לב חיים פלג'י חלק ב פו

וקנסות כי זה נהגו לקבל אפי' דיין יחידי ואם כן בודאי דהיכא דיש לו קבלה מן הצבור יש לו לעשות להוראת שעה כאמור וכדברי הרב"ח הוא אפי' בלא קיבלהו כ"ש כשקיבלהו ואפי' אם בעינן ב"ד של ג' גם לדון ולהורות בהוראת שעה וכדברי הרב מוהריק"ו שורש קפ"ט כמו שיע"ש לזה אנכי מחלק כי לא אמרו מוהריק"ו כי אם כשבאים להעניש לחוטא באיזה עונש מלקות וקנס וכדומה בזה כתב מהריק"ו שיהיה בב"ד של ג' ברם כשיהיה כנ"ד לעשות להוראת שעה לבטל מנהג הראשון ולנהוג מנהג אחר במילתא דאיסורא סגי בחד מורה הוראה ובפרט בעירינו אזמיר יע"א שיש הסכמה ותקנה ומנהג כי דיני איסור והיתר הוא עפ"י יחיד דיין אחד ואם באנו לידי מדה זו גם בדיני קנסות שכתב מהריק"ו דבעינן ב"ד של ג' סגי לן בעירינו אזמיר יע"א בדיין אחד כיון שהמנהג הוא לקבל דיין אחד ולקבל הוראותיו גם בדיני קנסות על פיו והמנהג עיקר: אך בזאת להיות כי כל ימי שנתגדלתי בין החכמים ח"ף אנכי ומיראי הוראה אני וגם כי מעולם לא אלכתי בגדולות ובכל דין והוראה אילו היה בא מידי לצרף לכל הת"ח שבעיר הייתי מצרף וכל העם אשר בשער יעידון יגידון כמה נצטערתי אחר שהייתי דן בב"ד של ג' דהזמינו אותי לדון יחידי לא הייתי רוצה להסתלק מב"ד של ג' והרבה טרחתי ויגעתי בזה שלא לדון יחידי ולא עלה בידי שהיה הדבר מוכרח משום תיקון העיר שמתקלקל את השורה ועניתי אמן בע"כ שלא בטובתי לדון יחידי עכ"פ לעתות כאל במה שאנחנו דנים לדון בהוראת שעה לשנות המנהג משום תיקון העולם ושלא יכשלו עם בני ישראל במכשול עון אם שנראה לע"ד דסגי בדיין אחד ככל האמור מ"מ כבר נמצאו איתי שנים שדנו תרי מנייהו הרבנים הדיינים המצויינים העי"א ויורו המורי'ם להקל בזה משום צורך השעה אם כן כאן נמצא וכאן היה בנ"ד נמי ב"ד של שלשה שהם מתירים לשנות את המנהג להוראת שעה ואני אומר אפי' אם היה לנו בירור שנקבע מנהג זה לחומרא עפ"י ב"ד בעירינו אזמיר כל שנשתנה הענין בזמנינו מכח ריבוי העם נתרבו הבתים והמבואות ושנתפזרו בעיר לד' פיאות ויתערבו בגוים שא"א לתקן בלחי וצ"פ ולצורך השעה צריכים אנחנו לבטל אותו מנהג ולנהוג כס' המקילים בב' פסין משהיין בסיד מחוי אמינא ולא מסתפינא דאפי' אם היה אותו ב"ד קיים היה מסכים להתיר כל שנשתנה הענין ואין זה ביטול וכ"כ במרדכי ובהג"א פ"ק דכתובות ובש"מ לד"ג ע"ב יע"ש ומצורף לזה מ"ש מוהריק"ו שורש נ"ו שאם נשתנה הענין מאשר היה בזמן הראשונים משנים מנהג יע"ש וכ"כ הרב מג"א בא"ח סס"י תר"ץ סקכ"ב יע"ש וא"כ כמו כן יש לומר בנ"ד דנשתנה הענין בריבוי העם וריבוי בתים ומבואות והארץ רחבת ידים כפלי כפלים וקשה הדבר לתקן כאמור: ועוד ראיתי ראיה אחת מרובה בס' תומת ישרים סימן קפ"ח דפ"ג ע"ב שבעיר א' שעשו הסכמה למיגדר מילתא כתב שיכולים לבטל לפי צורך השעה וז"ל ול"מ אותו ב"ד בעצמו שתיקן הדבר שיכול לבטלו ולחזור ולתקנו הכל לפי הצורך אלא אפי' ב"ד אחר יכול לעשות כן ואפי' שלא יהיה כ"כ גדול בחכמה ובמנין אע"ג דקי"ל שאין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אלא