לב חיים פלג'י חלק ב פח

דאע"ג דהרשב"א בתשו' ס"ל דדוקא לעצמו יכול לחטוא בחטא קל כדי להציל מעון יותר גדול כבר מרן בב"י בא"ח סוף סימן ש"ו השיב ע"ד הרשב"א והכריח מסוגית הש"ס ודברי התוס' כי אפי' לגבי חבירו שלא יחטא מותר לעבור על איסורא זוטא כדי שלא יעשה חבירו איסורא רבה וכל שכן וק"ו כי לכל הטעמים שכתבנו ליכא שום איסור בשינוי המנהג וכאמור: וכל זה שכתבתי הוא במונח שאפי' היה מנהג קבוע בעירנו אזמיר יע"א לתקן המבואות בלחי וצ"פ דעכ"ז כשא"א יכולים לשנות המנהג מחומרא לקולא בב' פסין משהויין בסיד מחוי. ברם אעיקרא דדינא אין לנו בירור גמור על המנהג הלזה כאשר צידדו הרבנים הנז' העי"א בד"ק שכתבו וז"ל ומה גם דאיכא צד אחר מ"ש לעיל דמה שנמצא באיזה מקומות צ"פ נשתרבב המנהג מקודם שתיקנו המבואות בשני פסין והיו מתקנים המבוי מפולש בצ"פ ושאר המבו' בשני פסים והיו מתקנים המבוי מפולש בצ"פ ושאר המבו' בפס אחד ושוב אח"כ הגם שתיקנו המבואות בשני פסים נשארו המבו' העשוים בצ"פ בצביונן וקומתן והבאים אחריהם אפשר דלא שמו את לבם וכו' יע"ש גם אנכי אזיל. ומודה כי גם טעם זה ניתן ליאמר וכמו שהביאו גם המה ראיה ממ"ש אני בעניי בכיוצא בזה בס' סל"ח סי' ד' ובס' חקקי לב חא"ח סי ה' וכיע"ש: ואוסיף עוד לומר כי אפי' היה אמת שהיה המנהג בעיר קבוע לעשות לחי וצ"פ הרי מזה רבות בשנים אפי' מקודם השריפה וגם אחרי כן עד היום הזה שנתרבו הדיורים של בני עמינו ורבו כמו רבו הדרים בכמה מבואות מפולשות לאין מספר בלתי תיקון לחי וצ"פ והיו נוהגים היתר ע"י שהיה המנהג בעיר שהחכם הממונה על עירוב ליקח יהודי אחד לעשות שני פסים משהויין בסיד מחוי כמנהג שנוהגים כן בפרוס הפסח בפרוס החג ובני העיר כלם היו סומכין ע"ז שזהו הכשר ותיקון לעיר לטלטל בכל העיר והגם כי לא פחית עלמא מל"ו צדיקי והיו מרננים ע"ז שיהיה התיקון במבו' בלחי וצ"פ והתחילו לתקן ומיעוטא דמיעוטא שהיה הדבר בנקל עלה בידם לעשות כן וכן נעשה במבוי שלי כאשר כתבו הרבנים הי"ו הנז' מ"מ רוב העיר נשארת בלתי תיקון ורוב בני העיר כבר היו סומכין ונותנין היתר אפי הת"ח לצאת ולבא על סמך שני פסין משהויין בסיד מחוי הללו שהיו נוהגים לעשות דחשבו כ די בזה לצאת ידי עירוב וא"כ ממילא רווחא כי איפי' היה כן המנהג לחומרא נשתנה המנהג מחומרא לקולא מאיליו ומעצמו וא"כ יצאנו י"ח דלא היה שינוי המנהג ע"י מורי הוראות שבעיר שהורו להשתנות דאיכא בו משום פקפוק מ"ש הפוסקים דלא יפה עושה לשנות המנהג ואם כן מאחר שבא שינוי המנהג הלזה בשב וא"ת ואם כן עתה אם באים אנחנו לכופם ולחזור למנהג הא' ולחומרא זה תינח אם בא לידינו לתקן כס' המחמירים בלחי וצ"פ אבל מאחר שביארנו שדבר זה מן הנמנע א"כ אם נרצה עתה להחזיק מנהג הא' שהוא לחומרא ולבטל מנהג אחרון שנהגו לקולא ושיהיה העיר בלי תיקון ולא יוציאו שום א' מיחידי העיר שום דבר ולא יטלטלו ביום השבת הרי צריכים אנחנו להכריז בכל העיר שלא יש עירוב לחוש