לב חיים פלג'י חלק ב פה

יע"ש וכ"כ הרב שלחן גבוה שם ביו"ד סקי"ב יע"ש ובחא"ח בכללי הפוסקים ד"ד ע"ב אות ע"א אחר שהביא דברי מהר"ש הלוי ומ"ש הרב כנה"ג ובחיבורו לשם סיים וכתב וז"ל וכן משמע להדייא מדברי הרב המפה ז"ל בה' יו"ט סימן תצ"ח סעיף א' דעמ"ש מרן ז"ל אין מראין סכין לחכם ביו"ט וכו' כתב הרב ז"ל מיהו אם לא בדקו מעיו"ט והוא שעת הדחק יכול לבודקו ביו"ט ע"כ הא קמן דאעפ"י שאסור להראות סכין לחכם ביו"ט דהיינו ודאי לכתחילה דאם עבר והראהו לחכם מותר לשחוט בו דלא אסרו לא גזירה שמא ימצא בה פגימה וילך ויחדדנה ולהרב המפה ז"ל דאוסר שם נמי לבודקו השוחט הסכין בעצמו. שמא ישחיזנה בשעת הדחק מתיר לבודקו לכתחילה והיינו משום הך משום דכל מקום שאסור לכתחילה ומותר בדיעבד בשעת הדחק מותר לכתחי' עכ"ל וא"כ יש לנו לומר כי בשעת הדחק כזאת שא"א לתקן מכמה אנפי ודוחק השעה ודוחקא דצבורא ושהגוים אינן מניחין מצינן לשנויי אפילו לכתחילה: ועוד נראה לומר דמצינו להרמב"ם שם בה' ממרים פ"ב ה"ד אחר שכתב שאין לב"ד לבטל מנהג ב"ד הראשון כ' וז"ל ויש לב"ד לעקור אף דברים אלו לפי שעה אעפ"י שהוא קטן מן הראשונים שלא יהיו גזירות אלו חמורות מד"ת עצמן שאפילו ד"ת יש לכל ב"ד לעקרו הוראת שעה כיצד ב"ד שראה לחזק הדת לבטל סייג כדי שלא יעבירו העם עד"ת מכין ועונשין שלא כדין אבל אין קובעים הדבר לדורות שהלכה כך הוא וכן אם ראו לפי שעה לבטל מ"ע או לעבור על מל"ת כדי להחזיר לדת או להציל רבים מישראל מלהכשל בדברים אחרים עושים מה שצריכה השעה כשם שהרופא חותך ידו או רגלו של זה כדי שיחיה כולו כך ב"ד מורים בזמן מן הזמנים לעבור על קצת מצות לפי שעה כדי שיתקיימו כולם כדרך שאמרו חכמים הראשונים חלל עליו שבת אחד כדי. שישמרו שבתות הרבה עכ"ל וא"כ אף אם נימא שהיה מנהג בעיר קבוע שיהיה היתר המבואות בלחי וצ"פ כדעת. התוס' ודעימייהו הרי אם נראה לב"ד להקל בדבר ולבטל המנהג הלזה לצורך השעה ולתפוס כס' המקילים בב' פסים משהויין בסיד מחוי כס' הפוסקים המקילים כיון שהדבר קשה לעשותו ויבואו להקל באיסור שאם נאמר כי כיון שא"א לתקן תשאר העיר בלא עירוב כלל וילכו בני העיר בלא עירוב ולא נדחוק בזה לשנות המנהג וע"ד שכ' בתשו' הרב מנן גבורים סי' ב' כמו שיע"ש כשאני לעצמי בעיר גדולה כעירנו אזמיר יע"א שיש רבים וא"א שיזהרו ללכת בכל שבת בלא עירוב ורחוק שלא יכשלו בשוגג שלמים וכן רבים בתורה ואצ"ל עמא דארעא שיקילו אפילו במזיד וגם שיהיה נעשה להם כהיתר להקל באיסורין דרבנן ולזלזל בהו ותשתכח תורת עירוב מישראל וא"כ איפה מוטב לבטל המנהג הראשון ולנהוג כס' המקילים כדי שלא יכשלו רובם באיסור ושלא תתבטל תורת עירוב וכדברי הרמב"ם והרי דברים ק"ו ומה אם לעבור על ד"ת לעבור בקו"ע על מל"ת ולבטל מצות עשה שהוא עוקר דת לגמרי הותר לעשותו משוה הוראת שעה ואפי' להלקות למי שאינו חייב מלקות דאיכא איסור פן יוסיף ולהרוג למי שאינו חייב מיתה דאיכא איסור להורגן ואיסור ש"ד החמורה וכדכתב הרמב"ם בפ"ד מהל' סנהדרין ה"ה והוא