לב חיים פלג'י חלק ב פא

הפוס' המתירים כיון שנהגו לאסור כדעת האוסרים אינו חוזר האיסור להתר וכיפינן להו עד דהדרי למנהגם הראשון ומה שחילק הרב פר"ח בא"ח סי' תצ"ו במנהגי איסור סימן ב' דאם יש רב חכם מובהק שחולק בראיות לסתור ס' האוסרים שנהגו כמותו שהיה מנהג בטעות יכול להורות ולשנות המנהג מאיסור להתר וסיים הר' פר"ח דזהו לחד בדרא או לתרי בדרא ואם הפר"ח כתב כן לפי דורו כי רב הוא ומרובה באוכלוסין רבני אלפין ורב מאוותא אנן מה נענה אבתריה יתמי דיתמי וכמ"ש עט"ר מ"מ מופת הדור ה"ה מהרח"א ז"ל בתשו' הרמתה הנה באה ונהיתה בספר אהל יוסף בחיו"ד סימן כ"ט כי ע"כ אילין דהוו עליה דמני"ר נר"ו שיל א השלכנו יהבנו יאיר עינינו במאור תורתו להורות לנו את הדרך נלך בה אם יראה בעיניו נכון הדבר להכשיר ולתקן המבואות בב' פסין בלתי צ"פ ומי כמוהו מורה להיות מתיר אף מפקיע איסור מקהל עדתינו וכו' זת"ד הי"ו: ואנא בריה קלה כמו שהיא אמינא דמלבד שאם באנו לידי מדה זו שיש כח בידינו ולומר להם לשנות המנהג מס המחמירים לס' המקילין במונח דיכול לשנות המנהג מי שהוא חד בדרא אחרי כי חסר המציאות כי איני נחשב בגרר זה והם רשאים לומר כן על גדולי דורינו ולא עליה דידי זאת ועוד כי גם לחד בדרא צריך שיביא ראיות ברורו' ומספיקו' לסתור ס' המחמירים המקובלות לחכמי דורו וכמ"ש בס' סל"ח סימן ה' דל"ד ע"ב ובסה"ק חקקי לב ח"א חיו"ד סי' ג"ם דס"ו ע"ב ובסה"ק חיים ושלום דפ"ה ע"ב כמו שיע"ש ש וכאן בנ"ד רל מהכא דליכא מקום לחלוק על ס' המחמירים וגם חין לא ראינו בספרי הפוסקים הבאים אחריהם שדחו סברת המחמירים וחזרו בהם ע"ד שכתבתי בסה"ק חקקי לב חא"ח סימן ה' ד"ה ע"ב יע"ש בס"ד. כי אם אנן בדידן דחזינן השתא סברת הפוסקים המקילים דסגי בשני פסין של משהויין בסיד מחוי לבד וא"כ אם יהיה במונח לפי האמת שהיה מנהג קבוע בעירנו אזמיר יע"א להצריך צ"פ שתפסו כס' הפוסקים בעלי התוס' ודעימייהו לחומרא קשה עד מאד לשנות המנהג להקל כס' הפוסקים המקילים כיון דבלא"ה לא יש בידנו לא שום סתירה לדחות לס' המחמירים ולא שום דחיה ברורה מו הפוס' ואחרונים להסמך עליהם. וכמה קשה לשנות המנהג שנהגו בעיר. כמבואר בש"ס ובפוסקים לא מבעייא לשנות. מנהג שיש בו חשש איסור לכ"ע או לרוב הפוס' כמבואר בר"ה דט"ו ובהרמב"ם בפ"ג מהלכות שביתת עשור ה"ג ובתשו' בס' פאר הדור סי' ק"ד והריב"ש והרשב"ץ והרשב"ש והרדב"ז בכמה תשובות כמ"ש בסה"ק חקקי לב ח"א חיו"ד סי' ט"ל דא"א ע"ב ובס' סל"ח חא"ח סימן א' ד"ט כיע"ש אלא אפילו מחומרא לקולא דאפילו בטלו המנהג הראשון והנהיגו כמנהג השני לקולא הדין הוא לבטלו ולחזור למנהג הראשין כמ"ש הרדב"ז בתשו' החדשות ח"א סימן כ"ו ופוק חזי מ"ש מהריק"ו שורש ט' שהעמיק הרחיב דאין לבטל שים מנהג אפי' יהיה גדול הדור והביא ראיה מעובדא דרב בתענית דכ"ח ע"ב דרב אקלע לבבל חזנהו דקא קרו הלילא בריש ירחא סבר לאפסוקינהו כיון דחזא דקא מדלגי דלוגי אמר ש"מ מנהג אבותיהם בידיהם וכו' הרי דאפי' שהיה גדול בדורו ואיה בידו כח לבטל מנהגם עכ"ז לא ביטל המנהג יע"ש