לב חיים פלג'י חלק ב צא

תולעים הנמצאים בקמח וכיוצא אסורים וכו' כתב הרב ש"ך וז"ל ל' הרא"ש שקורין מילווין וה"ד במילווין שהם קטנים שאי אפשר לנפות הקמח בנפה וכברה כדי שישארו התולעים למעלה אבל ודאי אם נמצאו בקמח או בשאר דברים תולעים גדולים בענין שאפשר לבררם בנפה וכברה או שאר דברים ודאי דהמאכל מותר וכדלקמן ס"ט בהגה' עכ"ל וא"כ ה"נ בנ"ד בקמח זה שנמצאו ג' וד' תולעים והם גדולים שלא עברו בנפה הרי מוכח דיש אופן ברירה לקמח לעבור כנפה כיון שלא נמצאו בהם תולעים העוברים בנפה דאם ימצאו אחר שהעבירו בנפה עוד תולעים בודאי דיש לאסור אפי' לאכול בשאר ימות השנה משום איסור אכילת תולעים כי כן יש לנפות זה הקמח עוד פעם אחרת ולראות בכל סוף הרקידה אם ימצאו איזה תולעים קטנים מאד וגם ליקח מעט מהקמח שריקדו לראות לעיני השמש אם יש איזה רחישה מתולעים דבכל כה"ג יש לאסור אפי' בשאר ימות השנה אבל כל שלא נמצאו עוד תולעים נראה דיש להתיר לאכול הקמח על חמץ אבל למצה יש לחוש לס' הרב כנה"ג דחושש להחמיר כפי מה שהבינו הרבנים הרב חזו"ן והרב ברכ' והרב מאמר מרדכי בסימן זה סק"ב שהם הבינו בדברי הרב כנה"ג שדעתו לאסור משום אכילת התולעת דהוי כאכילת עכבר. ושוב אחר החקירה הם אמרו כי הן אמת שמצאו ג' תולעים אבל הב' היו מבחוץ לשק שהיה בתוכו הקמח ואחד הוא מה שמצאו בפנים בתוך הקמח על זה הוריתי שירקדו הקמח פעם ב' ויראו לעין השמש הדק הטב אם ימצא איזה תולעת קטון וכן עשו ולא נמצא שום תולעת לא קטן ולא גדול וכיון שכן יש לומר כי הני תולעים מעלמא הוא דאתו יש להתיר והוא ברור. ושוב בא לידי מעשה אחר כי תכף אחר ג' ימים לטחינת החטים רקדו הקמח ומצאו ג' וד' תולעים בפי השק ורקדו הקמח ולא מצאו עוד שום תולעת ואז אמרתי שיחזור וירקדנו עוד פעם אחרת ולא מצאו שום תולעת והמתינו עוד ג' ימים לאפות המצות ואז אמרתי להם שיחזרו פעם אחרת וירקדו ולא מצאו ויען היו כל הרקדות הללו בנפה קצת רחבה וקורין קייליליק אמרתי להם שיחזרו לרקדה בנפה יותר צרה דקה מן הדקה הנקראת סידאסו וכן עשו ולא נמצא שום תולעת והתרתי שיאפו המצות. סימן עח שאלה מעשה שהיה שאפו מצות הנילושות במים בתנור שהטילו קרקע חדש וכשהטילו הקרקע חדש נתנו מלח בקרקעיתו כמנהג והגם שכבר עבר חדש ימים שהיו אופים בו חמץ וחשבו שכבר פלט כל המלח עכ"ז נמצאו בקצת מצות דבוקות בהם גרגירי מלח מעט כשיעור חרדל ועדשה מו"מ במצות מועטות בתחתית המצות הנוטים לקרקעי' התנור הנאפות ע"ג הרעפים הנקראים לאד'ריאוס ולשאו"ל הגיעו אם מותרות אלו המצות עצמן לאכול בפסח ואת"ל דיש לאוסרם אם אחר שכבר הוציא המצות שהיו בהם מלח אם מותרות השאר מאחר שנאפו בתנור אחד או לא אחר שטעמו המצות אפי' אותן שהיו בהם גרגיר מלח ולא היה טעם מלח במצה עצמה אחר שהוציא הגרגיר מלח ממנה על הכל יודיענו