לב חיים פלג'י חלק ב צז

והיא מחפשטת עליהם ובוקעת בכל פסוק שבהם ע"כ נראה מדבריו אלה דאינו אוסר ביום המעונן כי אם במקום שאין העננים מכסים וכאן אם יהיה לפי האמת שבתותו מקום שהיה רגיל לזרוח החמה באותה שעה הרי הוא מכוסה מחמת העננים א"כ אין מקום לספק אלא שמדברי שאר כל הפוסקים לא משמע הכי וכן ראיתי להרב מאמר מרדכי בא"ח סימן תנ"ט סק"ב שדקדק מפירש"י וכ' וזל דיומא דעיבא כולי' שמשא ומשמע מדברי כל הפוסקים דתחת אויר כל השמים הוי בכלל האיסור אמנם מפירש"י שם לא משמע כן שכתב וז"ל כוליה שמשא וכו' משמע דאינו אוסר לא במקום שאין השמים מכוסים בעבים דאעפ"י שאין החמה זורחת אסור אבל תחת העננים ממש שרי והכי משמע קצת שם בסוג' דאינו אסור אלא כנגד נקב והפסק שבין עב לעב ואפשר דהפוסקים לא רצו לומר כן מטעם דחיישינן שמא יהיה הפסק בעוד שילוש ולא ירגיש כיון שאין החמה זורחת אסור ומ"מ צ"ע דהו"ל להפוסקים ולהאחרונים להעיר בזה עכ"ל הרי נראה מדברי הרב דקא מדקדק מפירש"י דביומא דעיבא דכוליה שמשא היינו דבמקום שמכוסה בעננים אין שם חמה וכן נראה ג"כ מדברי ר"ן זל בעל הערוך בע' עב שכתב וז"ל עב בריש גמ' ר"פ א"ל הממונה ביומא יומת דעיבא כוליה שמשא פי' הואיל וביום המעונן שהשמש מפציע מכאן לכאן ויכול לשטוח עורות במקום שלא זרח השמש במקום שזורחת ומתייבשים ע"כ הרי דקא מפרש כפירש"י וכן נראה מדברי ת"ה סי' קכ"ב יע"ש: וראיתי להרב אורחות חיים ז"ל בהל' פסח אות ק' וז"ל אין לשין תחת השמש ולא תחת הרקיע ביום המעונן אפילו במקום שאין חמה זורחת דיומא דעיבא כוליה שמשא וי"א לפי שניצוץ השמש מכה על העב ומתפשט בכולו מחמת האויר וכו' יע"ש והנה פי' י"א אפשר לומר שהוא כפירש"י דכיון דמתפשט בכולו יוצא בין עב לעב ומ"מ נראה לומר דאפילו לפי"ז דיומא דעיבא כוליה שמשא זהו לאסור ללוש תחת אויר הרקיע דהכי משמע מדברי הרב א"ח אלו שכתב ולא תחת הרקיע ביום המעונן וכן משמע לשון הרמב"ם שכתב לא תשב אשה תחת השמש ותלוש ולא תחת הרקיע ביום העבים אפילו במקום שאין השמש זורחת בו וכו' יע"ש וכ"כ הסמ"ג בלאוין ע"ט כנראה דע יקר איסור זה הוא משום תחת אויר הרקיע וכ"כ בפירוש בס' שבולי הלקט ז"ל וז"ל והא דאמר רבא יומא דעיבא כוליה שמשא ואפילו בדוכתא דלא נפל שמשא אסיר למילש פי' תחת האויר וכו' יע"ש וכן נקטו בלישנייהו כל רבני האחרונים ומרן בש"ע והלבוש ז"ל וז"ל וביום המעונן אסור תחת כל אויר הרקיע משום דיומא דעיבא כול' שמשא יע"ש הרי נר' דעיקר מה שנאסר ביומא דעיבא הוא ללוש תחת אויר הרקיע ולא בלש בתוך הבית דאיכא למימר דדוקא תחת אויר שהכל מגולה אי אפשר שלא יהיה פיסוק ונקב בין עב לעב משא"כ כשהוא בתוך הבית כי בלא"ה אינו מקים מגולה ועוד הוי ס"ס שמא יכוין הנקב והפיסוק בין עב לעב באותו מקום שהוא צר וקטון מאד: איברא שראיתי להרב תה"ד זל סי' קכ"ב שנשאל אם לשה ממש בערב שהחמה עומדת בשפולי של רקיע במערב והיא לשה בכותלי הבית מאחוריו גבוהים לצד מערב מי שרי בכה"ג תחת