לבב דוד קד

לשיאמרו שגירשה חרש מעיקרא וא"כ אסורה לחזור לו כיון דקידושיו מדרבנן ואפי' אם היה שכך הוא שגירשה אינו פוגע באיסור תורה אלא בדרבנן ולא חשו לגזור שמא יאמרו. מ"מ לא יפו כח החרש מכח הפקח ולא חילקו בגזרתם בששמעה שמת. כיון דדינא הוא שאם גירש בודאי אסורה לחזור לו לא חילקו. אבל באשת פקח שאפי' גירשה בודאי ונשאת לחרש מותרת לחזור לו א"כ לא שייך לומר בששמעה שמת לומר שאסורה לחזור לו משום שמא יאמרו גירש זה ונשא זה. דהא מותרת לחזור לו וחזרו לומר דאף באלין קנסייא דהיינו שכיון דכל עיקר זה הוא משום קנסא דקנסי לה משום דעבדא איסורא בכל גוונא קנסי לה

דין כ"א שפחה שנשתחררה וגיורת שנתגיירה ממתינין צ' יום ואפילו גר ואשתו וכו' כתב הרב המגיד דפירוש דברי רבינו הם בשפחה וגיורת שהיו נשואות לבעלים בגיותן ובעבדותן וכו'. ומ"ש כאן הוא מן הברייתא שהביאו פרק החולץ וכו' כוונת דבריו דמוכרח דרבינו פסק כרבי יוסי דהוא ס"ל דכל בזנות לא גזרינן ואם כן דהלכה כוותיה בשפחה וגיורת שאין צריכים להמתין צ' יום וכיון שכן מה שכתב רבינו שצריכין להמתין הוא איירי בנשואות ומה שלא ביאר רבינו דאיירי בנשואות לפי שסמך על מ"ש וכן המזנה אינה צריכה להמתין דמזנה משמרת עצמה שלא תתעבר וא"כ הגיורת איירי בשהם נשואות דאם אינם נשואות למה צריכים להמתין דאפילו הם מזנות הם משמרות עצמן שלא יתעברו. אלא שעדין צריך לידע דמנין לו לרבינו שרבי יוסי איירי לשאינם נשואות דאימא דגם בנשואות איירי ר' יוסי וכמו שנראה מהש"ס שם דגיורת כיון דדעתא לאגיורי מנטרה נפשה כדי להבחין וכו' ואפי' לפי דברי אביי דאמר דהוא משום דמזנה מתהפכת שלא תתעבר ג"כ גיורת ומשוחררת כיון דדעתא לאיגיורי וכמ"ש שם התוספות דלטעם זה אפי' נשואה. וכן כתב שם רש"י ז"ל בד"ה הוא דאמר כרבי יוסי וכו' דאפילו גיורת נשואה כיון דדעתה לאיגיורי מתהפכת נמי וכו' יעו"ש. לזה אמר ומ"ש כאן הוא מן הברייתא שהביאו בפ' החולץ לפיכך גר וגיורת צריכה להמתין וכו' דהיינו דרבינו כיון דראה ברייתא סתמית דקתני דצריך להמתין ג' חדשים. משמע דהיא אליבא דכ"ע גם אליבא דרבי יוסי. ומוכרח דגם ר' יוסי לא אמר אלא בשאינה נשואה שמשמרת עצמה שלא תתעבר אבל בנשואה אינה משמרת עצמה אע"ג דדעתה לאיגיורי כן נראה דברי הרב המגיד . אבל קשה לי על זה כיון דבש"ס נראה כמש"ל שלדברי רבי יוסי אף בנשואה מתהפכת כיון דדעתה לאיגיורי. היאך רבינו מוקים להך ברייתא כר' יוסי הפך סברת הש"ס. דמזה נראה דרבינו פסק כר' יהודה בגיורת ומשוחררת ואף בשאינה נשואה איירי דברייתא כר' יהודה היא וחידושא קתני אפי' כשמתגיירת עם בעלה דשניהם גרים צריכה להמתין כדי להבחין בין זרע שנזרע מבעלה זה בקדושה לשלא נזרע בקדושה. אבל מה נעשה דהראיות של ה"ה הם חזקות. דרבינו ס"ל כרבי יוסי: ואפשר שר לומר דסבירא ליה רבינו כיון דאביי קא מוקים טעמא דאשה מזנה מתהפכת שלא תתעבר ואידך חיישינן שלא נתהפכה יפה יפה. משמע דוקא במזנה הוא דמתהפכת יפה. ואינה רוצה להתעבר. וזה לא שייך בנשואה ומה שאמר בקושיא לעיל לדברי רבה בשלמא גיורת כיון דדעתה לאיגיורי מנטרא נפשה. הוא דוקא לדברי רבה דאמר משמשת במוך כדי שלא תתעבר. דאיכא טרחא כל כך להכי קאמר הך טעמא כיון דדעתה לאיגיורי וכו'. אבל בתר דמסיק הוא דהוא משום דמתהפכת. לאו משום דדעתא לאיגיורי כיון דבנקל היא יכולה להתהפך משום שלא תתעבר לבד היא מתהפכת. ולאו משום דדעתה לאיגיורי וכיון שכן אתי שפיר דבאינה נשואה היא מתהפכת ומה שאמר רש"י כיון דדעתה לאיגיורי הוא משום שמואל דגזר באנוסה ומפותה דלא כרבי יוסי דמוכרח לומר כך אבל רבינו ס"ל כר' יוסי וכמ"ש וג"כ מ"ש התוספות כנזכר לעיל הוא דאיהו מפרשי דטעמא דגיורת לאו משום זנות מתהפכת: וראיתי במשנה למלך בד"ה ואפי' גר ואשתו וכו' דכתב ה"ה משם מהר"א רוזאניס שתמה על מר"ן ב"י וז"ל דברי תימא הם דההיא בנשואין בגיותן מיירי דאי לאו גר דנקט כדי נסבא וכ"כ רש"י וריהטא דתלמודא הכי מוכרח וצ"ע עכ"ל. ולא ידעתי דמאי תימה איכא על מר"ן. והלא כוונתו כך דאפשר דרבינו פסק כר' יהודה וליכא חילוק בין נשואה לשאינה נשואה. וטעמיה דפסק כר' יהודה משום דתניא דפ' החולץ פשטא כר' יהודה אתיא. והכוונה דמאי דנקטה גר וגיורת דוקא לרבי יהודה אע"פ שאינה נשואה צריכה להמתין הוא דרבותא קמל"ן אע"ג דשניהם גרים והוא בעלה מקודם והוה אמינא דאין צריך להמתין. אפ"ה צרזכין להמתין כדי להבחין בין זרע שנזרע מבעלה זה בקדושה לשלא נזרע בקדושה וכמש"ל דזה חידושא הוא. וכן דייקי דברי רבינו דחידושא הוא. דכן כתב ואפילו גר ואשתו שנתגיירו מפרישין אותן צ' יום כדי להבחין בין זרע שנזרע בקדושת לזרע שלא נזרע בקדושה ע"כ

