לב חיים פלג'י חלק ב י

אם תהית אשת איש כי אמרו במ"ר ס' בשלח כל הנוגע באשה שאינה שלו מביא מיתה על עצמו ואם כה אמרו רז"ל באיסור עריות דברים המרגילים לערוה שאסור כ"ש שיש ליזהר אם נגע בהם ובפרט בנדה שצריך נט"י כי הגם שאמרו שמטמאה במשא כנידה כנראה שהוא טמא במשא ולא במגע זהו לענין חומרא משום טבילת גופו צריך שיהיה הטומאה במשא לטהרת הקדש ברם לענין טהרת הידים גם בנגיעה יש להחמיר בין בע"ז בין באשה נידה דאם נגע ידיו בהם להצריך נטילת ידים וק"ל. סי' ה' שאלת מי שרחץ רגלו היטב ולא נשאר לו שום טינוף ולכלוך וזיעה ונגע בידיו ברגליו אי צריך נט"י או"ל: תשובה נ"ל דכיון שרחץ רגליו והם נקיים אין צריך נט"י אם נגע בידיו ואמינא לה ממ"ש בזבחים די"ט ע"ב לדעת ת"ק דקי"ל כותיה הוא דקידוש ידיו ורגליו שמקדש הכהן בבהמ"ק לעבודה הוא שמניח ידו הימנית ע"ג רגלו הימנית וידו שמאלית ע"ג רגלו השמאלית ושוחה ומקדש וכ"כ רש"י בפירוש החומש ס' כי תשא ע"פ את ידיהם ואת רגליהם וכן פסק הרמב"ם ז"ל בס' היד ה' ביאת מקדש פ"ה דין י"ו יע"ש ולא מצינו שהצריכו נט"י אחר הקידוש דש"מ דבעוד נוגע ידיו ברגליו הוא הקידוש וכה"ג מצינו שכתב הרב מו"ק דבנגע במנעלים שהם חדשים דהנוגע בהם אינו צריך נט"י ונ"ל כה"ג במלבושים שלובשים ברגלים כמו ג'וראפיס וכיוצא השייך בהם כביסה נראה בודאי דהוי כחדשים וכמש"ל בס"ד: סי' וי"ו שאלה בנוגע בגופו או בידיו של גוי אי צריך ליטול ידיו או לא: תשובה נ"ל דצריך לנט"י ואמינא לה ממ"ש בזוה"ק ס' ויחי דר"ך ע"א אבל גוי עובד ע"ז לא"ה דבחיו מסאב בכל סטרין צולמא דיליה מסאבא ודוחא דיליה מסאבא ובגין דסאבותיה אינון שריין בגוויה אסיר למקרב לגביה כיון דמית נפקא כל אינון מסאבותא וכו' ואע"ג דגופא דלהון מסאב הוא בין בחייהון בין במותיהון אבל בחייהון כל אינון מסאבין משתכחין גבייהו אית להון חילא לסאבא לאחריני וכו' יע"ש. ועיין בסה"ק ל"ח ח"א סי' ס"ח שעמדתי אם מותר ליטול ידיו בנט"י שחרית ע"י גוי או לא ובררתי לפי עניותי דאין ליטול ע"י גוי יעש"ב בס"ד: וכה הראני בני חכם יוסף תהלות נר"ו מ"ש בפר"א פכ"ט האוכל עם הגוי כאוכל עם כלב והנוגע בו כנוגע במת יע"ש וכבר כתב מרן בש"ע א"ח סי' ד' סי"ח דאחד מן הדברים הצריכים נטילה הוא הנוגע במת: ויש להסתפק אם גם בישראל מומר שמחלל שבתות בפרהסייא ועע"ז שיצא מכלל ישראל שוה בזה לגוי או לא. וע"ז כה הראני בני כי ביצחק יקרא נר"ו דברי מוה"ר מעיל צדקה ז"ל שכתב באות אלף תכ"ז דק"ט