מסוגיית הש"ס ביבמות ד"ן ע"ב ובסנהדרין דמ"ה שמעתי שב"ד מכין ועונשים שלא מן הדין ולא לעבור עד"ת אלא לעשות סייג לתורה וכ"ש וק"ו כאן בנ"ד דאין עקירה לד"ת כ"א למנהגי שנהגו לעשות כדעת המחמירים ושחכמים אסרו לשנות ממנהג שנהגו ומשום הוראת שעה באים לשנות המנהג ולעשות כדעת המקילים בודאי דלא עדיף תורת מנהג מהתורה עצמה וכדברי הרמב"ם והנה סתם אומרו שמעתי שב"ד מכין ועונשים וכו' בכל ב"ד במשמע ואפי' ב"ד שבזה"ז וכ"ן. מדברי הרי"ף בה' פרק הגוזל קמא דצ"ו והרא"ש ביבמות ד"ץ ע"ב וכ"פ שם בפסקי סימן ב' ובתשובותיו כלל ח"י סימן י"ג וכלל טו"ב סימן ובס' בשמים ראש סימן ס"ד וקצ"א ורי"ב וכ"ן מל' הרמב"ם בפ' כ"ד מהל' סנהדרין ה"ד שכתב יש לב"ד לעקור וכדפירשו הרב הפרישה והדריש' והרב"ח שם בח"מ רס"י ב' ודקדקו מל' הרמב"ם שם בהל' סנהדרין וכן יש להם בכל מקום ובכל זמן וכו' יע"ש וכן נראה בהדייא מל' הרמב"ם בהל' ממרים שכתב יש לכל ב"ד לעקור אף דברים אלו לפי שעה וכו' וכן מה שסיים וכתב כך ב"ד בזמן מן הזמנים לעבור על קצת מצות וכו' וכ"ן דעת הטור שם בח"מ רס"י ב' וכ"כ עוד בסימן תכ"ה בשם תשו' ר"ה גאון וכ"ה דעת הרשב"א בהרבה תשובות והזכירם מרן בב"י שם וכ"כ בח"ג סימן שצ"ג וח"ד סימן שט"ו וח"ה סימן רח"ל וסימן ר"מ והריב"ש סימן רנ"א וכ"כ הריב"ש סימן רכ"א וכ"פ מרן בש"ע שם בח"מ סימן ב' וכן הסכימו כל רבני האחרונים הלא בספרתם דגם בזמן הזה דנים במיתה זולת הרנ"י בסנהדרין פ' נגמר הדין בשם י"מ שכתב דב"ד מכין ועונשים הם סנהדרין ועיין בס' בני שמואל שם ובאורים ותומים שם סק"ב יע"ש: ומ"מ נראה דל"מ דאזלינן בתר רובא דרובא דכתבו דיש לב"ד בכל מקים ובכל זמן לעשות משום הוראת שעה אלא אפי לס' הרנ"י משם י"מ אינ' אלא שאין כח לב"ד בזה"ז לדון במיתה אבל לענין הוראת שעה לעשות סייג לתורה בודאי דיש כח לכל ב"ד בזה"ז וכ"כ הרב"ח שם בח"מ סימן ב' דלמיגדר מילתא אין חילוק דכל גדול בעירו או בגבולו חשוב הוי ב"ד ואפי' לא קיבלוהו יע"ש והגם שכתב הריטב"א בחי' לנידה סימן רפ"ב גבי קץ ידא וכו' דבעינן ב"ד חשוב וחכמים וישוב גדול בענין כמ"ש הרב ברכ"י בח"מ סימן ב' סוף אות ג' יע"ש וגם הרב"ד בח"מ סי' ב' הצריך דבעינן ב"ד חשוב כר"ן שהיה גדול בדורו ובנ"ד נראה שאין שום אחד מהם לא שהעם פרוצים בעבירות ולא גדול הדור אותם שעמדו בדין הנואף לא היו רשאים לדונו במיתה ומ"ש הרב מ"ש בדקנ"ו ע"ב דבזה הזמן בכל שעה השעה צריכה ורשאי למיעבד שלא מן הדין היינו במילי דחניפותא וכו' יע"ש הרי שהרב"ד לא רצה להחשיב את עצמו ב"ד חשוב כר"ן להיות דן במיתה ומ"מ גם הוא יודה דלענין לדון במיתה שהוא דבר גדול יש לנו לומר דבעינן ב"ד גדול וחשוב לא לשאר מילי והנראה דאפי' יחיד שהוא רב ודיין שנתקבל לדון דיני איסור והתר ודיני קנסות בעיר יכול לעשות גדר וסייג לתורה וא"כ בעירינו אזמיר יע"א דלדיני איסור והתר וקנסות וכדומה יש לו קבלה לדון יחידי ומה שמצריכים לפעמים בעירינו ב"ד של ג' הוא לדיני ממונות דוקא ולא לדיני איסור והיתר