לב חיים פלג'י חלק ב צג

מורי הרב ז"ל בס' בית ישחק שם בהל' חו"מ. פ"ה ה"ך שבנותן גרגיר מלח אין איסור כלל לכ"ע כמו שיעו"ש. ואחרי הודיע אלהים אותנו את כל זאת ראיתי מ"ש הרב אבק דרכים זל בתשו' חא"ח סימן ד' דמ"ד ע"א שנשאל כעין נ"ד במי שאפה המצות בתנור חדש והיה תחת הרעפים הרבה מלח ומחמת זה כל המצות יש בהם טעם מלח אי מותרות המצות הללו לאוכלם בפסח וכו' על זה הביא מה שפסק מרן בשלחנו הטהור סס"י תס"ב סעיף ז' וז"ל יש לברר המלח קודם פסח מחטים שלא יהיו בתוכו כי כשהמלח מתלחלח הוא נכנס מעט מעט בחטים ומתחמץ וכתב על זה וז"ל ואיכא למידק דאי המלח הוי דינא דמי פירות מאי חשש חימוץ איכא מאחר דמי פירות אין מחמצין אף שנכנס לתוך החטה אינו מחמיץ ועוד קשה לי טובא דכיון דהטור ראה סברת האומרים דמלח אית להו דין מים וס"ל דהוי מי פירות וכן ס"ל להרא"ש איך פסק דיש לו דין מים וכו' זת"ד ואחרי המחי"ר הדבר תמוה דהא דתקשי ליה על מרן ממ"ש להטור בסימן תס"ב דמלח הוי מי פירות תיקשי ליה להטור גופיה מדידיה אדידיה דבסימן תנ"ה כתב בהדייא דאין טעם ברור מלאסור לתת מלח במצה שנילושו במים דש"מ דס"ל דמלח עם מים אין לו דין מ"פ עם מים ואיך כתב הטור בסי' תס"ב דמלח יש לו דין מ"פ ועו"ק דהא דקא מסייעי לומר דאיכא חשש חימוץ ליתן מלח במצה ממ"ש הטור בסימן תס"ב תסתייע דאין חשש חימוץ מליתן מלח במצה ממ"ש הטור בהדייא בדין מצה עצמה בסימן תנ"ה דבר הלמד מענינו גופיה בנתינת המלח במצות וזה ברור: אלא דבעיקר דברי הטור מאי דק"ל מדידיה אדידיה כבר עמדו עליו רבני האחרונים הרב ב"ח והרב פר"ח והרב משה יאודה שם בסימן תס"ב דח"י ע"ג והרב משאת משה בתשו' ח"א חא"ח סימן ב' ד"ח ע"ב יעו"ש והנראה מדברי מור"ם בר"מ וה"ד הרב מג"א בסימן תס ב סק"ז והר' א"ר וזוטא שם סק"ח נראה שמחלק דמ"ש הטור דמלח הוי מ"פ הוא אותו מלח שחופרים אותו מקרקע אבל אותו מלח שלנו שמבשלים אותו ממים ודאי מחמיץ יעו"ש וא"כ אין כאן קושיא כלל כי בודאי דמלח הנעשה ממי הים כמלח הנמצא בגבולינו יש לו דין מים להחמיץ גם הרב הרד"ק בהגהותיו כ"י הביא דבריו הרב הגדול חיד"א בס' שיורי ברכה סי' תס"ב שכתב דיש במלח ג' מינים אחת היא שחופרין אותו מן הקרקע ובאותו ודאי אין לחוש לחמץ והשני הוא בחתיכות גסות שחופרין אותו ממשרפות הים והג' הוא המלח הדק המבושל ומלובן ע"י מים ודם וכו' כמ"ש התוס' בביצה די"ד וביו"ד סי' קל"ד יע"ש וא"כ בשני מינים אחרונים אלו יש לחוש לחשש חימוץ כמו שיע"ש וא"כ נמצא שכבר עמדו הרבנים הנ"ל על דברי הטור וגם ע"ד מרן כבר עמדו עליו רבני האחרונים הרב פר"ח בסי' תס"ב ס"ז עמ"ש מרן בש"ע יש לברר המלח קודם פסח וכו' כתב וז"ל כן דעת הר"ן והגמ"י אבל הטור ס"ל דהוי בכלל מ"פ וע"ז נרגש גם הוא ממ"ש הטור בסי' תנ"ה יע"ש מה שתירץ ועיין מ"ש מורינו הרב מהרח"א בספר מקראי קדש ע"ד הרב