לב חיים פלג'י חלק ב צה

בחא"ח סימן יו"ד תשו' להרב מ"ד תנא דבי אליהו ז"ל ובסימן י"א מה שהשיב הגאון מ"ז ז"ל ומה שחזר מ"ד הרב ז"ל בסימן י"ג יע"ש:. ועוד נראה לומר דבר פשוט להתיר כי אפי' לס' ר"ג דמחמיר ואמר דמ"פ עם מים שנתערבו ישרף מיד זהו דוקא כשהיה העירוב בלישה כי א"א למיקם לאפות מיד כי צריך שיעור לעריכתה והליכתה לתוך התנור אבל כשהמצה היא נתונה בתוך התנור אין לך יאפה מיד כמו זה כי אפילו ר"ג מודה ובכן נראה לי פשוט כי יהיה שהיתה המרדה משוחה בשמן והמצות נילושות במים ורדה המצה במרדה זאת אפילו תהיה המצה עדיין לחה שלא נאפית איננה נאסרת משום מ"פ עם מים כי בעודו בתוך התנור אין נאפית מיד למעלה הימנה ואפי' ר"ג מודה. ומ"ג כי יש מתירים בפוסקים כשהוא מעט מ"פ דאין מחמיצים וכמ"ש בעניותי שם בסה"ק נשמת כל חי יעש"ב בס"ד וכ"ש בנ"ד כי אין בו כי אם מעט מן המעט במראה ולא בכמות ואין בו ממשות כלל והרי אם כתב מרן בא"ח סי' תס"א סעיף ב' שלא יעשו החררות ברמון דהיינו להשים המצות ע"ג האפר חם ושתהיה נאפית ברמץ כי נראה בודאי דאם נאפית בתנור על האש אפי' אם נדבק אפר במצות דאין לאוסרם ולסברת הרב חסדי דוד בפי' התוספתא בפסחים פ"ב דמ"ש הש"ע שלא יעשו חרדות ברמץ היא חומרא יתירה יע"ש א"כ אם חשבינן לחלודה הלזו כאפרורית אף שגרע מאפר שאין בו שום ממשות כלל כי אם מראה אדום וירוק לבד בודאי דכל כי האי חזותא לאו מילתא היא ואין מקום לאוסרם י ועיין מ"ש בעניותי בתשו' אחרת במי שניגב כלי הלישה בסמרטוט אדום שרוי במים ונתן צבע האדום במצות אם יש לאוסרם משום מ"פ עם מים והעליתי להיתד כמ שיע"ש מטעמא דחזותא לאו מילתא היא יע"ש בס"ד. ועוד נראה להביא ראיה להתיר בנ"ד כי חלודה זאת שלא היה בה ממשות כלל וכבר כלה באור כל לחלוחית כי אפי' היה נשאר קצת ממשות מהחלודה ונדבק במצות הרי הוא כעפר ואפר ואין בו שום דין מ"פ ולא דין מים כמ"ש הרב שבות יעקב בח"ב חא"ח סו' סי' י"ג שעמ"ש מור"ם בהגה' בא"ח סוף סי' רנ"ה משם מהרי"ב דסיד מחמיץ כתב דה"ד כשהסיד היא לחה ברם בשיד הכותל שכבר נתייבש הוי כעפרא דארעא ואינו מחמיץ יע"ש והביאו הרב באה"ט שם ס"ק י"ט והרב עיקרי הד"ט סימן ח' אות ל"ד יע"ש: ועל ענין אם בכלי שיש בהם חלודה לשום בהם המצות ונדבק במצות ממראה החלודה. נראה דיש להתיר כפי כל מה שנתבאר לעיל אמנם בהיות טוב קודם הלישה יזהר הרבה בכל הכלים שלא יהיו בהם שום חלודה ויהיו נקיים כדי שלא יבא לידי חששא כלל והוא ברור : סימן פ' שאלה במי שעשה המצות ולש ע"ג אבני רצפה להעריך העיסה ע"ג וציוה בעל המצות לנקות בכל שיעורי הרצפה וכן היו עושים וכשנשלמו כל השיעורים לעשות ובאו לנקות הרצפה מהבצק הדבוק בה ראה הבעה"ב שיש הרבה עיסה דבוק בה וגער למנקים דאי אפשר שיהיה זה מהשיעור האחרון כי אם שנשאר שם