לב חיים פלג'י חלק ב צח

זכוכית מהני ללוש כנגדו וחילק מ"ש בסי' תנ"ה שלא לכסות המים בזכוכית מים שאני דמבעיר יותר כמ"ש בבינה דל"ב יע"ש אלא דצ"ע בזה שהרי עינינו הרואות שהחמה זורח בזכוכית עכ"ז עובר החום וזה הדבר הוא בחוש הראות שמחמם השמש המקום אפילו הוא. מכוסה בזכוכית וא"כ אין זה ענין דמיקרי הזכוכית כיסוי ואה"נ דלענין דבר התלוי בכיסוי הוי זה כיסוי אבל לענין התלוי בחימום הרי גם ע"י זכוכית עובר החום וכבר ראיתי להרב חק יוסף שם סק"ג וזל ואם יש שמש אף שהחלון אינו פתוח אסור אם היא של זכוכית דהחמה מבערת יותר ע"י זכוכית ולא כמ"ש הח"י לחלק בין מים לשאר מיצי ורוצה להתיר החלון של זכוכית ותמיה לי טובא דהרי עינינו הרואות שמבער יותר ע"י זכוכית וכן עושים בכל הגנות שעושים בית קטן מליאים חלונות כלי זכוכית כדי שהירקות והעשבים שבתוכו יתבשלי יותר מהר וכן ראיתי שנזהרים בזה שלא ללוש בכה"ג יע"ש: ולע"ד נראה דהפריז על המדה לומר דמבעיר יותר ע"י זכוכית כי החוש יכחיש ע"ז שאינו מבעיר יותר אכן עכ"פ הרי הוא עובר החום גם ע"ג הזכוכית ויש לחוש שמחמם העיסה. גם ראיתי להרב פרי מגדים ז"ל בח' א"א רס"י תנ"ט שהביא דברי הרב חק יעקב והשיב עליו וז"ל וצ"ע די"ל כל שהשמש זורחת אף בזכוכית אסור ללוש נגד השמש וכו' יע"ש כי כן נראה דיש לאסור וליזהר מללוש גם נגד הכיסוי של זכוכית אמנם כשהוא יום המעונן והוא מכוסה בכיסוי של זכוכית יש להקל שהרי עינינו הרואות שאינו עובר החמימות השמש כלל דרך הזכוכית והמבחן לזה הוא כשמאיר השמש על הזכוכית הוא מחמם הזכוכית מחום השמש ועובר החמימות על גב המקום אשר זורח בו השמש דרך הזכוכית ולו יהיה יום המעונן מלבד כי מקום אשר היה חונה שם השמש דרך הזכוכית אינו חם כלל גם בזכוכית עצמו אינו חם כלל והרי מצונן והראיה שהביא הפ"מ ז"ל בח' מ"ז סי' תמ"ט סק"א דבזכוכית כשהחמה זורחת עליו הוא מבעיר יותר עיין ביצה דל"ג ע"א עכ"ל וכונתו ממאי דתנן שם במתני' אין מוציאין את האור לא מן העצים ולא מן האבנים ולא מן העפר ולא מן הרעפים ולא מן המים ופרש"י ז"ל מן המים נותנים מים בכלי זכוכית לבנה ונותנו בחמה כשהשמש חם מאד והזכוכית מוציאה שלהבת ומביאים נעורת ומגיעים בזכוכית והיא בוערת וכו' יע"ש אינה ראיה כלל לאסור ביום המעונן שהרי דוק בדברי רש"י ז"ל שכתב שהשמש חם מאד וביום המעונן אינו חם מאד וז"ב ופשוט כי ביום המעונן אין כח בשמש לחמם ע"י זכוכית כלל וכלל לא ואם אסרו משום יומא דעיבא כוליה שמשא זהו שהוא תחת האויר שהוא מקום רוחב ויש בו משום לפעל בשמש איזה פעולה דרך נקב העננים ולפחות אפילו בתוך הבית כשיהיה נגד החלון פתוח אבל דרך הזכוכית אין לנו מקום לאסור כלל כשהוא יום המעונן ואם שמצינו שרבני האחרונים אסרו ללוש ביום המעונן אפי' נגד חלון של זכוכית זהו לכתחילה לא בדיעבד אם לש להחמיר