לב חיים פלג'י חלק ב פז

בני העיר שלפי דעת הסמ"ג הוי תקנת הצבור ד"ת ומ"ג שהוא בחרמות ונידויים. וכמ"ש הרב מ"ז ז"ל שם בתשו' בחק"ל ח"ב סימן מ"ט וכמש"ל ועכ"ז יכול ב"ד אחר אפי' אינו גדול ממנו בחכמה ובמנין לבטל והוא כדברי הרמב"ם בהל' ממרים פ"ב ה"ד וכמש"ל שא דיש מן התימא גם על הרב שער אפרים איך לא הביא ראיה מדברי הרמב"ם לו שכתב בהדייא בפ"ב מהל' ממרים ה"ד דלצורך שעה מבטלים תקנה וגזירה ומנהג וצ"י : ועוד נראה להביא ראיה לזה דמשום עת לעשות לה' שלא יעברו על האיסור יש לנו לשנות המנהג הראשון שהיה לחומרא ולנהוג כדעת המקילין לקולא כדי שלא יבאו רבים לידי איסור כמש"ל והוא מדתנן במס' כריתות ספ"ק האשה שיש עליה ספק ה' לידות וה' זיבות מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים ואין השאר עליה חובה ה' זיבות ודאות וה' לידות ודאות מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים והשאר עליה חובה מעשה שעמדו קינין בירושלים בדינר זהב אמר רשב"ג המעון הזה לא אלין הלילה עד שיהיה בדינרים בסוף נכנס לבית המדרש ולימד האשה שיש עליה ה' לידות ודאות וה' זיבות ודאות מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים ואין השאר עליה חובה ועמדו קינין בו ביום ברבעתים ופירש"י וז"ל נכנס לב"ד ללמוד וכו' ואעפ"י שהקי"ל עד"ת עת לעשות לה' הוא שלמלא לא ימצאו יחדלו מלהביא אפי' א' ויאכלו קדשים בטומאת הגוף יע"ש וכה"ג פי' רע"ב ז"ל שם וז"ל נכנס לבהמ"ד ולימדונו אעפ"י שהוקל. בשל תורה ולימד דבר שאינו כהלכה משום עת לעשו' לה' עשה כן שאלמלא כן לא ימצאו וימנעו העניות מלהביא אפי' אחד ויאכלו קדשים בטומאת הגוף ע"ש ועיין להרמב"ם ז"ל בהל' מחוסרי כפרה פ"א ה"י ולהראב"ד ולמרן בכ"מ שם יע"ש. הרי לך בהדייא כי כדי שלא יבאו להכשל באיסור תורה הורה להקל. משום עת לעשות לה' וזהו אפי' להקל בד"ת וכ"ש וק"ו כשיהיה שינוי מנהג. מחומרא לקולא דודאי דמצינן לבטל משום שלא יכשלו באיסור וכמש"ל: וכיוצא לזה ראיתי בתשו' צמח צדק סי' כ"ח על מוכרי דגים שמיקרים את השער שהסכימו שלא יקנו דגים והביא. ראיה מהך מתני' דכריתות יע"ש וכן הסכים הרב פר"ח ז"ל במנהגי איסור סי' ט"ו וכ"כ הרב יד אהרן בא"ח סי' רע"ב אלא שהרב ב"ה ביו"ד סי' רי"ח כתב לחלק דעד שליש מותר ליקח דהידור מצוה עד שליש וחלק עליו הרב תוספת שבת ז"ל שם דאפי' עד שליש אסור ליקח דתקנה שאני יע"ש ובס' פרי מגדים במ"ז שם כתב דיש כח ביד ב"ד לבטל בשוא"ת יע"ש: וכדומה לזה איתא בפסחים ד"ל ע"א דאתמר התם ואזדא שמואל לטעמיה דאמר שמואל להנהו דמזבני כנדי אשוו זבינייכו אכנדיכי ואם לא דרשינן לכו כר"ש ופריך ולדרוש להו דהא שמואל כר"ש ס"ל ומשני אתריה דרב הוה ופירש"י כנדי מוכרי קדרות לאחר הפסח ושוו זבינייכו אל תעלו דמיהן יותר משיוויים כר"ש דמותרות הקדרות הישנות לאחר הפסח יע"ש. וכה"ג איתא בסוכה דל"ד ע"ב ואזדא שמואל לטעמיה דאמר שמואל להנהו דמזבני אסא אשוו וזבינו ואם לא דרשינן לכו כר"ט יע"ש. הא קמן דאם לא היו צייתי ומייקרים במכירת הקדרות ואיכא פסידא דלקדרות שלוקחים ביוקר היה לו כח לשמואל לדרוש באתריה דרב ולשנות המנהג מחומרא לקולא והיינו דקאמר הש"ס ולדרוש להו ר"ש דהא שמואל ס"ל כוותיה דר"ש דמותרות ואפי' בלתי איום למוכרי קדרות היה לו לשמואל להיות דורש כוותיה ומטעמיה ולמה המתין דרשתו באיום וגיזום אם לא צייתי ליה ומשני הש"ס דמה שהמתין דרשתו. עד עת שמיקרים המוכרי קדרות ולא דרש כן בלא"ה משום דאתריה דרב שהמנהג היה כרב שאוסר ואינו רשאי שמואל לדרוש נגד מ"ד שהוא רב שהנהגו כמותו אם לא לצורך השעה דוקא כשיש סיבה משום פסידא דלקוחות שמיקרים את השער וכבר ראיתי להפר"ח ז"ל שם בסי' תצ"ו במנהגי איסור סי' ב' שהביא גם הוא ראיה זו מסוגייא דפסחים הלזו וצידד בה כמו שיע"ש ולע"ד נראה דפשט הסוגייא הוא דהיכא דיש סיבה משום שמייקרים השער יש לנו לסמוך על ס' המקילין דס"ל דכל שיש צורך השעה מבטלים אפי' מנהג מחומרא לקולא וזה הוי עוד ראיה למ"ש לעיל להתיר משום הפסד מרובה וצידדנו לחלק בזה בין כשהוא להתיר דבר חשש איסור לבא לבטל קייום המצות ומנהג והנה בעתה הרי מצינו שגם בקיום מצוה ומנהג חששו למייקרים את השער כדי לשנות המנהג ומינה ילפינן בהדרגה גם לנ"ד ועיין להרא"ש הובאו דבריו בש"מ לב"ב לדקס"ו. ע"ב שהק' ע"ד רש"י דאיך יתכן להפחיד שלא מן הדין דבשלמא לב' סוגייאות היה מפחידם עפ"י הדין דהם ס"ל כשמואל יע"ש נקוט מיהא גם לדברי הרא"ש דשמואל הפחידם כדין וק"ל. וגם מהרשד"ם והרדב"ז יודו דיכולים לשנות המנהג בכה"ג וכאשר ראיתי בד"ק להרבנים הפוסקים הי"ו שכתבו וז"ל ועוד אפש"ל דמשום שהיה הדבר נקל להם רצו לתקן בדרך משופה אליבא דכ"ע משא"כ לשנות כאלו דאין בידינו לעשות כדבר הזה דאפשר דבאופן כזה גם מהרשד"ם והרדב"ז יודו בדבר דשפיר מצינו לשנות המנהג ממה שהיה לפנים מאז ולבחור הטוב במיעוטו זת"ד הי"ו: והאמת איתם דכל שאי אפשר לתקן בשום אופן כס' המחמירים אפי' היה מנהג קבוע יכולים לבטלו. ולתקנו באופן המועיל שלא יכשלו בו רבים כאשר הוכחנו בראיות ברורות מדברי הש"ס והפוסקים כי בזה הוי אליבא דכ"ע דאפי' מהרשד"ם והרדב"ז יודו זו אינה צריכה לפנים ואם אמרו בגמרא בקידושין ד"ק מוטב שיאכלו ישר' בשר שחוטות תמותות ול יאכלו בשר תמותות נבלות כענין יפ"ת שהתירו מפני היצה"ר כמו שיע"ש דוכוותא דנ"ד דאם אנחנו באים להחמיר יבואו לעבור במזיד והרי יש בתקון זה. כדי שביעה כאמור להיות הדבר בהתר ולא באיסור ואפי' אם נאמר דיש ח"ו איסור לשנות המנהג מחומרא לקולא הרי קי"ל בש"ס ובפוסקים דאומרים לאדם חטוא בשביל שיזכה חבירו כשיהיה האיסור קל לגבי חטא החוטא וכדאמרינן בפ' בכל מערבין ד' ניחא ליה לחבר דליעביד איסורא זוטא כי היכי דלא ליעביד ע"ה איסורא רבה ואם כן אין ספק כי לגבי איסור טלטול בלתי ערוב הוי איסורא רבה לגבי הא דאין לשנות המנהג מחומרא לקולא כי כתבו הפוסקים דלא יפה עושה ומ"ג בי כשנכשלים רבים ומכשול עון תדיר בכל שבתות השנה משא"כ שינוי המנהג דמאי דהוה