא כך דלמסקנא חזר' מסברתו דהיה ס"ל דהוא מדאורייתא. אם כן כך היה לו לש"ס לומר אלא אמר ר' זירא וכו' ומדלא אמר אלא משמע דאזיל לפי דעת הראשונה שהיא מדאורייתא. אלא שנותן טעם בזה ע"א נאמן שהוא מתוך שהחמרת וכו'. וזה ודאי דעת רבינו שסובר שהוא מדאורייתא מדלא אמר אלא. ועוד שרבינו נקט טעמא דמלתא דעבידא לאגלויי ואע"פ שבש"ס אמר ר' זירא מתוך שהחמרת וכו' דס"ל לרבינו דזה טעם העיקרי. דסמכי עלה בש"ס בכמה דוכתי וכיון דסמכי עליה אף במילי דאורייתא. אלמא דמדאורייתא הוא דע"א נאמן במילתא דעבידא לאגלויי ועיין בכ"מ לקמן בפי"ג בדין א' דזה הוא הטעם שנקט רבינו הטעם משום דעביד לאגלויי משום דסמכי עליה בכמה דוכתי ואפי' במילי דאוריי': ונ"ל דהריב"ש ז"ל דנקט טעמא משום דעבידא לאגלויי. ס"ל נמי דהוא עיקר הטעם. כיון דסמכי עליה בכמה דוכתי ואפי' במילי דאורייתא. ואעפ"כ האריך להוכיח שאין עד אחד נאמן בעדות אשה אלא מדרבנן. כיון דאליבא דר"ש ואם נשאת שלא ברשות מותרת לחזור לו. דאם איתא דע"א נאמן מן התורה משום דהוי מלתא דעבידא לאגלויי. אמאי לא אמרינן נמי ברישא שנשאת ברשות ב"ד ובע"א שתהא מותרת לחזור לו. דהא להאי טעמא אם אמרינן דהוא מדאורייתא הוי ליכא חילוקא בין נשאת בשני עדים. דודאי דלהך טעמא מתוך שהחמרת עליה בסופה הקלת עליה בתחלה לא הוה יכול להביא ראיה זו. דהוא כמ"ש בתוספות דאסורה לחזור לו דהוה לה למידק. דכל כמה דהקלת עליה בתחלה הוא משום דהיא חוששת ולא מינסבא עד דבדקה שפיר וכיון דלא דייקא שפיר אסורה לחזור לו ואה"נ דעד אחד נאמן מדאורייתא. אבל לטעמא דמלתא דעבידא לאגלויי משום זה נאמן ע"א. א"כ היא לא צריכה למידק עוד ולמה אסורה לחזור לו. אלא ודאי דמדרבנן הוא דעבדי הכי. וכיון דהוא מדרבנן אסורה לחזור לו כיון דמדאוריי' אין עד אחד נאמן. כך נ"ל דברי הריב"ש ז"ל ואין הספר אצלי להתבונן בדבריו ז"ל

דין ט"ז והכל נאמנים להעיד לה עדות זה חוץ מה' נשים שחזקתן שונאות זו את זו וכו'

ראיתי להרב מש"ל שנסתפק בהא דקי"ל דחמש נשים אינן מעידות להעיד שמת בעלה הגע עצמך שהעידה אחת מהנה אי הויא אשת איש גמורה וכו' אי נמי לענין אם זינתה אם הולד הוי ממזר ודאי או ספק ממזר ונפקא טובא לענין דינא ע"כ. ואנכי איש צעיר נלפק"ד דהויא אשת איש גמורה. כיון דמדאורייתא בעי שני עדים אלא דבענין עיגונא דאתתא הימנוהו לע"א ואפי' אשה משום דדבר העשוי לאגלויי א"כ בהני נשי דחשידי לקלקולה ולא הימנוה א"כ מוקמינן אדין תורה דאין ע"א ואשה מעידים. וזה למאן דס"ל דמדרבנן הוא דהימנוהו לע"א משום דמלת' דעבידא לאגלויי ובהני לא הימנו להו רבנן ואוקמו אדאורייתא והויא אשת איש גמורה ואף למאן דס"ל דמדאורייתא נאמנים הנך פסולים הוא משום דלא הקפידה תורה עליו משום שדבר רחוק הוא שיעידו בשקר בדבר דעביד לאגלויי. א"כ בהני נשי שחזקתן שונאות זו לזו ויעידו בשקר אהדר דיניה שהקפידה תורה והויא להו כשאר עדויות דאינם נאמנו'

אלא שר"ע ס"ל דאסורה לאכול בתרומה דמחמיר שלא לאכול בתרומה כיון דאפשר לה לאכול בחולין למה לן להתירה לאכול בתרומה. ואפשר דס"ל דלענין אם קדשה אחר לא נאסר בקרובותיה ואם זינתה הולד ממזר כן נ"ל

עוד כתב הרב הנז"ל וז"ל נ"ל דאם הועד על אחד