פר"ח שם בא"ח סי' תס"ב ומ"ש עליו הרב מט"י ז"ל ליישב פסק מרן דהדין עמו לפסוק כדעת הסוברים דמלח הוי תולדת מים יע"ש וא"כ הוא תימא על הרב אבק דרכים ז"ל איך לא זכר מכל זה ועמ"ש הרב משאת משה שם ובספר. בני חיי בסי' תס"ב ובס' פרי מגדים בחלק א"א סי' תס"ג יע"ש: ולענין דינא כתב עוד הרב הנז' וז"ל והנה בעתה בנ"ד דאפו אותם המצות בתנור אשר המלח תחתיו נר' לע"ד דאית להו דין מ"פ אם כן אלו המצית של מים שנאפו פו בהאי תנור שיש בו מלח הרבה ונתן המלח טעם במצות הוי כאילו נאפה במ"פ ומים ואסורות ואין לומר דכיון שלא נתערב המים עם המלח אלא ע"י התנור א"כ ליכא למיחש למידי דכיון שהיה בתנור אינו מתחמץ כיון שהוא ע"י האור דהא ליתא דהא אמרינן בסוגיין תרי שיבולי ואמרו דמ"פ הוו ואינם מחמיצים כנראה דאי לא הוי מ"פ הוו מחמיצים אף דהוי ע"י האור וא"כ הכא נמי איכא למימר בנ"ד דאף דהוי ע"י האור של התנור שנכנס טעם המלח במצות איכא למימר דמחמיצים יע"ש. ולע"ד יש להשיב דלכי יהבינן ליה כל דיליה דהוי המלח מ"פ עם מים עכ"ז הרי קי"ל דיאפה מיר ואין לך יאפה מיד יותר במהירות בנדון כזה כי בעודו בתנור שם קיבל הטעם ע"י האפיה כי תכף לקבלת הטעם הוא נאפה ולא יש שהייה אפי' רגע אחד והראיה שמביא לזה לאסור אפילו שיהיה ע"י האור ממ"ש בגמרא בפסחים דט"ל דלא לחרוך איניש תרי שיבולי דאם לא היה משום דהוי מ"פ עם מים היה מקום לאסור דהתם שאני דהגם דהוי החירוך ע"י האור מ"מ המים הבאים על השיבולים בעודו ע"ג האור הוי דרך בישול ולא דרך אפיה כאשר מצינו חילוק זה שכתבו הרשב"א בתשו' הנ"ל דהא דמבשל ליה מחמועי מחמע משא"כ באפיה בתנור כמו שיע"ש וכה"ג מצינו באיסור בישול קרבן פסח דכתיב ובשל מבושל במים שמביאים דוקא שפוד של רימון שלא יצא מים ויהיה נקרא מבושל ע"י מים ועוד ראיתי בסוף דברי הרב אבק דרכים שכתב וז"ל ואם נודע בפסח כיון דאיכא הפסד מרובה כדאי הם להתיר דהוי מ"פ עם מים דס"ל להרי"ף ז"ל וסיעת מרחמוהי דס"ל דמ"פ עם מים אין מחמיצין עכ"ל ולכאורה קשה דהיכן נמצא דבר זה והיכן מצא בהרי"ף דס"ל כדבר הזה כי אין לו שחר דמ"פ עם מים אין מחמיצים ואפשר לומר דכונתו הוא דאין מחמיצים יותר משיעור הראוי להחמיר בלש במים לבד דהכי הוא לפי האמת שכן הוא דעת הרי"ף בפ' כ"ש וכמו שכן כתב בדעתו הרא"ש ז"ל ריש פרק אלו עוברין וכן פסק הרמב"ם בפ"ה מה' חו"מ והרב מגיד משנה שם בשם יש מפרשים דס"ל דמ"פ עם מים אינו ממהר להחמיץ יותר משאר עיסה וכמ"ש הרב חק יעקב שם בסי' תס"ב ס"ק ד' יע"ש והשתא דאתית להכי נראה לומר ולהתיר באופן אחר מכח ס"ס שמא אם הלכה כמ"ד דמ"פ עם מים ממהר להחמיץ ולא בעינן נאפה מיד או לא ואת"ל דממהר להחמיץ הרי נאפה מיד ועוד איכא ספיקא דשמא מעיקרא אין כאן מ"פ דהמלח אינו מחמיץ כלל כדעת הסוברים כן ואת"ל דהוי מ"פ הרי נאפה מיד וכ"ש דיש עוד סברת הרי"ף דאפי'