דין כ"ד המארס בתוך צ' מנדין אותו וכו' כתב הראב"ד בהשגות ומתני' בבא על יבמתו בתוך שלשה חדשים וכו' ולא קתני יוציא וכו' הנה ודאי דמתני' איירי בכנסה תוך ג' חדשים כמו שמבואר שם בתוספות יעו"ש. ולהכי הוקשה לו לפי שטתו דאם כנס דמוכרח לגרש אמאי אמרו אם הפילה יקיים ולא קתני יוציא: וקשה לי דמאי קושיא דאפי' אם נאמר דכנס יוציא הוא לקיים התקנה של שלשה חדשים שגזרו ושמא מעוברת. אבל כיון שהפילה הרי עברה החששא ואמאי צריך ליתן גט. דבשלמא לר"א שאמרו בש"ס עליה דהוא ס"ל דיוציא הוא כדקאמרי בש"ס ר"א ור"מ אמרו דבר אחד דקנסוה שיוציא עולמית. אבל רבנן לא קנסי ואם כן דמכי עברה החששא תו לא צריך ליתן גט. ותדע דהכי הוא דהא לא אמרו ורבנן דר"מ ור"א אמרו דבר א'. שהרי הם אמרו במעוברת ובמניקה צריך ליתן גט. ולכאורה כר"א דאמר ביבמה דאם הפילה יוציא. ומדלא אמרו הכי משמע דר"א ס"ל דקנסוה עולמית כיון דעברה על דברי חז"ל. כמו ר"מ דאמר במעוברת ומינקת חברו יוציא עולמית. שעל זה אמרו ר"א ור"מ אמרו דבר אחד. אבל רבנן דר"מ דצריך ליתן גט בתוך כ"ד חדש כדי שלא יבא עליה. וכיון שעבר הזמן מותרת דהם לא קנסי. וכן נמי טעמא דמתניתין דאמרו רבנן יקיים כיון דעברה חששא למה יגרש דהא לפי זה דרבנן לא קנסי בודאי דאם לא גירש עד שעברו כ"ד חדשים לא כייפינן ליה כיון שעברה החששא. ג"כ