מורינו ושכמ"ה: תשובה הנה מקור דין זה שאסור לתת מלח בעיסה של מצות בפסח הוא במרדכי סוף פרק כל שעה סי' תקצ"ד שכתב וז"ל יש ליזהר שלא למלוח המצות ובתשו' הגאונים לותיר כתוב כל האוכל מצה מלוחה כאילו אוכל חמץ ומביאים ראיה דמלח אפי' בכותל מוסיף הבל וכו' כ"ש בעיסה שמוסיפים חום ואין להקל בדבר ועוד דמליח הרי הוא כרותח וכו ולאפוקי מדרשב"א דשרי למלוח מצה בר מיום ראשון יע"ש הרי דס"ל להמרדכי ז"ל דהמלח מוסיף הבל ומחמם העיסה וכ"כ מור"ם בד"מ ובהגהה בש"ע א"ח סי' תנ"ה סעיף ה' דאפי' בדיעבד יש לאסור וכן פסק הרב הלבוש שם כמו שיע"ש: ונראה לומר דע"כ לא קאסר המרדכי ודעימיה בנותן מלח במצה שהיא אסורה כי אם כשנתן בה הרבה מלח דהכי מדוקדק בלשונו שכתב כל האוכל מצה מלוחה ומלוחה משמע שנתן מלח הרבה וכן כתב בהדייא הרב א"ר בסי' תנ"ה ס"ק י"ב וז"ל ולע"ד גם המרדכי מקור זה מיירי במרובה שהרי מייתי ראיה ממליח כרותח ומאין טומנין במלח וכולם מיירי במרובה כמו שיע"ש וכ"כ שם סקי"ד יע"ש ושוב אחרי כן ראיתי חילוק זה לחד מן קאמייא שכ"כ בפירוש בס' ארחות חיים בהל' חמץ ומצה אות ס' שכתב וז"ל וכתב הראב"ד שהנותנים במצה מלח ותבלין כרותחים דמו ואם נתן עד שלא נאכל מחמת מלחו אסור באכילה כמו שנילושה ברותחים יע"ש דש"מ דדוקא כשאינו נאכל מחמת מלחו שנתן בה מלח מרובה הוא מה שנאסר באכילה הלא"ה. היתר גמור הוא וזה החילוק הוא ברור ונמצא דבנ"ד שאפי' במצות הנמצאות הגרגירים של מלח אין בהן הרבה כ"א מעט מזער וגם לא נתנו טעם מלוח בתוך המצות נראה דאין כאן חשש כלל ולכ"ע מותרים אלו המצות לאוכלם בפסח ואצ"ל שאר המצות הנאפות עמהם שלא נמצאו בהן אפי' גרגיר אחד דמותרות: והנה לטעם דהוי המלח חם ומחמם העיס' דמעט מלח לא אסיר הה"נ יש לומר דאפי' למ"ד דיש למלח דין מ"פ והיה ס"ד לומר דהיה מקום לאסור משום מאי דקי"ל בא"ח סימן תס"ב דמ"פ עם מים ממהרים להחמיץ עכ"ז הרי כתב הרב מג"א שם ברס"י תס"ג ובסימן תנ"ה סקט"ז דמעט מ"פ עם מים יאפה מיד כמו שיעו"ש וכן הסכימו רוב רבני האחרונים. שם. ולקמן בע"ה נעמוד אם יש למלח דין מ"פ או"ל בס"ד ומ"ג כי כאן בענין נתינת מלח בעיסה הרי כתבו הכלבו והא"ח בפירוש דאם נתן בה מעט מלח אם תיאפה מיד מותר באכילה וכמ"ש הרב ח"י כסי' תנ"ה סקח"י והרב חק יוסף שם סקט"ז ובנ"ד שהוא נאפה מיד בתוך התנור שם נמצא ושם היה המלח שנגע במצות הרי נאפה מיד ואין לך יותר נאפה מיד בעולם טפי מזה ואין כאן פקפוק כלל. ועוד נראה להכריח דאפי' לדעת האוסרים לתת מלח בעיסה של מצות לפסח כשהוא נאפה מיד כנ"ד שהמלח נמצא שם בתנור יש להתיר שהרי מצינו שם בס' ארחות חיים דלס' הראב"ד דאוסר לתת מלח במצה כתב לדחות ראית המתירים לתת מלח לכתחילה במצות של פסח וכתב וז"ל ויש מתירים וסמכו על מה ששנינו חלות תודה ורקיקי נזיר דאמרינן