לבב דוד קא

למעלה וכתב וכן וכו' דהיינו דעבדינן כמו שכתב למעלה. וסתמו כפירושו דאיירי גם כן שאמר לה מפני כך אני מוציאך דאי לאו הכי ליכא קילקולא וכן כתב בפירוש המשנה: הן אמת דלפי ריהטא דלישנא בתרא דקאמר טעמא מאי כדי שלא יהיו בנות ישראל פרוצות בעריות ובנדרים משמע דטעמא דשלא יחזיר קאמר וכן משמע מתניא כלישנא בתרא דקתני אמר ר' אלעזר ברבי יוסי מפני מה אמרי המוציא את אשתו משום שם רע לא יחזיר ומשום נדר לא יחזיר שלא יהיו בנות ישראל פרוצות בעריות ובנדרים. דמשמע דמשום זה הוא דאמרו שלא יחזיר. וכיון שכן הרב המגיד מפרש בדברי רבינו שמה שאמר ודע שאין אתה מחזירה לעולם דהיינו דמשום זה אינו מחזירה לעולם. ואע"פ שהית צריך לומר מקודם שלא יחזיר לעולם ואומרין לו הודיעה וכו' מ"מ כיון דהוא איירי במה שאומרין לו מקודם כתב זה נמי בלשון השייך לטעם השני. אלא דלא אתי מה שאמר רבינו ומפני מה המוציא את זו לא יחזירה וכו' דמשמע דמשום זה הוא דוקא שאמרו שלא יחזירה ואפשר דהרב המגיד לא היה בנוסחא שלו הכי

ואמר ורבינו פסק כלישנא בתרא לחומרא וכו' דהיינו דלפי הטעם כדי שלא יהיו פרוצות בעריות ובנדרים יצא לנו הדין אף ע"ג שלא עשה להודיעה כדי לייסרה אלא נתן לה בשתיקה אסור להחזיר שזאת החומרא דלישנא בתרא. וכשהוא אומר לה הרי איכא קלקולא. ולכולהו לישני איכא למיחש לקלקולא דלהכי צריך להודיעו שאין מחזירה לעולם כדי לתקן הקלקול ונפקא מינה גם כן דבמקום דלא שייך פריצותא כגון משום איילונית או משום דרואה דם דאיכא קלקולא דלא יחזיר ומודיעין אותו. והכריח הרב המגיד לזה משום דמוכחא סוגיא דטעמא דמתניתין הוא משום קלקולא דבש"ס דמתניתין דאיילונית ורואה דם קא מקשו על ר' יהודה ורבנן דקאמרי הפך דבריהם בהאי דמוציא שם רע דרבנן חיישי לקלקולא ור' יהודה לא חייש והכא רבנן לא חיישי ור' יהודה חייש אלמא מתני' מטעם קלקולא. אלא דהרמב"ן והרשב"א ס"ל דהך סוגיא כלישנא קמא אבל רבינו סבור דאליבא דתרי לישני קאמרי משום דאם איתא דאליבא דלישנא קמא בלחוד אתיא. אם כן מאי דפריך דרבנן אדרבנן דהוא הפך דבריהם דחיישי לקלקולא במוציא שם רע ונדר והכא לא חיישי הוא ללישנא קמא דס"ל דטעמא משום קלקולא. אבל ללישנא בתרא דהוא משום פריצותה ליכא פירכא. דאיילונית ומשום דם ליכא פריצותא. וא"כ כד פריך לה הו"ל ליפרוך הכי הניחא ללישנא בתרא דליכא פירכא. אבל ללישנא קמא דסברי משום קלקולא הא הכא נמי איכא קלקולא ואמאי אמרי דיחזיר. אבל לר' יאודה ודאי דאיכא פירכא דגם ללישנא בתרא דהוא משום פריצותא מ"מ כיון דר' יאודה הכא באיילונית ומשום דם חייש לקלקולא. גם בהך דמוציא משום שם רע ומשום נדר היה לו לחוש משום קלקולא. כיון דשייך בהו קלקולא ולהכי ליכא הוכחה אלא מדקא פריך דרבנן אדרבנן ולא אמר הניחא ללישנא קמא אלמא דלתרי לישני איכא קלקולא ולהכי פריך. ואמר עוד דהא מתניתין סתמא מיתנייא לא שנא א"ל ול"ש לא א"ל. דהיינו דודאי דגם ללישנא בתרא פריך ואע"ג דללישנא בתרא איירי דגם בדלא אמר לה משום הכי אני מגרשך וליכא קלקולא. כיון דמתניתין סתמא מתנייא בין אמר לה ובין לא אמר לה ורבנן אמרי לא יחזיר. גם בדאמר לה שהוא משום קלקולא נמי דבהא צריך להודיעו שלא יחזיר אלמא דרבנן חיישי לקלקולא: והשתא דלפי דברי הרב המגיד דרבינו ס"ל דתרי לישני מודו דבאופן דאיכא קילקולא תנא דמתניתין ס"ל דלא יחזיר ומודיעין לו ורבינו פסק כתנא דמתניתין וכתרי לישני ואם כן יצא לו הדין דבאיילונית לא יחזיר ולהכי פסק דבאיילונית לא יחזיר . מוכרח לומר שלדעתו ז"ל ס"ל כתירוצא דשמואל דאמר איפוך ורבנן הוא דאמרי באיילונית לא יחזיר: וכיון שכן קשה למה כתב הרב המגיד דטעמא דרבי' דפסק באיילונית לא יחזיר הוא משום דפסק כרבי יהודה שלפי שאמרו בש"ס מאן חכמים חכמים ר"מ ומתוך כך הלכה כרבי יהודה. והלא כיון דפסק כתנא דמתניתין דהמוציא משום ש"ר ומשום נדר הוא מוכרח לפסוק כך גם באיילונית דלא יחזיר. דחיישינן לקלקולא וכדי לתרץ המשניות צריך לומר דהוא כשמואל מתרץ להו ולא משום דאמרו בש"ס מאן חכמים ר"מ היא: ועוד דרבינו פוסק תמיד דבעי תנאי כפול כר"מ והכא כיצד פוסק כר' יהודה. ועוד דאם איתא דרבינו פסק כרבי יהודה א"כ הו"ל לפסוק כר"י במוציא משום נדר דאמר כל נדר שלא ידעו בו רבים יחזיר. וקושיא זו ראיתי למר"ן בב"י שהקשה אותה