כס' הרבנים המחמירים כאלו לש בחמה דודאי אין להחמיר כ"כ: אמנם מה שקשה לזה הוא מדברי רש"י ביומא רפ"ג דאיתא התם אמר ר"נ זוהמא דשמש' קשה משמשא ופירש"י דיום המעונן מתוך שהחמה מכוסה החום שלה כבוש נוקבת בכח דרך נקבי העננים יע"ש הנה מבואר מדברי רש"י דחום יום המעונן קשה מחום השמש כשהוא זורח אם לא שנחלק כי כל זה הוא דוקא תחת האויר הרקיע ותחת העננים אבל לתוך הבית שהוא מן הצד וגם דרך חלון של זכוכית אין מקום לאסור מאחר דמצינו מתירים בדיעבד בעבר ולש בחמה ואצ"ל דאם לש ביום המעונן דמותר וכ"כ בס' נ"מ חקת הפסח סימן תנ"ט סק"ג ואסר כשלש במזיד יע"ש: סימן פ"ב שאלה מעשה שהיה בער"פ שלשים המצות שמורות ע"ג רצפת אבנים במהירות הרבה כי כמעט בין לישה לעריכה ונתינה לא יש אפילו עשרה דקים ואירע שבין לישה ללישה בכל שיעור ושיעור לנקות הכל ע"י מים והסמרטוט להבליע המים כדי שיהיה יבש ואירע שהיה הסמרטוט מצמר גפן צבוע בצבע אדום חדש וע"י דוחק הרבה נתן איזה מראה צבע אדום ברצפת האבנים אשר ערכו עליה המצה אכן לא נצתבע המצה כי היה המראה דקה מן הדקה יורינו המורה אם יש מקום לאסור משום מראה אדום מן האדום האדום הזה או לא: תשובה בתחילה צריכים אנחנו לדעת כי הצבע הזה הוא מעצים אדומים הנקראים באקא'ם ובודאי כי יש לו לחות מצד עצמו מסיבת כי גדל בסביבות הים וא"כ אם יוציא מים מן העצים הללו בודאי כי יש להם דין מי פירות ועיין להרב מג"א בסי' תס"ו סק"ו שפי' מזיעת החומה בחומת עץ שיש בו לחלוחית מים שקיבל בעודו במחובר יע"ש וא"כ אם יהיה במצה שנילושה במים וזיעת החומה של עץ היינו נמי מלחות המים הוי מים במים ואינו מחמיץ אכן לעד"ן לומר כי זה לחלוחית מים מן העץ הוי מ"פ כי העץ הוא המוציא פירות והוי מ"פ עם מים: אלא דנראה לומר דזהו דוקא כשיצא לחלוחית מן העצים עצמן אזי יש לנו לחוש אם הוי מים או מ"פ או אם יהיה ע"י מים דהוי מ"פ עם מים ברם כשיהיה הענין דליכא שום לחלוחית כלל כ"א נשאר הצבע יבש בלתי שום לחלוחית כלל אם כן למאי ניחוש לצבע שאין בו ממשות כלל כ"א מראה לבד ואם יהיה איזה טעם מהצבע עצמו והוא ודאי מ"פ איך יתכן שיעשה פעולה זה מעט טעם דק מאד להחשיבו מ"פ עם מים ושיבא לידי חימוץ ואם נאמר כי ע"י לחלוחית מהבצק שבמצה הרי מלחלח הצבע הזה ונעשה עתה מ"פ עם מים מחמת הצבע היא חששא רחוקה כי בדבר דקה מן הדקה כזה שאין בו ממשות אלא חזותא לבד כי יהיה בו כח לחזור ולהיות נעור הצבע בטעמו ובממשו ושיהיה מ"פ עם מים הוא דבר רחוק מן השכל ומ"ג כי אחר שצובעים אלו הצמר גפן מכבסים הרבה פעמים במים ואחרי הוכבס הרבה פעמים לא נשאר כ"א רשימה לבד. ועל הכל דקי"ל דהלש במ"פ עם מים דיאפה מיד ואין לך יאפה כמו עריכת המצות שמורות בע"פ שהוא תכף ומיד בלתי שהייה אפי' חמשה דקים ואפ' בב' ואפי' באחד ולא בד"ג כי כן נראה דאין מקום