לב חיים פלג'י חלק ב צ

לקרקע הרי אינו מחמיץ שהרי כשהם לחים שצריכים ליניקת מהקרקע קצר אותם מהקרקע ואם כן ליכא למיחש לחימוץ וכ"ש כשיהיו לו החטים שצמחו תחת אילנות או סמוך לכותלים שלא זרחה עליהם השמש כראוי כי בודאי ליכא למיחש כלל ועל החששא כי שמא מחום השמש שנתחממו ואח"כ שומרים בלילה במרתף במקום צנוע ועושה זיעה וע"י הזיעה נעשו החטים הללו כן אם יש בזה משום חשש חימוץ דהנה בא"ח סימן תס"ו סעיף ג' כתב מרן בש"ע דשק מלא קמח שנתלחלח מזיעת החומה מותר ויש אוסרים וכתב שם הרב מג"א סק"ו שכתב שטעם האוסרים שהחומה מזיע מכח המים שיש בה כמ"ש בסימן תס"ב ס"ו לענין בשר יבש ולפי זה בכותל של עץ שמזיע לכ"ע שרי ואפשר דיש בו ג"כ לחלוחית מים שקיבל בעודו מחובר עכ"ל וא"כ גם כאן יש לומר דזה שמזיעים החטים מחמת חום השמש היינו ממה שקיבל הלחות מזמן היותו במחובר: אלא דנראה דע"כ לא חשש הרב מג"א ז"ל כי אם דוקא בעץ שהאמת הוא כן שהגם שנתייבש לגמרי יש בו לחלוחית בתוכו מסיבת היות העצים עצמן עבים יש בתוכן לחלוחית ויש לחוש שמא מחמת לחות המים שבהם יצאתה הזיעה משא"כ בקש ושבולים וחטים עצמן כשנתייבשו בחמה אחר הקצירה לית בהם לחלוחית כלל ועוד דאין זה בדוק ומנוסה דיוצא זיעה לא חששא רחוקה שאומרים בדרך שמא ומאחר דאינו ברור לנו זה וגם דיש לתלות בסיבות אחרות אין כאן בית מיחוש כלל ומשום מה שנתחמם בחמה ליכא שום חשש חימוץ כי בלא"ה ליכא אופן כלל לחטים אחר הקצירה בלא זריחת השמש עליהם וכל חמימות שאין בו מים לא איכפת לן וכ"כ בהדייא הרב פרי מגדים בחלק א"א בא"נז סימן תנ"ג סקט"ו וז"ל ומחמם עמ"א מדאמר מחמם המים הא כך יבש אף שנתחמם מטחינה לא מחמיץ ביבש דאל"כ אין לך קמח כשר לפסח ובגמ' פסחים דל"ט ע"כ אמר מ"ז וכו' ועס"י תס"ג ואיך שרי לחרוך דילמא לא בשיל שפיר והחימום מחמיץ ש"מ בלא מים אין מחמיץ ואף לכתחי' מתיר התם דמשיחה אין ראיה דא"א בע"א וא"כ בס' מיירי בקרוב ללישה וכו' יע"ש והנה מ"ש בגמ' שם דמותר לחרוך שני שיבולים והמים היוצא מהם אינו מחמיץ דהוי מ"פ א"כ כשיצאו המים מהשיבולים דהוו מ"פ ואחר כך נתייבשו ונטחנו ונעשה קמח ולשו אותם במים אם כן הוי מ"פ עם מים ואפשר לומר דשאני מ"פ מהחטים עצמן דנתייבשו הוו מגופן של החטים עצמן ולא הוו מ"פ עם מים ועדיין צ"י. ועוד אירע מעשה שבאו חטים שמורים משעת קצירה מאי רודיס יע"א תמצאו ברוב החטים בזנבן בסופן שחור ואחד אמר כי אלו החטים הוא שנפלו השבולים במים ולכך נעשו כן וחקרתי אחרי כמה בני אדם הבקיאים בזריעת החטים והם אמרו כי לא יש חשש חימוץ כי לו החטים הם משבולים שנפלו מקומתם בעודן במחובר ולא קמו ומחמת זה נעשו החטים וי"ת כשקצרו החטים הרי עידן לחים קצת וראשי השבולים בעוד החטים למעלה שהם זנבות החטים שעולים למעלה כיון שהם קצת לחים כשמתיישבים בחמה