לב חיים פלג'י חלק ב פג

והוא לחומרא אפי' ביטלוהו המנהג והנהיגו להפך אין האיסור חוזר להתר כמ"ש מרן מלכא מזה בחק"ל ח"ב ליו"ד בשיירי סי' ח' והרב פ"ת בי"ד סס"י ט"ל והרב מהרד"ך בחא"ח סס"י י' ובתשו' הגאונים ז"ל ומעשה רב ק"ק דט"ז ע"א והרב לחם שמים בפיה"מ במס' מעשר שני פ"ה מ"ב דנ"ה ע"א יע"ש וכן הכריח הרב אורים ותומים בתומים בח"מ סי' כ"ג ס"ק ן' דאם נהגו איסור אין כח ברב הבא אחריו להתיר ודלא כמ"ש הב"ח והשיב ע"ד הב"ח כיע"ש וא"כ לכאורה היה נראה דאם היה מנהג בעיר בענין עירוב כדעת המחמירים אפי' בטלו והנהיגו כדעת המקילים לא מהני וצריך לבטלו ולחזור למנהג הא' וכ"ש כשעדיין המנהג בעיר לחומרא דאין כח בידינו לבטלו ולשנות המנהג מחומרא לקולא כאמור: אמנם אשכחנא ליה פתרי כי זה שראינו דמנהג שנתנהג בעיר לאיסור דאינו חוזר להיתר זהו דוקא בחשש איסור אליבא דכ"ע או לרוב הפוסקים אבל כשיש מחלוקת הפוסקים במחלוקת שקול או בדבר שאין חשש האיסור ברור אם הנהיגו בעיר כסברת הפוסקים לצד אחד ושוב ביטלו המנהג הזה ונהגו כסברת החולקים לאידך גיסא אין בזה מקום לומר דהמנהג הא' עיקר ואם הנהיגו כמנהג אחרון שבקינן להו ויש ראיה לזה ממ"ש הרב כנה"ג ז"ל בא"ח סי' ו' בהגהב"י וז"ל ואני בבואי מקושטאנדינא פה תירייא מצאתי המנהג כדברי רבינו המחבר ז"ל ואחר עבור זמן ב' או ג' שנים ראיתי המנהג כדברי מהר"מ מטראני ומהרשד"ם ושאלתי מה היה להם ששינו מנהגם ואמרו לי שחכם א' מנע מהם המנהג והנהיגם כמנהג האחרון ואם שלא יפה עשה שמנעם ממנהגם כיון שכבר נהגו כן וכמ"ש הרב משא מלך לא הרהרתי על הדבר והנחתים לנהוג כמנהג האחרון כדברי מהד"ם מיטראני ומהרשד"ם יע"ש הנה מבואר מדברי הרב כנה"ג דכל שיש על מה לסמוך למנהג אהרון על איזה פוסקים לא הרהר על המנהג לבטלו ולחזור למנהג הא' אלא דכתב דלא יפה עשה ומזה הבאתי ראיה למה שנשאלתי מארץ מצרים מהרב המובהק כמהר"א ישראל נר"ו על מנהג מצרים שהיה מקודם לכתוב בגט ג'אמילא ברפא שוב בא הרב מ"ד ז"ל שהיה מקודם וביטלו המנהג הזה אם אחריו שבא ב"ד אחר אם ש"ד לנהוג כמנהג האחרון או יש להם לחזור למנהג הא' והשבתי דאפי' אם נאמר דלא יפה עשה הרב מ"ד ז"ל דשינה כמנהג ולא היה לו סיבה מוכרחת לבטל המנהג מ"מ עתה שכבר נשתנה המנהג יש להחזיק במנהג האחרון וכמ"ש בעניותי בסה"ק חיים ושלום סימן ל"ד דפ"ה ע"ג יעש"ב בס"ד: אלא דלענין נ"ד תינח אם היה שכבר נשתנה המנהג שלא על ידינו שפיר מצינן למימר דנחזיק במנהג האחרון ברם כשעדין לא נשתנה ובאים אנחנו לשנותו אין בידינו לשנותו לכתחילה כיון שכתב הרב כנה"ג ז"ל דלא יפה עשה המבטל מנהג הא' בלתי סיבה מוכרחת וכבר באותו נדון בענין שינוי המנהג בכתיבת הגט מצאתי סמך וראיה לשנותו המנהג לכתחילה והיה סיבה גורמת לשנותו לכתחילה ויפה הורה הרב מ"ד ז"ל לשנותו וכמ"ש בסה"ק חיים ושלום במקום הנ"ל א"כ גם כאן אנן בדידן צריכים אנחנו למצא סמך וראיה וסיבה מספקת שיכולים לשנות המנהג אפי' לכתחילה: