לב חיים פלג'י חלק ב פט

דאורי לאיסורא הוייא הוראה לקלקולא משום דמתקלקלי בה רבים ובאים לטלטל בלא עירוב עכ"ל. הרי מוכח דכל מה דמצינן לאוריי לקולא בענין עירוב שבח ויקר יתנו ואדרבא תמהני במה שכתב דאין לחוש לקיים המנהג דמלבד דחובה עלינו בכל המנהגים אף שהם זרים לבקש סעד וסמך לקיימן וכמ"ש מהר"י הלוי כלל ב' סי' י"ט וכלל ה' סי' ל"ח וסי' מ"ב וכמ"ש מוהריק"ו וכ"כ מהר"ם מפדווה סי' ע"ז ומהר"ם אלישקאר סי' ח' בשם הרמב"ן וכמ"ש בס' סל"ח שם בחא"ח סי' א' די"א ע"ר ובסה"ק חקקי לב חא"ח סי' ו' ד"ט ע"ב יע"ש וכ"ש במנהג כזה דיש סמוכים דרבנן מדברי הפוסקים ראשונים ואת אחרונים זאת ועוד דמצאנו ראינו למהרימ"ט בתשו' שבח"א סימן צ"ד אשר הוא מן המקילין בב' פסין משהיין בסיד מחוי. כתב שם בב' מקומות דקי"ג ע"ג וז"ל מהא שמעינן דבב' פסין בכל ענין מחיצה וסתימה מעלייא הוו וכן מוכיח לשון אלו הגדולים זל שהכשירם בכל ענין בין אם המבואות העיר מפולשים או סתומים וכו' ואעפי"כ הכשירום בב' פסין לו וכן ראינו בכל המקומות שפשט המנהג כן וכו' וכ"כ עוד דקי"ד ע"ב וז"ל והואיל שהותר בשני לחיין של משהו הרי לא נתנו חכמים בהם שיעור ואמרינן בגמרא כמה כל שהו אפי' כחוט הסרבל וכבר נהגו בכל מקומות ישראל לעשות לחיין מסיד מחוי לבד וכמו שהביא מוהריק"ו ז"ל בתחי' סי' סס"ג מ"ש המרדכי. ומ"ש התו' וכן עמא דבר עכ"ל. הרי דהעיד בנו הרב מהרימ"ט זל על כל המקומות שנתפשט המנהג ואיך יתכן מנהג שפשט בכל מקומות ישראל לומר דאין לחוש לקיים המנהג אחר שהוא מנהג פשוט ברוב ישראל ויש להם על מה שיסמוכו וכ"ן מדברי הרב א"ר שם בא"ח סי' שס"ג ס"ק ט' שכתב שהמנהג להקל כמו שיע"ש אשר זאת היתה כונת הרב מחב"ר לציין אחר דברי הרב נתיב חיים להרב א"ר ודוק. אם לא שנאמר שהרב נתיב חיים ז"ל לא כתב כן אלא אל עירו ואל שער מקומו כי שיער בדעתו כי בא יבא מידו לתקן וכמו שכן היה לבסוף דעלה בידו ותיקנו על זה הרחיב הדיבור וכתב דאין לחוש לקיים המנהג אבל אם לפי האמת לא היה בא מידו' לתקן פשיטא ודאי שלא היה אומר כן ואדרבא היה מקיים הענין ומחזיקו וזה ברור. ועל הכל דקי"ל הלכה כדברי המקל בעירוב אפי' בפוסקים וכמ"ש מהרימ"ט בתשו' הנ"ל והגם דאיכא למימר דבדבר התלוי במנהג והמנהג לאסור לא אמרינן הלכה כדברי המקל וכמ"ש בכיוצא לזה בסה"ק נשמת כ"ח חיו"ד סי' ס"ו ובסה"ק חקק"ל חיו"ד סי' דנ"ה ע"ג יע"ש עכ"ז בכגון דא דנ"ד דאיכא טעמים רבים לשנות המנהג אהני לן נמי הא דקי"ל הלכה כדברי המקל בעירוב להיות עוד סניף אחר וק"ל. העולה לענין הלכה כי לכתחילה יכולים אנחנו להכשיר ולתקן כל המבואות שבעירנו אזמיר יע"א בב' פסים משהיין בסיד מחוי בלתי צורת פתח בתנאי כי יהיה הסיד דבר ממש ועב קצת ולא מייא בעלמא כאשר הוכיח הרב ט"ז בא"ח סי' שס"ג סק"ד והרב א"ר שם ס"ק ט' וכ"כ בס' באה"ט שם סק"ג יע"ש ושיהיה ג"כ אלו הפסין בסיד שלא יתמחה יותר משלש סמוך לארץ וכמ"ש בת"ה סי' ע"ד ומורם בהגהה כמו שיע"ש. ובכן בשם ה' יעשו ויצליחו לתקן את כל העיר באופן זה כיון דבעירנו אזמיר יע"א אין לנו רה"ר כלל ולא מבוי רחב מעשר אמות וסגי בב' פסין וכאמור וחפץ ה' בידם יצליח ויגדיל תורתם ויאדיר וה' יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות. פי המדבר בשליש ראשון לחדש תמוז שנת וברי"ת שלומי לא תמוט ברוב עז ושלום: הצעיר חיים פאלאג'י ס"ט סימן ע"ו שאלה בחטים שנשמרו משעת קצירה למצת של מצוה וכשבאו לבררם ראו בכמה חטים שאינן קשים כי על דחיקת הציפורן הוא מסיר הקליפה העליונה ובתוכו הרי הוא קמח וקורין לאלו החטים אינפ'ארינאדוס ר"ל שמליאים קמח ואינו כשאר חטים שהם קשים כי אפילו כשמשברים אותם לשנים בתוכו אינו קמח כ"א גוף החטה קשה אם יש מקום לאסור לו החטים מחמת שהם בתוכן קמח כאלו קבלו מים והרי חששא זאת ליכא שכבר שמרם ממים בשעת קציר' חששת תולעים לא יש שלא יש שום ריעותא ושום רקבון ושום תולעת אפילו בצי תולעת כלל כלל לא ואם כן למאי ניחוש לאסור לו החטים יורינו המורה ושכמ"ה. תשובה גם בעיני יפלא דמאחר כי החטים הללו הם שמורים ממים משעת קצירה ולא יש שום ביקוע ושום שינוי מראה ולא שום. תולעת א"כ למאי ניחוש לאסור אותם משום חימוץ ואנכי חקרתי ודרשתי ושאלתי פי הבקיאים בזריעת החטים ובקצירתם והם אמרו שאלו החטים הם נעשים כך כשעברו שנים שהם ישנים מיותר משנה ושנתים ועל זה אמרתי להם כי הם משנה זאת שעדיין לא יש תשעה חדשים ושוב אמרו לי הבקיאים יותר שאלו החטים הם נעשים מחמת כי בהיותן לחים בתוך הקמה נפלו עליהם גשמים והשפילן לאלו החטים וכל שלא היה להם תקומה אח"כ נשארו בלתי בישול ונעשו כך החטים וקורין לאלו החטים ייאטיק בל' תוגרמה וגם לפעמים באים קצת מזריעות החטים תחת האילנות או סמוך לכותל שאין החמה זורח עליהם בכח ובעבור זה נעשים החטים כך עוד יש אחרת והוא כי יש חטים שאינן מתבשלות הטב וצריכים לקרקע עדיין ובעבור שהם שומרים החטים שלא יעבור משיעור יניקתם מהקרקע ויפלו עליהם גשמים או טל ויחמיצו לכן קוצרים אותם כשהם רכים ועי"ז כשנותנים בחמה אח"כ כל היום ושוב בלילה שומרים אותם בתוך הבית שמור מחמת החום שקבלו מהחמה אח"כ כשנותנים אותם במקום שמור הוא מזיע קצת מהחום ונעשים החטים כך זת"ד ועל זה אנכי בא לבאר דהנה לחששא ראשונה שיהיו ישנים משנה שעברה מלבד דליתא להא שהם חטים חדשים וליכא למיחש לזה: נשאר לנו לבאר במה שהם נעשים החטים כך מסיבת שנפלו עליהם מים מהגשמים כשהיו במחוברים לקרקע גם בזה ליכא למיחש למידי דמאחר כשנפלו עליהם מי הגשמים עדיין היו צריכים