לב חיים פלג'י חלק ב פד

עוני ויפול עצמו על הציבור בנשיא ליכא למימר ולמיחש להכי דבלא"ה כל צורכיו של נשיא מוטל. על הצבור ואף להעשירו מדרשא והכהן הגדול מאחיו גדלהו. משל אחיו דדוקא מי שאינו נשיא אמרו אל יבזבז דמדינא אסור לו לבזבז הון רב ביותר מחומש אפי' למצוה עוברת וכו' יע"ש הרי לדברי הרב"ח אפי' נשיא דאתי מכח הצבור אין בו משום אל יבזבז כיון שהציבור נותנים לו מה שצריך כ"ש צבור עצמן וא"כ מהא דצריך הוצאה לא היה לנו להקל משום דוחקא דצבורא דאין צבור עני אבל הכא איכא עוד צד אחר בהדי שעת הדחק וטירחא יתירה מה שיש עיכוב מאוה"ע שאינן מניחין הן מהגוים אשר סביבותינו הן מהשרים וכדבריהם דרבנו הרבנים הי"ו וזאת מכריע יותר מכלן שהיא סיבה גדולה וטענת מספקת: ועוד נראה לומר כי אפי' באותו נדון עצמו שעמד בתשו' הלק"ט להרב כמוהרי"ב ז"ל עוד איכא למימר כי הגם שאין צבור עני כשיש בצבור חובות והוצאות מרובות ואיכא דוחקא דציבורא הא נמי הוי שיבה והכרח לשנות המנהג וכבר אמרו בכתו' דס"ז ע"ב ולא חייש מר לדוחקא דציבורא יע"ש הרי דחששו בש"ס לדוחקא. דציבורא כמו שיע"ש ועוד מבואר בדברי הרב שכתב שהמנהג היה שלא לצרף מבני א"י לאנשי ח"ל ביו"ט ב' ושכן הוא עפ"י הדין ומה שתראה הפך זה הוא כי העניות ודוחק השעה גרמא להם לעשות מנהג שלא כדין גם בדין זה עצמו מצינו להרב אמת ליעקב שהעיד שבעה"ק ירוש' תו' נעשה מעשה לצרף לא שמצינו להרב פרי האדמה בח"ג די"ז ע"ב שכתב בהפך דנהגו שלא לצרף כמו שיע"ש וכבר עמד על זה בספר אות אמת להרב מוהר"ר יאודה סיד ז"ל בקונ' אחרון סימן ג' דס"ד ע"ב וכתב ליישב וז"ל ואפשר לקיים שניהם בהנחה סוברת דמשני' קדמוניות עד שנת התפ"א בכלל היתה ההסכמה שלא לצרף ומנהו והלאה ב"ד של אחריהם חזרו להורות כדברי המתירין ואין בזה משום אין ב"ד יכול לבטל וכו' מפני שאותו זמן שפשטה הוראה זו שלא לצרף כבר נודע להם דברי המתירין הלא הם הרב בני חיי ומהר"מ ן' חביב ודישרן סמיכין עלוהי שהיה בזמן המנ"ח כנודע אלא שרבו האוסרים על המתירין ונקבע ההלכה בדברי האוסרים ובפרט בשנת התפ"א שנמנו וגמרו שלא לצרף עד אחד ואולם אחר ש' התפ"א ראו דברי המתירים שיש לסמוך עליהם ונמנו וגמרו לצרף וכל כה"ג לא אמרינן אין ב"ד יכול לבטל כמ"ש הראב"ד בפי' המ' פ"ק דעדוייות מ"ו והביאו הרב תוספת יו"ט שם זאת ועוד דאין בכלל אין ב"ד יכול לבטל וכו' שא בגזרות ותקנות ומנהגים וכל דבר התלוי בדין רשאין לבטל כמ"ש הרמב"ם בריש פ"ב מהל' ממרים ויעויין עוד בספר גו"ר חא"ח כלל ד' סימן י"ד ומילתא כדנא דנ"ד אם יכול לצרף דינא שלמא בעלמא הוא ואמטו להכי יש כח ביד ב"ד האחרון לבשל דברי ב"ד הא' עכ"ל א"כ כמו כן נמי נימא אנן בנ"ד דאפי' נניח דמעיקרא היה מנהג כדעת התוס' ודעימייהו שהחמירו בתקין העירוב בלחי וצ"פ ושוב כיון שראינו שיש רבים כסברת המתירים בב' פסין וכו' יש לנו לנהוג כדבריהם ומשום דאין לשנות מנהג הא' מחומרא לקולא ולא יפה עושה וכמ"ש הפוסקים וכמ"ש גם אנחנו בעניותין