סוע"ג וז"ל ובענין מאמרי רז"ל דבאברהם אמרו תפסו הקב"ה בידו והיה מטייל עמו ובירבעם אמרו תפסו בבגדו וא"ל חזור בך נ"ל דבשלמא אברהם שהיה צדיק תפסו הקב"ה בידו משום דבשרו בשר קדש ומותר ליגע בקדושה אבל ירבעם כיון שחטא רשעים נקראים מתים והנגיעה במת מטמא לכן לא תפסו בידו כדי שלא ליגע בטומאה וכו' עש"ב . ולפ"ד הרב אלו יתפשט הספק וק"ל את"ד הי"ו. ועיין בסה"ח סי' אלף צ' שכתב וז"ל לא יתקע יהודי ידו בכף הנכרית ולא הנכרית בכף איש יהודי ולא יהודית בכף הנכרי ולא הנכרי בכף יהודית אעפ"י שהיו מעוטפות בבגד סייג לג"ע עכ"ל. הנה נראה דבגוי עם ישראל דליכא משום ג"ע בכה"ג דהיד מעוטפת בבגד ליכא משום טומאה אבל בלא מעוטפת מלבד מה שיש בנכרית עם ישראל וביהודית עם הגוי משום ג"ע איכא משום טומאה וצריך נט"י כשאין היד מעוטפת בבגד והוא ברור: והטעם דיש לחלק בין טומאה לג"ע כי בדבר טומאה כיון שהוא מעוטף הרי מפסיק נגיעת בשר טמא ואינו מטמא משא"כ משום ג"ע כי הדבר מורה התקרבות וחיבה וזה אפילו מעוטף היד בבגד אינו ניצול מקריבות והרהור הלב בעביר' והוא ברור ויאמן דברינו אלה ממה שמצינו צואה בעששית מותר לקרות כנגדה דמתקרי כסות אבל ראיית ערוה בעששית אסור לקרות כנגדה כדכתיב ולא יראה בך ערות דבר וה"ט כי ע"י הראיה הוא בא לחשוב כי עינא ולבא תרי סרסורי עבירה נינהו והוא ברור: סי' ז' שאלה במי שנגע ידו אחת בדבר מטונף דצריך נט"י אם סגי ליה ליטול יד אחת בלבד או צריך ליטול שני ידים יורינו המורה ושכמ"ה : תשובה עיין להרב החינוך ז"ל ס' בא סי כ"א במ"ע לספר ביצ"מ וכו' מביאים מים ונוטלין יד אחת בשביל כוס קידוש שצריכים ליטול והכי איתא בברכות פ' כיצד שבכוס מספיק נטילה יד אחת יע"ש ועיין בברכות דמ"ג אורחין שהיו מסובין לשתות אצל בעה"ב נוטלין כל אחד ידו אחת ועיין בתוס' בחגיגה ד"ח ע"ב ד"ה הנוטל ידיו ועיין עו"ש רפ"ג ד"ך ע"ב ובתרומה אם נטמאת אחת מידיו חבירתה טהורה ובקודש מטביל שתיהם שהיד מטמא את חבירתה בקודש אבל לא בתרומה ומיהו בהיות טוב אם נגע ידו אחת באיזה דבר הצריכים נט"י יש לו ליטול ב' ידיו וכ"כ בס' של"ה ז"ל והוא הנכון: סימן ח שאלה במאי דקי"ל דהשומע ברבה מחבירו ונתכוון שומע ומשמיע לצאת בברכתו וענה אמן ובמאי די ביני ביני המברך שח וצריך לחזור ולברך אם השומע ממנו וענה אמן ולא שח ולא הפסיק אם יוצא י"ח או לא וכמו כן בברכת תפילין ששמע ברכה מחבירו והניח של יד ובבוא להניח של ראש שח המברך בין תפילה לתפילה שהדין שמברך