וכן כתב. בשורש. נ"ד והכריח עוד מסוגייא דיבמות דק"ב ומנחות דל"ב שאמרו אם יבא אליהו וכו' אין שומעים לו וסיים שם דאין. לחלק בין מנהג למנהג וכ"כ הרב משא מלך דנ"ו ע"ד ודע"ה ע ב שאחר שהביא ד' מהרי"ק אלו כתב שכ"כ מהרשד"ם חיו"ד סי' קצ"ג והרדב"ז ח"ג סי תקל"ב יע"ש: ומצינו להרמב"ם בה' ממרים פ"א ה"ב שכ' וז"ל הרי הוא אומר עפ"י התורה אשר יורוך אלו התקנות והגזרות והמנהגות שיורו מהם לרבים כדי לחזק הדת ולתקן העולם וכו' יע"ש ובפ"ב ה"ב כתב וז"ל ב"ד שגזרו גזירה או תיקנו תקנות והנהיגו מנהג ופשט הרבה בכל ישראל ועמד אחריהם ב ד אחר' וביקש לבטל דברים הראשונים ולעקור אותה התקנה ואותה הגזירה ואותו מנהג אינו יכול לבטל עד שיהיה גדול מן הראשונים בחכמה ובמנין היה גדול בחכמה ולא במנין במנין ולא בחכמה אינו יכול לבטל דבריו ואפי' ביטל הטעם שבגללו גזרו הראשונים או התקינו אין האחרונים יכולים לבטל עד שיהיו גדולים מהם עכ"ל. אלא שראיתי להרב הגדול מ"ז זל בס' חק"ל הח"מ ח"ב סי' מ"ט דפ"ד ע"ב שהביא דברי הרמב"ם אלו דיש מ"ע ול"ת לשמוע לב"ד הגדול גם במנהגים וסיים וכתב וז"ל ועם שמבואר בדברי הרמב"ם ז"ל שאין. זה כ"א בב"ד הגדול שבירוש' דליתיה בזמנינו הלא הרב החינוך בס' שופטים סי' תצ"ו כתב דנוהג בכל ב"ד קטן וגדול בכל הזמנים וכ"כ הזכרונות זכרון והרב ת"ה סימן רפ"א בשם סמ"ג דתקנת הקהל דאורייתא יע"ש וכ"כ הרב מים רבים חא"ח סי' ד' ד"ג ע"ד וז"ל וכן פסקו כל הפוסקים דאין בדור הזה מי שיוכל לשנות שום מנהג הנהוג עפ"י הקודמים יע"ש וכ"כ בס' תומת ישרים סי' קפ"ט דצ"ח ע"ב דאין לבטל אפי בד"מ שום מנהג ותקנה וצווח ככרוכיא על החכמים המורים להיפך יע"ש וכ"כ מהרימ"ט ח"ב חח"מ סי' טו"ב ועמ"ש בעניותי בסה"ק חקקי לב ח"ב חח"מ סי' א' ד"ב ע"א וד"ג ע"ב ובסה"ק חיים ושלום סי ל"ד דפ"ד ע"א בס"ד והגם דהרמב"ם הטיל תנאי דאם יהיה ב"ד הבא אחריו גדול מן הראשון בחכמה ובמנין דיש כח לבטלו דבר זה לא נמצא ולא ימצא עכשיו בזמנינו זה וכמ"ש הרא"ם ח"א סימן ט"ו יע"ש: אלא דיש לעמוד ע"ד הרב הגדול מ"ז ז"ל שרצה. לומר בדעת הרמב"ם כי זה שחייב לשמוע לב"ד ושלא לבטל מנהגם שהנהיגו זהו דוקא לב"ד הגדול שבירושלם וליתיה בזמנינו זה וא"כ לדעת הרמב"ם מנהג ותקנה שמתקנים חכמי הדור אחר ב"ד הגדול שבירוש' חליש כחיה ויכול לבטלו וא"כ הוא הדבר קשה לשמוע דלדעת הרמב"ם מנהג שהנהיגו חכמים וב"ד שבכל דור שיהיה כח ביד ב"ד הבא אחריו לבטל הרי סתם אתמר בגמ' אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אלא א"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין. והנראה לע"ד דהה"נ דלענין לעבור בעשה ול"ת במבטל דברי. הב"ד אינו אלא בב"ד הגדול שבירושלים וכמ"ש שם הרמב"ם בפ"א מה' ממרים ה"א וה"ב ברם לענין אם יש כח לב"ד לבטל דברי ב"ד חבירו לא א"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין איתיה נמי בכל מקים ובכל זמן. וזה ברור והוא מלתא דמסתבר דמאי חזית לסמוך על ב"ד האחרון נגד הראשון אם לא שמצא בו יתרון. חכמה ומנין והוא ברור: