לב חיים פלג'י חלק ב ט

הרקח דקמ"ז ע"ג שעל דברי מרן בש"ע א"ח סי' ד' סח"י אלו דברים צריכים נט"י במים והחולץ מנעליו וכו' כתב וז"ל על ענין השירויאס שהם הבתי רגלים שהם תפורים עם האנפילאות שאלתי את פי מורה הרב רבי אברהם יצחקי נר"ו מה דינם בענין הנגיעה אם צריך נטילת ידים והשיב לי שטוב ונכון הוא לחמיר בדבר אלא שראה מי שמיקל בדבר ע"כ ואני ראיתי להרב המורה החסיד שהיה נזהר הרבה בדבר יע"ש וגם אנכי בילדותי ראיתי לאחד חכם וסופר וזקן כמה"ר יעקב יעבץ ז"ל שהיה מזהיר על הנוגע בשירויאס להצריך נט"י וכן ראוי להחמיר ככל האמוד ועמ"ש בסה"ק כף החיים סימן ח' אות כ"ח בס"ד: סי' ג' שאלה במנעלים שהנוגע בהם צריך נט"י אם חתך זה המנעלים לחצאין לשנים או לג' שאינו מהני עוד לנעול או עשה מזה כיס מעות וכיוצא אי קאי באיסורו לנוגע בו שצריך נט"י או"ל וכמו כן אם עשה בית אחיזה לספוג לקנח בו או למטטיה את הבית אם נגע בו אם צריך נטילת ידים או לא על הכל יורינו המורה הדין ושכמ"ה: תשובה תנן התם במס' כלים רפ"ב כלי עץ וכלי עור וכלי עצם וכלי זכוכית פשוטיהם טהורים ומקבליהם טמאים נשברו טהרו חזר ועשה מהם כלים מקבלים טומאה מכאן ולהבא וכו' יע"ש וחזרה ונשנית משנה זו שם ברפט"ו יע"ש וא"כ נראה לכאורה דכאן נמי אם אלו המנעלים חתכן ושברן ואינם ראויים עוד לשום תשמיש הו"ל כדין המתני' נשברו טהרו ואינו צריך נט"י. וא"כ אם אח"ך חזר ועשה מהם כלי מקבלים טומאה מכאן ולהבא ואם נוגע בהם אחר שנשתנו ונעשו כלים אחרים אין בנגיעתם צורך לנט"י א"כ אם נגע אחרי כן בכלים שונים צריך נט"י: איברא דיש מקום לדחות דלא דמי כלל דהתם גזרת הכתוב הוא דכל שיש עליו שם כלי מקבל טומאה וכשנשבר ונאבד ממנו שם כלי מעליו אינו מקבל טומאה. ברם כאן בנ"ד הוא ענין אחר דכשהוא מנעל שלם אשר שם תורת כלי עליו שמקבל טומאה הידים הנוגעות בו מחמת טינוף הזוהמא ולאו משום תורת כלי גרם לו הטומאת ידים כי אם משום שתשמישו לגנאי שנוגע ברגליו מקום מטונף או שהולך בהם על הארץ למר כדאית ליה ולמר כדא"ל וא"כ יתכן לומר דכשנשבר לא בטל ממנו זוהמתו וטומאתו שמטמא את הידים וכ"ש כששינהו ועשאו כלי אחר כיס או כדומה. או"ד י"ל לאידך גיסא דכל שביטלו מתורת כלי לא חל עליו טומאתו מחמת תשמישו כיון שנחתך ונשבר ונעשה בו שינוי וכ"ש אם עשאו כלי אחר דטומאתו פורחת ממנו ואין בו עוד טומאה כלל לטמא את הידים. וממאי דתנן במס' כלים שם פז"ך מ"ד דקתני התם וז"ל סנדל שנפסקה אחת מאזניו ותקנה טמא טומאת מדרס. נפסקה שניה ותקנה טהור מן המדרס אבל טמא מגע מדרס לא הספיק לתקן את הראשונה עד שנפסקה שניה טהורה נפסק עקיבו נטל חוטמו או שנחלק לשנים טהור שוליים שנפסק מ"מ טהור מנעל שנפחת אם אינו מקבל את רוב הרגל טהור מנעל שעל האמום ר"א מטהר וחכמים מטמאין עכ"ל שנראה ממתניתין הלזו דכל שהסנדל והמנעל שנפחת ונפסק ונחלק שאין בו כדי השמישו הראשון להשתמש בו בנעילתו שהוא טהור ונטהר מטומאתו שהיתה בו אין ראיה מכל זה לנ"ד דטומאת הידים שמטמא המנעל והסנדל אינו לא בלבישתו שהוא מטמאו יהיה הטעם משום טינוף הידים או יהיה הטעם משום דריסתו על הארץ כמו שנבאר גם זה לקמן בס"ד וא"כ יתכן לומר דטומאה זו דנכנסה אינה יוצאה ממנה לעולם אפי' נפחת ונפסק ונחלק: גם אין להקשות ממתני' הלזו לסברת חכמים דקי"ל כותייהו שאמרו דמנעל שעל האמום שפי' ז"ל שהוא מנעל שעדיין בדפוס שמטמאים אותו חכמים מטעמא שאינו מחוסר מלאכה הצריכה אומן שהדיוט. יכול לשומטו מעל האימום דהיינו מעל הדפוס כיע"ש למ"ש הרב מר וקציעה ז"ל בא"ח סי' ד' דזה הדין דהחולץ מנעליו בידיו שכתב הש"ע שצריך נט"י היינו במנעלים ישנים לא בחדשים כיע"ש והרי המנעל שעל האמום הם חדשים ועכ"ז חכמים מטמאים לא ע"כ צ"ל כמ"ש דיש לחלק בין טומאת כלים האמורה בתורה דהתורה הקפידה על שם כלי לבד לענין טומאת ידים והוא ברור ועיין בס' הנ"מ בכורי יעקב נר"ו בסי' תרפ"ט סק"א שנסתפק בנייר אם סיכך סוכתו בו דאם הוא הנייר העשוי מבגדים אי אמרי' פנים חדשות ב"ל או"ל יע"ש: שאלת מי שנגע בעז אם צריך נטילת ידים או לא: תשובה תנן התם במס' שבת דפ"ב ע"א ר"פ רע"ק אמר ר"ע מנין לע"ז שמטמאה במשא כנדה שנאמר תזרם כמו דוה צא תאמר לו מה נדה מטמאה במשא אף עז מטמאה במשא יע"ש וכיון שמצינו שלמדו טומאה לע"ז מנדה א"כ כמו שהנדה מטמאה במגע כך ע"ז וכיון שכן גם במי שנוגע באשה שהיא נידה בודאי דצריך נט"י ואפילו אינה אשתו דבאשתו בלא"ה כבר מצינו שצריך נט"י הנוגע בבשר אשתו כאשר יש לדקדק מדברי הרב ס' החסידים ז"ל סי' רע"ד וכמ"ש בעניותי בסה"ק רו"ח בא"ח סי' ד' סי"ח בס"ד. ועיין תשו' הריב"ש סי' תכ"ה שכתב דאיסור קריבה לאשה נדה הוא אפי' אינה אשתו ואפילו בפנויה מדכתיב ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב לגלות וכו' שלא חילק בין אשתו לפנויה ומ"ש אשה דרשו בו בפרק ואלו הן הלוקין לחייב על כל אשה ואשה יע"ש והגם כי איסור קריבה שאסרה תורה היא קריבה של הנאה כגון חיבוק ונישוק וכו' כמבואר מדברי הרמב"ם וכמ"ש הריב"ש שם בתוך התשובה כיע"ש אבל נגיעה בעלמא לא שמענו עכ"ז נר' דאיסורא איכא ובזה יש ליזהר הרבה להתקרב לנערות בתולות ל"מ בחיבוק ונישוק דיש איסור תורה ומלקות לדעת הרמב"ם ודעימיה אלא אפי' נגיעה בעלמא דבר ההווה ורגיל בנשיקת ידים שנושקים הבתולות והפנויות לבני אדם הגדולים מהן ובפרט בקרוביהן צריך ליזהר שלא ליגע בבשרה וכ"ש