לב חיים פלג'י חלק ב צו

מצאו בדופני הנפה בצק דבוק בחוזק שלא נקלף אלא בסכין ובא לפני ואמרתי התורה חסה על ממונם של ישראל ואעפ"י שפסק הרמב"ם שאפי' נתערב קודם זמנו אוסר במה שהוא לפי שהוא חוזר וניעור בתוך הפסח הרי רוב האחרונים חולקים עליו וס"ל דאינו אוסר לא בס' כשאר איסורים אמרתי כיון שהדבר ספק אם נקלף ונתערב מן החמץ הוי ספיקא בפלוגתא דרבוותא ואזלינן ביה לקולא ואם לאו דמיסתפינא הוה אמינא דאפי' הרמב"ם מודה בנ"ד דאחזוקי איסורא מספקא לא מחזקינן ותו דהוי ספקא בדרבנן דהא מאי דאמרי' דחוזר ניעור בתיך הפסח לאו דאורייתא היא ואזלינן לקולא וכו' יע"ש כמו כן י"ל בנ"ד דמספיקא לא מחזקינן איסורא דדילמא לא היה מעיקרא בצק ועוד דהוי ס' בפלוגתא דרבוותא וכאמור וק"ל: סימן פא שאלה מעשה שהיה שביום ר"ח ניסן סמוך לחצות היום כמו שעה או שתי שעות קודם חצות התחילו לעשות מצות לפסח ויען היה היום ההוא מעונן כל מקום שהיה ראוי לבא השמש באותו פ' סתמו ע"י וילון אכן במקום שהיו מנקרין המצות בסכין כדי להוליכן משם לתנור באותו מקום שהיה נגד פתח הבית לא סתמו שחשבו שלא היה משם מקום לבא השמש ואחר עבור כמו עשרה ימים והיה השמש זורח זרחה על אותו מקום ולכן לשאול הגיע. המצות שנקרו שם דהיינו שמניחים שם לנקרן ותכף מוליכין אותם לתנור אם הוי זה לש בחמה וביום המעונן דקי"ל יומא דעיבא כוליה שמשא ואם יש לחלק בין לש לנקור ואת"ל דאין חילוק אם יש לאסור בדיעבד או לא ואת"ל דאסור אעיקרא יש להסתפק כי שמא באותו פרק שניקרו שם המצות יש להסתפק שכבר עבר הזמן של השמש לבא באותו מקום וגם יש ס' אחר כי שמא אחר עבור עשרה ימים הוא בא על אותו מקום מה שלא היה רגיל לבא שם ולאידך גיסא יש לחוש שמא הוא נכנס בדרך הפתח אף במקום שלא היה רגיל וכבר בדקו המצות ביד כל אחד ולא היה בשום אחד שום צד חמימות מחמת זה ועוד יש לשאול אם היה בחלון ובפתח מכסה של זכוכית אי מיקרי זה כיסוי על הכל יורינו המורה ושכמ"ה: תשובה ידוע מחלוקת הרמב"ם ודעימיה ז"ל עם הרא"ש ז"ל דלדעת הרמב"ם בה' חו"מ פ"ה הי"ב שכתב לא תשב אשה תחת השמש ותלוש וכו' ואם עברה ולשה הפת מותרת וכ"פ מרן בש"ע בסי' תנ"ט ס"ה וכדעת הרמב"ם ז"ל נראה דקאי ראבי"ה כמ"ש הרא"ש סו"פ כל שעה סי' ל"א והרא"ם ז"ל כמ"ש בהגה"א שם יע"ש וכ"כ הר' שבולי הלקט בכלל נ"ט דר"ן ע"ב שאחר שפירש בעיית הש"ס עברה ולשה מאי פי' בכל אלה וכו' והלכתא כר"א וכתב הר"ב הדברות ז"ל מסברא ה"מ מצה המשומרת אבל לאכילה מותרת כו' ורבינו שלמה ז"ל פי' עברה ולשה אסורה משום קנסא וכו' יע"ש הרי שדעת הרב הדברות להתיר ואפי' לדעת ר"ש דאסר משום קנסא לא שייך כאן בנ"ד דהוי שוגג וגם כי לא ידע ולא ברירא מילתא דאיכא חמה שם וכ"כ להדייא הרב שבולי הלקט שם דאם שגג או נאנס מותרת ע"ש וכ"כ בס' תניא סי' מ"ה. אמנם נר' שדעת הרא"ש ז"ל