במקומות רבים זהו דוקא כשלא יש סיבה והכרח גדול אבל כשיש סיבה והכרח גדול לדבר אז מותר לשנות המנהג לכתחילה וכמו שכן עשו רבני עה"ק ירוש' תו' כי אחר שראו שהיה צורך גדול להיות ט' מבני ח"ל ולא יתפללו במנין ולא יוציאו ס"ת ביו"ט ב' והיה הדבר הכרח גדול סמכו על ס' המתירים ושינו את המנהג דוכותא נמי איכא למימר בנ"ד דכיון שא"א לתקן המבואות בענין אחר וישארו בלתי תיקון מפני כמה סיבות ויבואו לידי מכשול ולהקל באיסורים יש לנו לשנות המנהג מחומרא לקולא כיון שיש לנו על מה לסמוך לסברת המתירים: ועוד איכא למימר דמאחר דאפי' היה ששינו המנהג ונהגו כדעת המתירים היה הדין נותן דהואיל ונשתנה המנהג ואיכא למסמך ע"ד המתירים אין לבטל ועבדינן כמנהג אחרון לא דקי"ל בפוסקים. דכל דבר שאין לו תקנה חשיב דיעבד כמ"ש התוס' בפ' כל שעה ד"ל ע"א ד"ה לשרינהו דאם יהיה אסורים ואין להם תקנה זה חשוב דיעבד יע"ש וכ"כ הר"ן בה' שם ובכתובות סוף פ"ק דכל דבר שאין לו תקנה חשוב דיעבד ואפי' לעשותו לכתחילה מותר יע"ש וכ"כ ה"ה בהל' איסורי ביאה הלכה י"ג והרב ת"ה בפו"כ סי' ק"ץ ומור"ם באה"ע סימן קס"ט סעיף י"ב ובס' משפטי שמואל סימן י"ד והרב כנה"ג בכללי נפרדים סימן ס' יע"ש והרב מוהרמ"ב בס' ג"מ סימן ב' אות ה' ובס' י"מ מער' ה' דכ"ה ע"א אות קל"ג ועמ"ש בסה"ק נשמת כל הי חא"ח סימן י"ד דט"וב ע"א בס"ד ואם כן הכא נמי בנ"ד אף אם נאמר דלא שינו המנהג אלא עתה דלכתחילה. אין לנו לשנות המנהג ולא נכון לעשות כן דלכתחילה כ"א כשנשתנה ממילא הוא דיש פנים לומר דמחזקינן בזה הרי כיון דלכתחילה לא היה לנו לבטל הרי דא"א לתקן חשוב כדיעבד אפי' אם משנים את המנהג לכתחילה חשיב כדיעבד וכדברי התוס' והר"ן ודעימייהו. ועדיפא מינה כתבו התוס' פ"ק דעירובין ד"ה ע"ב ד"ה וספק וכו' ופו"כ סימן קצ"ז ושם בסה"ק נשמת כל חי צידדתי בין לקידוש בשא"א בדבר אחר חשיב בדיעבד שאין תקנה ודחיתי שם דאפשר דיקדש בפת כמו שיע"ש אם יהיה זה בד' כוסות דליכא תקנה בפת חשיב דיעבד ויוצא י"ח וכן מצאתי בכיוצא בזה להרב פר"ח בא"ח סוף סימן תפ"ג שהשיב ע"ד הרב מוהר"י הלוי זל חא"ח סימן י"ב שכתב בשם מוהרח"ש דלענין ד' כוסות לא. י"ח ביין צימוקים וכו' דהא קי"ל שתהן חי יצא ואף לכתחילה מצי לשתותו דכיון דלי"ל אלא זה חשיב בדיעבד כמו שיע"ש ומוהריק"ו שורש נ"ו ובשו"ת נחלת שבעה ח"א סימן י"ב ובס' פמ"א ח"ב סימן ק"א ובס' מנחת כהן ד"ל ע"ב דכל דבר שיש טורח לתקן חשיב בדיעבד וב"כ בספר דוד פ' פ'לקון דס"ה ע"ג ובס' בית השואבה להרב המו' בעל יש"א ברכה ז"ל דף ל"ב ע"ב סימן פ"א יע"ש ונ"ד איכא נמי טירחא יתירתא כאשר נתבאר וכמ"ש הרב מהרימ"ט בתשו' הנ"ל בהדייא דאיכא טירחא יתירתא כמו שיע"ש וא"כ הוי סיבה גדולה לשנות המנהג: ועולה על גביהן מה שהוא שעת הדחק כדכתי' שכתב הרב מהר"ש הלוי ז"ל בתשו' חיו"ד סימן י"ט והביא דבריו מרן החבי"ב ז"ל בס' כנה"ג בחיו"ד סי' ס"ט הגב"י אות צ"ט ואות ר"א דכל שהוא שעת הדחק חשיב כדיעבד ויכול לעשותו גם לכתחילה