הרקיע או לאו והשיב תשו' יראה דיש לחוש ביום המעונן דרש"י פ' א"ל הממונה פירש ההוא יומא דעיבא כולי' שמשא הוא לפי שהחמה מתפשטת ויוצא בכל מקום לפי שהעבים עומדים כנגד חלונה וא"כ י"ל שיוצאה. אפילו שלא במקום מעמדה ברוח אחרת ונר' דלפי מה שנהגו ליזהר שלא ללוש תחת חלון פתוח אפילו אם החלון פתוח למזרח והיא לשה אחר חצות שכבר סיבבה החמה לדרום יש לחוש מטעם דלעיל אפילו ביום שאינו מעונן זמנין דמתקשרים העבים ולאו אדעתיה עכ"ל. הנה מבואר מדברי התה"ד זל דביום המעונן אע"ג דלא היה דרך החמה לבא שם כמו בחצי היום והלאה שהולך ממזרח למערב עכ"ז יש לחוש שלא ללוש נגד חלון הפתוח למזרח ועיין להפ"מ בח' א"א בסי' תנ"ט שכתב וז"ל ובתה"ד ק"ל מ"ש נהגו שלא ללוש נגד החלון דמשמע אף נגד זריחת השמש מנהגא. אלא דנראה דה"ד תחת אויר הרקיע או תחת החלון אבל כנגדו אין נראה לאסור. אלא דלשון מור"ם בהגהה הש"ע שכתב שם בסי' קנ"ט ס"א כשפסק דין זה של התה"ד כתב וז"ל וע"כ נהגו ליזהר מללוש נגד החלון הפתוח אפי' אין שם שמש שמא יהיה מעונן ולאו אדעתיה וכו' יע"ש הרי שכת' במקום תחת החלון שכתב הרב תה"ד שנראה תחתיו ממש ששולט ע"ג אויר כתב נגד החלון שהוא אפילו בתוך הבית ונראה דטעמו הוי דכיון דכל החששא הוא דביום המעונן משתנה מהלך השמש לזרוח אף במקום שלא היה רגיל א"כ אם היה רגיל השמש לבא באותו מקום דרך אותו חלון למקום הבית. שבפנים אם כן עתה שעבר הזמן מלבא ביום המעונן יש לחוש וא"כ יש לחוש לאסור לכתחילה מללוש נגד חלון או פתח שהוא מורגל ליכנס שם השמש ביום המעונן אף בשעות שלא היה רגיל לבא משום מאי דקי"ל יומא דעיבא כוליה שמשא ויש ליזהר הרבה בזה ועל ראשי עם הקדש החיוב מוטל עליהם להזהיר לכל עם הקהל בדבר הזה וכיוצא כי אמינא ולא מסתפינא כי בעוה"ר בדבר זה אין נקי ליזהר מללוש נגד חלון ופתח שהוא רגיל ליכנס השמש שם והם נוקרים לפחות בשעה שהוא רגיל לבא שם ולפי מה שנתבאר אדרבא ביומא דעיבא דהעננים מכסים אותו מקום הרגיל לזרוח שם איכא חששא שיזרח השמש במקום שאינו רגיל ואה"נ דבדיעבד ובשוגג יש מקים לסמוך שלא לאסור המצות ומה גם כי מצינו ס' הר"ב הדברות ז"ל שהביא שם הרב שבולי הלקט ז"ל דליתא לדרבא דקאמר דיומא דעיבא כוליה שמשא כיע"ש דהגם דלא קי"ל בהא כותיה נגד רוב הפוסקים סניף מיהא להתיר בנ"ד דיש עוד טעמים אחרים להתיר אבל לכתחילה אין מקום להתיר ואם עשה כן לכתחילה יש לב"ד לאסור המצות משום קנסא וכדעת הר"ש ז"ל וכמש"ל וכ"כ בהדייא רבינו מנוח ז"ל בפי' דברי הרמב"ם דעבר ולש בשוגג אבל במזיד אסורה הפת משום קנס שעבר ע"ד חכמים יע"ש וכ"כ בס' חקת הפסח יע"ש: ולענין מ"ש בשאלה אם יש בחלונות ובפתח מכסה של זכוכית אי מתי או לא הנה קי"ל בברכות דכ"ה ובטור וש"ע א"ח ריש סי' ע"ו דצואה בעששית מותר לקרות כנגדה אעפ"י שרואה אותה דרך דפנותיה משום דבכסוי תלה רחמנא דכתיב וכסית את צאתך והא מתכסייא יע"ש וכן ראיתי להרב חק יעקב ז"ל שם סימן תנ"ט סק"ג דס"ל דכיסוי על ידי