אחר קצירתם הם משתנים קצת מראיתם ונעשים שחור קצת וממה שהם החטים לבנים היינו כיון כי לא נתבשלו בקרקע כ"כ וקצרו אותם קצת לחים ומצינו במשנה בס"ב דף פ"ג ע"ב המוכר חיטין וכו' שחמתית ונמצאת לבנה לבנה ונמצאת שחמתית ופירש רשב"ם ז"ל שחמתית אדומה על שם חמה שמאדימתן וכ"כ הרב רע"ם ז"ל שם וכ"כ בס' הערוך בער' שחם יע"ש וכ"כ רע"ם בפ"ב דפיאה משנה ה' דקתני התם שני מיני חטים ופירש רע"מ כגון שחמתית ולבנה יע"ש א"כ יש ב' מינים בחטים אחד שהם אדומים מחמת החמה ואחד לבנים שלא נתבשלו הרבה בחמה ואם כן כל דליכא שום שינוי מראה כ"א שהם לבנים כשירים וסימנך הפך לבן טהור הוא והרי כתב מרן בא"ח סימן תס"ז סעיף ג' חטים שבאו בספינה אם יבשות וקשות ולא נשתנה מראיהן אחזוקי איסורא לא מחזיקינן יע"ש וא"כ כאן בחטים שלא נשתנו מראיתן והם קשות ומ"ג כשנעשה בהם שימור משעת קצירה בודאי דליכא למיחש למידי : והעולה לענין דינא כי יחקור הדיין בחטים לפסח טרם כל שלא נגעו במים לא מחמת הגשמים ולא מחמת ימים ונהרות ב' שלא יהיו בתוך החטים מתולעים ונישוכים מעכברים וכדומה ג' שלא יהיו בתוכם חטים שכבר בישלו אותם כי אירע שנ' אחת שנתערבו חטים שבישלו לעשות אותם בולגור ונפלו לתוך החטים והגם שהם ניכרים במראה שנשתנו מראיתם וכמעט הם משונים מצורת החטים במה שנתבשלו והטוב והישר שיכריזו בקהלות קודם זמן כי הלוקח חטים למצות למכור לאחרים כי בתחיל' יביא לדיין ולמורה צדק ולבקיאים לראותם אם הם ראויים כדי שלא ליכנס בחשש איסור חמץ : סימן ע"ז שאלה מעשה שהיה בקמח שהתליע ומצאו בהם ג' תולעים כשרקדו אותה בנפה שנשארו למעלה וגם תולעת גדול אדום שהוא עש הנקרא פוליאה אי מותרת קמח זו למצה או לא: תשובה הנה לדעת הרב חז"ון ז"ל בפ"ק דכלים מ"ו דכ"ו ע"ב נראה שדעתו להתיר שכ"כ וז"ל והנה מהא דאיבעייא במנחות פרק כל הקרבנות דפ"ה ע"ב לגבי סולת וחטים שהתליעו ברובן נראה מכאן דזולת החטים מתולעים אין בהם חשש חימוץ דהא בעומר ג"כ קיימינן כמ"ש התוס' שם ד"ה אין מביאין יע"ש וזה שלא כמ"ש הרב המאסף א"ח בשיירי סימן תנ"ג הגב"י אות ג' להשוות אכילת תולעת לאכילת עכבר אלא משמע מהא דאפי' תולעת אינו שוה לאכילת עכבר ואין בו חשש חימוץ ואינו פסול אלא במנחות משום שאינו מן המובחר ומשום הקרביהו נא לפחתך דהא ודאי ברירה לא שייך בסולת החטים וכו' יע"ש ומורינו ה"ה כמהרי"ם ז"ל בספר שפת הים חא"ח סימן ג' ד"ב ע"ב ישב לדברי מרן החבי"ב ז"ל דכל טעמו של הרב מרן החבי"ב ז"ל שאסף לא משום נשיכת כי אם משום שנטחן התולעת עם החטים וגוף התולעת מחמיץ יע"ש וכ"ה דעת הרב ברכ"י בסימן זה והרב זרע אמת חא"ח סימן ז"ן דאכילת תולעת אינו מחמיץ יע"ש: ולפ"ז בנמצא תולעים בקמח שאפשר לנפות בנפה שלא ישאר שום תולעת כמ"ש הש"ך ביו"ד סימן פ"ד סקי"ד עמ"ש מרן בש"ע שם סעיף ה' וז"ל