לב חיים פלג'י חלק ב פב

וכיון שכן יש לעמוד. ע"ד הרב פר"ח שהכריח במנהגי איסור ס"ב דאם יש רב בעיר חד בדרא דיכול. לסתור ראייות הפוסקים שאסרו לבטל מנהגם הרשות בידו והוסיף על השמועה שם בסעיף י"א דאפי' יהיה מה שחולק נגד רוב הפוסקים ואזלי' אבתריה דאין לך אלא שופט שבימיך וכו' כמו שיע"ש והרי הדבר קשה שמבואר מדברי הרמב"ם וכ"ש לשאר הפוסקים דסברי דבמנהג אין ב"ד אחרון יכול לבטל דברי ב"ד הראשון אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין וזה ליתיה בזה"ז שימצא ב"ד אחרון גדול מן הראשון בחכמה ובמנין כמ"ש הרא"ם ז"ל אם לא שנאמר דיש לחלק כי בודאי דתקנה וגזירה ומנהג שתיקנו וגזרו והנהיגו הב"ד הראשון אין ב"ד אחרון יכול לבטל כשהוא מנהג שאינו ע"י הכרעה בין הפוסקים שאינו תלוי עיקר הדין משום הכרעה במחלוקת התנאים או הפוסקים אלא נהגו כן ב"ד שבאותו הדור מנהג בסתם משום איזה גדר וסייג שראו בעיניהם שכן ראוי לנהוג והוי כמו גזירה ותקנה ואינו ענין למ"ש הרב כ"מ שם וכמש"ל בס"ד : אכן כשיהיה מנהג בעיר התלוי במחלו' הפוסקים הללו אוסרין והללו מתירים והיה המנהג בעיר לאסור שהכריעו להלכה כדעת המחמירים ומאחר שהכריעו למנקט כוותייהו שכן נראה להם להלכה הוא שקבעו כן המנהג א"כ בכה"ג ג הבא אחריו רב וחכם מובהק ונשא ונתן בדין ההוא ודעתו לחלוק ולשנות המנהג בהא הוא דאמרינן אין לך אלא שופט שבימיך כיון שהשופט הלזה הוא בא ומורה על פי ראיותיו שרואה להכריע שהדין כך חייבים לשמוע אל השופט אשר יהיה בימים ההם כיון דמעיקרא היה אותו הדין תלוי בפלוגתא והוא בא להכריע לס' אחרת וממקומו מוכרח שהרמב"ם שם בהל' ממרים רפ"ב כתב וז"ל ב"ד גדול שדרשו בא מן המידות כפי מה שנראה בעיניהם שהדין כך ודנו דין ועמד אחריהם ב"ד אחר לסתור אותו הרי זה סותר ודן כפי מה שנראה בעיניו שנאמר אל השופט אשר יהיה בימים ההם אין לך חייב ללכת אלא אחר ב"ד שבדורך ע"כ הרי שלא כתב הרמב"ם על הב"ד הבא אחריו החולק עליו שיהיה גדול ממנו בחכמה ובמנין אלא סתם וכ'. ועמד ב"ד אחר לסתור וכו' ואילו אחרי כן סמוך ונראה בהלכה ב כתב וז"ל ב"ד שגזרו גזירה או. תיקנו תקנה והנהיגו מנהג ופשט הדבר בכל ישראל ועמד אחריהם ב"ד אחר וביקש לבטל דברים הראשונים ולעקור אותה התקנה ואותה הגזירה ואותו מנהג אינו יכול עד שיהיה מן הראשונים גדול בחכמה ובמנין וכו' יע"ש הרי שב"ד האחרון הבא לבטל גזירת הב"ד הראשון ותקנתם ומנהגם צריך שיהיה ב"ד האחרון הבא לבטלם גדול מב"ד הראשון בחכמה ובמנין ועיין להרב בכ"מ שם מ"ש בזה ובמה שהשיב ע"ד מז"ה הגדול ז"ל בס' חק"ל ח"א חא"ח סי' צ"ה דר"ה ע"ב ומה שחתר ליישב שם דברי הרמב"ם דמ"ש ברפ"ב ב"ד גדול שדרשו באחד מן המידות וכו' שהדין כך ודנו דין ועמד ב"ד אחריהם וכו' דמיירי בד"מ דמשו"ה דקדק הרמב"ם לומר ודנו דין ולא כתב והורו הוראה שייך באיסור וכו' יע"ש ואחר המחי"ר לשון הרמב"ם ז"ל דכתב ב"ד גדול שדרשו באחד מן המידות וכו' הרי מסתמא הוא כוללו בכל מידות שהתירה