ונראה לומר כי כיון שהדבר קשה לתקן המבוי בלחי וצ"פ בכל העיר ולא מצינן למיקם בהו ולתקוני וחסר המציאות מכמה סיבות ודוחק הציבור ושאה"ע אינן מניחים וכדכתב מהרימ"ט ודעימיה ויביאו רבים לידי מכשול עון א"כ כל כה"ג אפי' לכתחילה מצינן לבטולי מנהג הא' ולנהוג מנהג מחדש כיון שיש לנו הכרח גמור וסיבה גורמת ו דוחק השעה וע"ד שכתב הרב המו' המקובל האלהי כמהר"ר ישראל בנימן הזקן ז"ל הובאו דבריו בתשו' בס' הלק"ט ח"א סי' ד' ד"ב ע"א וז"ל בדין שאין לצרף מבני אר"י לאנשי ח"ל שכתב וז"ל ואם תראה שנוהגים בהפך מזה אינו מנהג קבוע עפ"י חכמים לא מפני הכבוד ודוחק השעה ועניות בני א"י כי רבה היא גרמה להם לסבול מנהג שלא כדין פעם ושתים ונשאר קבוע עד היום עכ"ל דש"מ שלפעמים משום דוחק השעה והעניות דין גרמא לשנות המנהג ולנהוג מנהג שלא כדין לא עפ"י החכמים דון מינה ללמוד בנ"ד כשיהיה הא מיהא גם המנהג החדש עפ"י הדין כס' הסוברים המקילים דיש לנו לשנות אפי' לכתחילה ואפי' עפ"י חכמים כיון שיש להם על מה שיסמוכו גם במנהג החכם עפ"י הדין לפי סברת הפוס' שלמים וכן רבים כאשר נתבאר ולא הוי שלא מן הדין לכ"ע והוא פשוט ועוד מצינו במקומות רבים אמרינן בגמ' האחת מהנה בעירובין דמ"ו כדאי הוא ר"פ לסמוך עליו בשעת הדחק ואפי' יחיד נגד רבים והפי' קטן נגד גדול ואי משים מ"ש הפוסקים דבעינן תרתי שעת הדחק והפסד מרובה כמ"ש הרשב"א ח"א סי' רנ"ג ומהרשד"ם בתשו' חיו"ד סי' ץ' ומור"ם בהג"ה ח"מ סי כ"ה ס"ב ובהרב בית חדש שם וחי"ד סק"א ובס' גט פשוט בכלליו סי' ו' ובס' פחד יצחק מע' ך' דמ"ה ע"א כמו שיע"ש מ"מ כאן בנ"ד תרתי איתנהו שעת הדחק והפסד מרובה וכאן הוי הוצאה מרובה דהוי הפסד מרובה אלא דל"ד כלל דאה"ן דלענין להתיר דבר שיש בו חשש איסור ולסמוך על המקילין בהפסד מרובה יכולין להתיר בזה אבל בחיוב קיום מצות עשה וצריכה ממון אינו בסוג זה כי הוא חייב ליתן ממון הרב לקיום המצות כפי ערך המצוה והיוקר אלא שכתבו הפוסקים דאין לבזבז יותר מחומש אפי' מצוה עוברת כמ"ש מור"ם בהגה' סימן תרנ"ו וביו"ד סי' זקן יע"ש והר"ן בה' פרק לולב הגזול כתב דכל שישאר כדי פרנסתו מחוייב להוציא בעד המצוה אפי שיצטרך להוציא עליו הון רב יע"ש. ועיין בס' בית השואבה דצ"ו ע"ב מסימן י"ג ואילך יע"ש ועיין להרדב,ז החדשות סימן קמ"ה ובס' מו"מ אשר בסו"ס הש"ד סימן מ"ה ולהרב היכל מלך בנימוקיו על החינוך דע"ו ע"ב ודוק וזהו ביחיד אבל בציבור קי"ל דאין צבור עני ויכולין להוציא הוצאה מרובה לקיים המצוה ובפרט לצורך רבים שלא יכשלו באיסור שהרי אם הרב בית חדש חא"ח סימן תרנ"ו כתב על ההיא דאמרינן בסוף פ' לולב הגזול דר"ג לקח אתרוג באלף ול"ק מהידור מצוה עד שליש ולא יותר וכו' והגמ' חשיב גוזמא על ר"ג שהוא נשיא מישראל ושנתן אלף זוז באתרוג אחד הגם שתקנת חכמים המבזבז אל יבזבז יותר מחומש וכו' ולא קשייא היאך עבר ר"ג על מ"ש אל יבזבז יותר מחומש דאיכא למימר דטעמא לא הוי אלא שלא יבא לידי