והנה ראיתי לרבינו בפירוש המשניות שכתב במשנה זו כדברי הרב המגיד כאן ואם כן צריך לדעת כיצד יתיישבו דברי רבינו ודברי ה"ה: ונ"ל לתרץ כל זה שהנה הרב המגיד כתב ופירשו הרבה מפרשים שקלקול זה אינו קלקול גמור שכיון שלא התנה ממש אינו יכול לקלקלה אלא חשש לעז הוא וכן עיקר עכ"ל. דמשמע דמה שאמר רבינו ונמצא כמגרש על תנאי ולא נתקיים שנמצא הגט בטל למפרע. לאו דהכי הוא לענין דינא אלא משום לעז. וזה מוכרח לומר כך כיון דרבינו בעי בכל תנאי שהוא כפול היאך בזה שלא התנה יהיו בניו ממזרים. דהרי משמע מדבריו שלא התנה שכך אמר ויאמר הראשון אילו הייתי יודע שכן הוא לא הייתי מגרשה. ואם בהתנה איירי מה הלשון אומרת אילו הייתי יודע והלא התנה בפירוש. ועוד דאם הוא התנה מה זה שאמר שאומרין לו גמור בלבך לגרשה שאין זו חוזרת לעולם. והלא הוא נותן הגט בתנאי זה דוקא. אלא מוכרח לומר דרבינו איירי שדיבר בשעת גירושין שמשום זה הוא מגרשה ולא בתורת תנאי קאמר דבהאי איכא לעז דוקא. ולכן מתקנים זה שלא יחזיר ואומרין לו גמור בלבך לגרשה שלא תחזור לך לעולם: ולפי זה מה שאמר רבינו בפירוש המשנה וחכמים אומרים יחזיר כבר ביארו בגמ' ואמרו מאן חכמים ר"מ שמצריך תנאי כפול לפיכך כל זמן שלא יאמר לה הריני מגרשך מפני שאת איילונית ואילו לא היית איילונית לא הייתי מגרשך לא חיישינן לקלקולא ע"כ. הכוונה שלרבי מאיר דבעי תנאי כפול אי אפשר להיות גם הלעז כי אם בכפל למלתיה ולא כפל לתנאיה והכא לא כפל גם למלתיה כי אם אמר שמשום זה הוא מגרשה שלר' מאיר גם לעז ליכא. ולהכי ס"ל לר' מאיר שיחזיר אבל לרבנן דס"ל דלא בעי תנאי כפול אם כן גם בשלא כפל למלתיה אלא שאמר משום זה אני מוציאך איכא לעז. ולהכי פסק רבינו שם כר' יהודה דבאמירה בעלמא איכא לעז. אע"ג דרבינו ס"ל כר"מ דבעי תנאי