גדול וצ"ל לא. אם כן גדול ממנו בחכמה ובמנין וכ"כ בהג"א פ"ק דכתובות דאם יעשו כאותן שדחו שאם היה אותו בית דין היה דיין מסכים להתיר אין זה ביטול דבריו ומיימוני כתב ב"ד שדרשו באחד מן המרות כפי הנראה להם ועמד ב"ד אחר ונראה להם טעם אחר לסתור אותו דין הר"ז סותר כפי מה שנראה בעיניו שנא' ל השופט אשר יהיה בימים ההם עכ"ל ההגה' הילכך כל ב"ד וב"ד מבטל הדברים כפי צורך השעה וכן מבטל התקנות כפי הצורך אפי' לא היה ב"ד גדול ממנו בחכמה ובמנין כמו המתקן יכול הוא לבטל כיון שהשעה צריכה לכך עכ"ל הנה מתבאר מדברי הרב ל דלצורך השעה מותר לב"ד אחרון אפי' קטון ממנו לבטלו אלא דיש להק' ע"ד הרב דקא מייתי ראיה דיכול הב"ד האחרון אפי' קטון לבטל דברי ב"ד הא מדברי המיימוני שהביא הג"א אל השופט אשר יהיה בימים ההם בהרי זהו דוקא בדרך שקלא וטרייא לתור ולדרוש בכל מידות שהתורה נדרשת אבל בביטול תקנה וגזירה ומנהג כתב בהדייא הרמב"ם זל שם בפ"ב מהל' ממרים ה"ב דאין כח ביד ב"ד אחר לבטלו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין וזהו מן הנמנע כמ"ש הרא"ם ח"א סימן ט"ו וכמש"ל ואם כן הא דקא מייתי מדברי הרמב"ם לראיה לסתור תקנה המנהג אל השופט אשר יהיה בימים ההם דליכא ראיה משם כלל דתברא בצידה כתב הרמב"ם סמוך ונראה בה"ב דבתקנה וגזרה ומנהג לא נאמר אל השופט אשר יהיה בימים ההם הי"ל להביא דברי הרמב"ם בהלכה ה' שכתב בפירושו דצורך השעה יש כח לב"ד לבטל תקנה וגזרה ומנהג מהב"ד שקדמו אפי' שאינו גדול ממנו כו לא יהיה חמור מדברי תור' שיכול לבטל לצורך השעה אלא דגם בדברי הג"א יש מן התימא דתחילת דבריו הם המדברים דמשום צורך השעה יכול ב"ד האחרון לבטל ואין בזה משום אין ב"ד יכול לבטל וא"כ על זה היה להם להביא בכיוון לראיה אלימתא ממ"ש הרמב"ם בפ"ב מהל' ממרים ה"ד שכן כתב בהדייא דלצורך שעה יכול לבטל ואם כן ק"ט מה שהביא ראיה מהא דכתב שם הרמב"ם בה"א ל השופט אשר יהיה דאין משם ראיה דאיירי בדרשות המידות וגם ק"ט שמביא מ"ש בה"ב דבתקנה וגזירה ומנהג אינן יכולין לבטל בכל זה אין משם ראיה כי כן דבריהם צ"ע: וזה ראיתי להרב שער אפרים בתשו' סימן ע"ב דב"ן ע"ד במה שנשאל בעיר א' שעשו הסכמה בבל חוזק ותקף בחרמות ונדויים שנעשו מעולם מחכמי הראשונים ואחרונים מא"ה ועד הנה ובכל אלות והקללות הכתובות בתורת משה רבינו ע"ה וכו' וכל זה עשינו לגדר וסייג שלא יהיו בנות ישראל הפקר ובזוייית וכו' על זה ביקש הרב ז"ל צדדים לבטל ההסכמה והביא כמה ראיות מהש"ס והפוסקים דדוחין הסכמה אף שהיא למיגדר מילתא להסיר מכשול עון מהרבים וסיים וכאב וז"ל וא"כ ה"ה בנ"ד אף שכתב בהסכמה הזאת וכל זאת עשינו כדי לעשות גדר וסייג לרבים מ"מ אם היו יודעים שהתקנה הזאת יהיה בזה חשש מכשול להקל וכמש"ל בודאי לא הסכימו בזה ואפי' ב"ד אחר יכול לבטלו וכמ"ש בתשו' הרב תומת ישרים וז"ל ולא מבעיא לאותו ב"ד שיכולים לבטלו אלא אפי' ב"ד אחד שיכול לעשות כן ואפי' שלא יהיה גדול בחכמה ובמנין יע"ש והרי הסכמה הזאת היא גזירה ותקנה שהתקינו