לב חיים פלג'י חלק ב צב

ששאן למכור בשוק יוצא בהן ובהנהו ודאי יש בהם מלח משום על כל קרבנך תקריב מלח והראב"ד ז"ל כתב לא נאמר כן אלא לזריזין שהן אופין אותה מיד וכו' יע"ש הרי דהיכא שהן זריזין לאפות מיד דליכא שהיה כלל מותר לתת מלח במצות ולית בהו חשש חימוץ ואי בזריזין מתירין אפילו לתת מלח בעיסה לכתחילה כ"ש שנתיר היכא שהמלח ניתן מאליו בתוך התנור ונאפה שם מיד בפגעו בו כמלח בתוך התנור דליכא שהיה כלל דודאי דמותר גמור: וזה ראיתי להרב ערוך השלחן שם בא"ח סי' תנ"ה אות ג' שהק' ע"ד הראב"ד ז"ל אלו וז"ל וקשה מנ"ל דחלות תודה ורקיקי נזיר טעונים מלח הא כיון דאין עולין לאישים על מזבח החיצון אין טעונים מלח כ"ש מיין ודם בפ' הקומץ דכ"א וגם לא הוו בכלל וכל קרבן מנחתך במלח תמלח דלא איקרו מנחה כראמרינן בפ' התכלת ר"פ כל המנחות יע"ש ואחרי המחי"ר תמהני עליו שקו' זאת הלא היא ברבת בהרא"ש ז"ל פ' כל שעה לדט"ל ע"ב סי' כ"ג שכתב וז"ל ויש מביאין ראיה מהא דתנן חלות תודה ורקיקי נזיר עשאן למכור בשוק יוצאין בהם אעפ"י שבודאי יש מלח בהן כדכתיב על כל קרבנך תקריב מלח וטעות הוא בידם שאין נותנים מלח אלא בדבר הקרב ע"ג המזבח כגון אברים ופדרים וקומץ עכ"ל ונראה דט"ס נפל וצ"ל כדאיתא בפרק הקומץ יע"ש הרי שהרא"ש ז"ל הקשה כן והגם שהרא"ש ז ל עשה קו' על המביאים ראיה והרב ערוך השלחן קבע קו' על מה שתירץ הראב"ד דלא אמרו אלא לזריזין. מ"מ הכל הולך למקום אחד והיה לו להרב ז"ל להזכיר דברי הרא"ש בזה וצ"י ועמ"ש הרב שער המלך בה' איסורי מזבח פ"ה הי"א ומ"ש עליו מורי הרב בספר בית ישחק בה' חו"מ פ"ה הלכה ך' יע"ש: ועוד נראה לי לומר דאפי' לס' האוסרים שאסרו לתת מלח במצות של פסח זהו דוקא בנתינה לתוך העיסה בלישה עצמה דאז חום המלח מחמם העיסה מידי דהוה הלש בחמי חמה וכמ"ש הרב שו"ג סי' תנ"ה סקח"י כמו שיע"ש וכן מה שהזהירו שלא לקרב המצות ללוש אצל התנור מפני חום התנור כמ"ש בש"ע רס"י תנ"ט וכן כשחום התנור בתוך הבית שלשים בו העיסה כמ"ש הרב פר"ח שם וכן כל כיוצא בזה בחששות שיש לאסור משום חמימות שמחמם המצות דאסור משום דהמצות עדיין אינן בתוך התנור הגורם חום האש לאפותה ולבשלה כתיקנה אז בודאי דהחום הבא עליה מבחוץ קודם האפייה מזיק ומחמץ דאין כח בחום ההוא לבדו לאפות ואדרבה גורם החימוץ ואסיר אבל כשהמצות נתונות בתוך התנור לאפותן ולבשלן כתיקונם מה נזק והפסד יהיה גורם אם נתן בו עוד בהיותו בתוך התנור חום אחר דאדרבה חום המלח שמחמם העיסה הוא יותר טוב שממהר יותר להתבשל במהרה והוא חילוק ברור ואמיתי. ואדרבה עיקר נתינת המלח בקרקע התנור היינו מה"ט גופיה שגורם חום הרבה ומאפה יותר וכן דייקי דבריהם דרבנן דנקטו בלשונם שלא לתת מלח בעיסה ובלישה ולא דיברו במלח כשניתן לתוך התנור שנמצא המלח שמור בתוכו בשעת אפיה ודוקא ללישה אסרו וכמ"ש שם הרב הלבוש וכתב שם הטעם דהוי כלם בפושרים וכו' כמו שיע"ש. ואין מקום למתעקש ולומר דהגם כי המלח מחמם העיסה כשהוא