נדרשת בין בד"מ בין בדיני איסור והיתר אלא דנרא' דבלא"ה לא ניח"ל להרב מ"ז ז"ל בהכי שהרי זה שכ' הרמב"ם שיש חיוב לשמוע אל השופט אשר יהיה בימים ההם כתב מרן בכ"מ שם שהוא נלמד ממ"ש בר"ה. סוף פ"ב דכ"ה ע"ב אמרו שיפתח בדורו כשמואל בדורו ומייתי התם קרא ובאתה אל הכהנים הלויים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם וכי תעלה על דעתך שאדם הילך אצל השופט שלא היה בימיו הא אין לך לילך אלא אצל השופט שיהיה בימיך יע"ש והרי דרשת הש"ס היא נאמרת על עובדא דר"ג עם ר"י שגזר ר"ג על ר"י שיבא אצלו במקלו ובתרמילו ובמעותיו ביוה"ך שחל להיות בחשבוני ונטל מקלו והלך אצל ר"ג ליבנה וכו' על זה הביאו דרשה זאת הרי כי דרשה זו מקרא דאל השופט אשר יהיה בימים ההם איירי גם בדיני איסור והיתר באיסור יוה"ך שהיא איסור כרת כמו שיע"ש וכמ"ש מזה ז"ל שם סמוך ונראה שכתב וז"ל ושו"ר דגם לדרך זו קשה מדברי הר"מ בפ"א שם מתבאר המחלוקת דיני תורה לחוד ומנהג שהנהיגו לחוד ועוד קשה דמהראיה שהביא מדכתיב אל השופט אשר יהיה בימים ההם דמיניה למדו בר"ה דכ"ה דאין לך אלא שופט שבימיך כמ"ש הר"מ הוא כולל לכל דיני התורה כמבואר בסנהדרין דפ"ז ודפ"ח יע"ש אלא שיש להרגיש ע"ד הרב מ"ז זל שהרי ממקומו במס' ר"ה גם משם. מתבאר נמי דאיירי בדיני איסור ונ"י ועיין עוד שם מה שצידד בתשו' מהרש"ך סוף סי' קמ"ח דהבית הרב פר"ח ז"ל ובמ"ש בעניותי בסה"ק סל"ח שם בחיו"ד סי ה' יע"ש ודוק: ומ"מ למדנו מדברי הרב מ"ו ז"ל דבחלקות תשית למו דדיני תורה לחוד ומנהג שהנהיגו לחוד א"כ שפיר מצינן למימר ולחלק בכיוצא בזה בין מנהג למנהג דתקנה וגזירה ומנהג בסתמות שהיא נעשית בכולל ובכל ישראל לחוד והוי מנהג זה כעין גזרה ותקנה וכמש"ל ומנהג שבא מחמת מחלוקת הפוסקים הוא ענין אחר שיכול השופט אשר יהיה בימים ההם להכריע ולשנות המנהג אם יהיה ראוי להכריע בראיות ברורות ומקובלות לחכמי דורו כדכתיבנא והגם שמרן בכ"מ שם פירש בדברי הרמב"ם דאותה גזרה ותקנה ומנהג הוא שקיבלו כס' יחיד כמו שיע"ש. מ"מ אין זה סתירה לדברינו כי אפי' היה שנקטו לנהוג כס יחיד הא מיהא אותו מנהג שהיה בהסכמת כל חכמי הדור כי ראו כי כן ראוי לנהוג לפי ראות עיניהם אלים טובא ואינו דומה למנהגים שבדורינו שהם תלויים במחלוקת הפוסקים כאמור. ומאחר שכן היה מקום לומר לנ"ד דלא מבעיא דאין מקום לשנות את המנהג מחומר לקולא. אלא אפי' אם היו משנים את המנהג היה לנו חיוב לבטלו ולחזור למנהג הראשון כאשר כתבנו משם הרדב"ז וכן הוכיח הרב כנה"ג בא"ח בשיירי סימן ר"פ במנהג עירינו להחמיר ובזמן הרב הגדול כמהר"י. איסקאפה ז"ל והסכימו ותיקנו להתיר והיה הדבר קשה בעיניו דהנה דברים המתירים ואחרים נהגו בהם איסור אי אתה רשאי להתיר בפניהם ומפני דאתריה דמר הוה שמתי לפי מחסום ואחר שנתבקש הרב ז"ל בישיבה של מעלה גיליתי דעתי לט"ה ועליהם תבא ב"ט שביטלו ההסכמה ורובם חזרו למנהג הא' יע"ש וכן הוכחתי בסה"ק חקקי לב ח"א. חיו"ד סי' מ' דמ"ד ע"ד דמנהג של איסור הוא