שם לאסור אפי' בדיעבד וכ"ה דעת הי"מ שהביא ה"ה שם וכ"פ רי"ו והרשב"א ז"ל וכמ"ש הרב"ח ז"ל אלא דשם כתב הב"ח דמדברי הטור ז"ל סי' תנ"ט שלא כתב דעת הרא"ש לאסור בדיעבד נראה שהוא מסופק בדברי הרא"ש ז"ל כי אפשר ליישבה שדעתו כדעת הרמב"ם וסיים הב"ח ומלשון בה"ג ז"ל שהביא הרא"ם בס' יראים סי' ק"ו והסמ"ג ז"ל סימן ע"ט משמע דאסור אף שלש בחמה וכו' וכיון דרוב הפוס' אוסרים הכי נקטינן ואסור אף בדיעבד וה"ה ביום המעונן דדינו כלש בחמה כדאיתא ר"פ א"ל הממונה סו' דכ"ח ואין שיעור לדבר עכ"ל: והנה מ"ש הב"ח ז"ל דרוב הפוסקים ס"ל לאסור הרי מצינו במה גדולי הפוסקים ז"ל שהם הרמב"ם וראבי"ה והרא"ם ובעל הדברות והרא"ש והרב שבולי הלקט ומרן בש"ע והרב תניא וכן נר' מדברי ה"ה שם דסובר כדעת הרמב"ם מדכתב משם רבינו כידוע וכן נראה דעת הרב חמד משה שם בריש סי' תנ"ט להקל וכן נראה דעת רבינו מנוח ז"ל וכן נר' דעת הרב ערוך השלחן ז"ל בס' נ"מ חוקת הפסח ע"ש והרב שו"ג שם. ונראה לומר דכאן בנ"ד יש מקום להתיר מכח ס"ס ספק אם הלכה כהרמב"ם ודעימיה או כדעת הי"מ ודעימייהו ואת"ל דהלכתא כדעת האוסרין דילמא לא היה מעיקרא שם שמש והוי ס"ס המתהפך ספק היה שמש או"ל ואת"ל שהיה רגיל שם שמש שמא הלכתא כהרמב"ם ודעימייהו דבדיעבד מותר: ועוד נ"ל לומר כי הגם שהרב"ח ז"ל כתב דכמו שאסור ללוש בחמה אסור ביום המעונן דכולי שמשא ואין שיעור לדבר מ"מ ה"ד בלש העיס' במקום הראוי לזרוח שם השמש בתדירות אלא דאין שיעור בין זמן רב למעט אבל בכגון דא דנ"ד שאינו לישה כי אם שמשימים המצות לנקרן ולהוליכן תכף לתנור ברגע קטון כזה אין ספק דגם האוסרים לליש בחמה בכה"ג דהוי דרך העברה בעלמא מודו דמותר בדיעבד וראיה מצאתי לזה ממ"ש בס' הכלבו בהל' פסח סימן מ"ה דמ"ט ע"ד שכתב וז"ל וטוב שלא להוליך המים בחמה או תחת הרקיע ביום המעונן לא א"כ יכסה המים במפה ונראה כי אין לחוש רק לשהות זמן מרובה עכ"ל וכ"כ בס' אורחות חיים הל' פסח אות ק' יע"ש הרי בהדייא דהגם כי הזהיר לכתחילה שלא לעבור המים תחת הרקיע ביום המעונן עכ"ז סיים כי אין לחוש רק להשהות זמן מרובה וא"כ כאן בנ"ד דהוי זמן מועט רגע כמימריה כדי לנקור אותם ולהוליכן לתנור דרך העברה אין לחוש והגם כי הב"ח זל שם רצה לחלק בין דין זה של הולכה והעברה לדין לש כיע"ש כ"כ יש לנו לחלק בין לש למעביר המצות לנקרן לבר והוא ברור : ועוד נראה להקל שהרי המג"א ז"ל שם סי' תנ"ט סקט"ו כתב דאפילו להאוסרים בלש בחמה ה"ד כשהוחמה וכבר השיבו הרב פרי מגדים שם שהב"ח כתב דאין שיעור לדבר ומסיק דשרי בדיעבד לכ"ע ואם כן בנ"ד שלא היה במצות שום חמימות כלל כנז' בשאלה יש להתיר ועוד יש מקום להקל לפירש"י שם ביומא דכ"ח ע"ב שפי' בד"ה יומא דעיבא כולי שמשא אפילו במקום צל שהחמה בוקעת בכל מקום ואינה יוצאה דרך חלון כנגד חלונה שהעבים עומדים בפניה