בתוך התנור היכא דאיכא עוד חום גדול יהיה מנגדו ויהיה גורם חימוץ כי מלבד כי מצד הסברא אין בו טעם וריח לדבר זה עוד בה כי ממקומו מוכרח הוא דאוסרים עצמן שכתבו לאסור לתת מלח במצות הם חילקו דשאני חלות תודה ורקיקי נזיר שהם נעשין בזריזין הרי דכשהיא נעשה בזריזות לאפות מיד בתוך התנור אינו מזיק חום המלח להיות מנגד גם ממ"ש בס' הכלבו והא"ח דאם נתן מלח במצות תאפה מיד הנה מוכח דחום המלח כשהוא משתתף עם חום התנור מועיל לו ומצטרף לטובה לאפותו יפה וכ"ן להכריח עוד ממ"ש הר' א"ר בא"ח רס"י תס"ב עמ"ש מרן בש"ע שם ס"ב מ"פ עם מים ממהרים להחמיץ יותר משאר עיסה הילכך אין ללוש בהם ואם לש בהם יאפה מיד כתב שם הרב א"ר סק"ג וז"ל יאפה מיד ואם לא נאפה מיד כיון שלא שהה שיעור בלי עסק ולא ניכר בה שיעור חימוץ וכה"ג כתב גיסי בס' ח"י וכו' והנה ראיה שמביא מכלבו בשם הראב"ד גבי מלח יש לחלק דיש לומר דזה גרע דהא יש פוסקים שכתבו דישרוף מיד כמ"ש הטור יע"ש הרי דעדיף נתינת מלח בעיסה מנתינת מי פירות במים והרי אם במ"פ עם מים קי"ל יאפה מיד ודבר מועט לא אסירי כ"ש במלח והוא ברור.: ועוד מבואר מדברי הרשב"א בתשו' ח"א סימן רכ"ד דדוקא בבישול בקדרה במים איכא חששא מחימוץ לא באפיה שכ"כ וזל ותדע לך דהא אמרינן ותיקא שרי והתניא אסירא ופרקינן ל"ק הא במיא ומלחא הא במלחא ומשחא כלומר דבמלחא ומיא אסיר משום דהא דמבשל ליה אחמועי מחמעא דשמא דוקא ותיקא שהיא קמח ומים ומלח ומתבשל בקדרה וטעמא כדאמרינן משום דעד שלא נתבשלה באה לידי חימוץ הא עיסה הנאפת בתנור לא וכו' יעו"ש והגם דהרשב"א הוא מכת המתירים מ"מ נקוט מיהא דאפי' בנותן מלח בעודה עיסה בלישה כל שהוא נאפה בתנור ליכא חשש חימוץ כ"ש וק"ו כשבא המלח בהיות' בתוך התנור ועוד דאעיקרא דדינא בעיקר שורש דבר זה הוא במרדכי בשם גאוני לותיר לאסור מצה מלוחה בפסח וכ"כ הכלבו והא"ח בשם הראב"ד וחלקו על ס' הלזו רוב הראשונים ורוב האחרונים הלא המה הרשב"א ז"ל בח"א סי' רכ"ד ותנ"ה וכן הוא ס' רשב"ט שם כמו שהובא במרדכי וכ"ה ס' רשב"ם שהביא בהגמ' בהל' חו"מ פ"ה הלכה ך' כמו שיעו"ש ונראה לומר דאפשר דמ"ש במרדכי בשם רשב"ט ט"ס הוא וצ"ל רשב"ם וכ"כ הר"ן בהל' שם בפרק כל שעה והכלבו והרוקח ז"ל והטור בא"ח סימן תנ"א סעיף י"א שכתב וז"ל והרבה נוהגים שלא ליתן מלח בפת בפסח וכן נוהגים בכל אשכנז ואין טעם ברור לאסור ומ"מ אין לשנות אל תטוש תורת אמך עכ"ל הרי דס"ל להטור דלכתחילה היה מותר לתת מלח במצות ולא יש טעם לאסור כ"א משום מנהג לבד וכן הסכים הרב פר"ח שם בסימן תנ"ה סק"ה להתיר ודחה ס' מור"ם בהגה' שכתב דבדיעבד יש לאסור כיעי"ש וכ"פ הרב מטה יאודה בסימן תס"ב דח"י ע"ב והר' שלחן גבוה בסי' תנ"ה סקי"ח וה' א"ר ושאר רבני האחרונים ז"ל ואם כן אפי' אם תימצי לומר שיהיו הפוסקים המחמירין לתת מלח במצות ואפי' מעט היו אסורות הרי מצינן דרבו החולקים המתירים לכתחילה וכ"ש כשהוא דבר מועט ונאפה מיד שהוא מותר גמור לכ"ע וכ"ן דעת