מהבצק מהשיעורים הקודמים והם אומרים כי היו נזהרים בכל השיעורים לנקות וזהו משיעור אחרון ועכ"ז לבו נוקפו של בעל המצות אם יש מקום להחמיר בזה או לא: תשובה מחיים נראה בודאי הגמור כי אין מקום להחמיר מאחר דקי"ל דעד א' נאמן באיסורים ואפי' אשה כמ"ש הפוסקים ביו"ד סימן ומז"ה הגדול בס' חק"ל חיו"ד סימן וכ"ש כאן דאליבא עדים רבים שהם מעידים שהיו מנקים בכל שיעור ושיעור האבנים ובפרט האבן הזאת אשר עליה עורכים העיסה ועוד בא דאיכא להתיר מכח ס"ס יען לא היו שוהים בין שיעור לשיעור כשיעור מיל ואפי' אם יהיה ג"ז ס' הרי יש כאן ס"ס וא"כ אפי' אם נחוש לעיסה הדבוקה שם עכ"ז ספק יש שלא היה בה שיעור כדי להחמיץ וא"כ יאמר ספק אם היה שם עיסה משיעורים הקודמים ס' לא היה ואת"ל היה ס' היה שהיא שיעור מיל ספק לא היה והוי ספק מתהפך ס' אם היה בשיעור מיל בין ש עור לשיעור ס' לא היה ואת"ל ס' היה שם עיסה ס' לא ועוד נראה לי לומר ספק אחר והוא דמצינו בגמ' בפסחים דף מ"ו ע"א לדעת בן בתירא דאמר תטיל בצונן דהטל' לצונן אינו בא לידי חימוץ ומבואר שם לדעת התוס' ור"ת והרא"ש ושאר הפוסקים שם שלא נחלקו ר"א ור"י שם אבן בתירא בזה דאין מחלוקת במציאות דס"ל דהטלה בצונן מחמיץ וא"כ כיון דלכ"ע הסברא היא דכשהוטל העיסה בצונן אינו בא לידי חימוץ א"כ כן הדבר הזה כי אפילו נימא דנדבק בצק ברצפה אבנים שהן צוננים הרבה אינו בא לידי חימוץ והגם כי פשט הש"ס והפוס' שאמרו תטיל בצונן לא אמרו כ"א בהטלה למים צוננים לא ע"ג רצפה מ"מ נראה לי כי המוחש לא יכחיש כ"א כי בדבק קצת דקה מן הדקה ע"ג אלו האבנים שהן צוננים כי ברגע קטון הוא מתייבש ואין לו כח לבא לידי חימוץ ואה"נ אם יהיה העיסה אפי' כשיעור גרעין אחד של פולין או יותר קטון ממנו דיש לו ממשות קצת יש מקום לומר דל"מ הצינון של הרצפה לבטל החימוץ ובעינן מים שהוא חופה על כולו והם לחים ויותר צוננים ומבטלים וממחים העיסה אבל בדיבוק קל שבקלים כי ברגע אחד ולא בד"ג הוא מתייבש עד שאינו יכול להוציאו כי אם ע"י סכין או ע"י מים והוא דבוק ע"ג רצפה צוננת נראה ודאי דאין מקום לחימוץ בזה כלל והגם כי מיראי ההוראה אנכי ואיני סומך על דעתי בזה עד שאמצא ראיה ברורה לדברי והנה בעתה ראיתי להרב בית דוד בח"א חא"ח סימן קנ"ד במעשה שהיה שחתכו בפסח בשר בסכין שחתכו בו קודם עיסה של מנה ולא גררוהו ממיעוט בצק הנדבק בחוד ושל סכין שאין לאסור משום בצק משהו כי מה שנדבק בו הוא מעט ודק ונתייבש מיד מחמת דקותה ושוב אינו מחמיץ וכו יע"ש: ומ"מ מטעם דכתבנו להתיר מכח ס"ס עוד איכא ספיקא בפלוגתא דרבוותא דלסברת הרמב"ם אפי' נתערב קודם פסח אוסר במשהו והרי מצינו רוב האחרונים חולקים עליו בזה וכן ראיתי להרדב"ז בתשו' ח"ה סי' שני אלפים ק"ך שנשאל וז"ל במעשה שהיה שאחר שעשו המצה כמה בעלי בתים