לס' המחמירים והיוצא בעיר ולטלטל איזה דבר עושה איסור א"כ באנו לפגוע ולזלזל ח"ו בפוסקים המקילין דסגי בב' פסין וב' משהיין בסיד מחוי וא"כ אין כח בידינו להכריז בפרהסייא בקום עשה נגד הפוסקים המקילים כיון שהם שלמים וכן רבים ובפרט כי הענין עצמו הוי חומרא דאתי לידי קולא ושכן נתפשט המנהג ברוב מקומות ישראל וכדברי מהרימ"ט וכמש"ל בס"ד: והגם שראיתי בס' מחזיק ברכה בא"ח סי' שס"ג אות א' שהביא דברי הרב מהר"ן בס' נתיב חיים ע"ד מור"ם שם בדין ז' ולכן עושין לחי מסיד מחוי בכותל כתב וז"ל כמה חולקים יש בזה ואין לחוש לקיים המנהג בזה וכתב שם שעשה בפראג בכל המקומות ב' לחיין בבנין חומה מזה ומזה וחוט של ברזל ע"ג דלהוי צורת פתח שלא יתקלקלו ושבחוהו רבנן עכ"ל הנה מוכח מדברי הרב ז"ל דאפי' היה מנהג קבוע להתיר בשני פסין משהיין בסיד מחוי עכ"ז כתב דאין לחוש לקיים המנהג ולבטלו וכ"ש כשלא יש מנהג וא"כ לכאורה אזדא ליה כל מ"ש: אלא שלע"ד נראה אחרי המח"ר יש להשיב כי אעיקרא דדינא פירכא כי כבר ביארנו מדברי הפוסקים דאפי' לשנות המנהג מחומרא יש לנו כח לשנות כשא"א וכ"ש כשיהיה המנהג קבוע להקל דאין לבטלו ומ"ג דקי"ל הלכה כדברי המיקל בעירוב אפי' ביחיד נגד רבים וכדברי מהרימ"ט ז"ל בתשו' שבח"א סי' צ"ד וכ"כ התשב"ץ בח"ב סי' ל"ח שיש שני קולות א' שהוא מהס' דאזלינן והלכה כדברי המקל בעירוב אפי' יחיד נגד רבים יע"ש וכ"ש כי ס' זה בב' פסין משהיין בסיד מחוי אינה סברא יחידאה כי שלמים וכן רבים סל"ה וא"כ מה יושיענו מ"ש שיש כמה חולקים בזה כי אפי"ה כת שכנגדם המקילים גם המה רבים זאת ועוד מ"ש דבפראג תיקן כל המבואות ב' לחיים וצורת פתח ושבחהו רבנן אנכי אומר דמי יתן והיה כי גם אנחנו יבא מידינו לתקן בודאי שהיינו מתקנים וכבר ביקשנו לתקן בכמה אופנים ולא בא מידינו ואין דנים אפשר מדאי אפשר ומ"ש ושבחוהו רבנן אנא דאמרי כי כמו שמצינו כי יש שבח להבא לתקן עפ"י ס' הפוסקים לחומרא. דשבחוהו רבנן גם לבא להקל בענין עירוב שלא יבואו להכשל באיסור נותנים לו את השבח כדאיתא בפ"ב דביצה דט"ז ע"ב איבעייא להו הלכה כרבי לקולא או לחומרא פשיטא דלקולא קאמר וכו' דאמר רב תחי' הוראה דהאי צורבא מרבנן לקלקולא דאי אמרת בשלמא לקולא קאמר היינו קלקולא אלא אי אמרת לחומרא מאי קלקולא איכא כיון דמקלקלי בה רבים היינו קלקולא ופירש רש"י כיון דמקלקלי בה רבים ששופכים ומטלטלים בלא עירוב עכ"ל הרי לך בהדיא דהדיין המורה לקולא בעירוב הוי מתקן ולא מקלקל מפני הסיבה שלא יכשלו בו רבים ושופכים ומטלטלים בלא עירוב וכן ראיתי להתשב"ץ בס"ב סי' ל"ז שאחר שכתב שאם יש חשש עבירה בתיקוני מבואות צריכים לתקן והזריז הרי זה משובח שהביא מ"ש בגמרא דאמר דאי נתנו התנצלות למה שלא תיקנו מר לאו אורחיה אנא טרידנא בגירסאי דנראה מכאן שלמלא טירדת הגירסא דרך ת"ח הוא לתקן וכו' וכתב וז"ל וזכות גדול הוא למתקן ובפ"ב דביצה די"ו ע"ב גבי מערבין עירובי קצרות ביו"ט ואמרינן התם דמאן