לב חיים פלג'י חלק ב עט

עיר אחת שהיא נידונית כחצר אחד ואין מבואות צריכים. תיקון מסתברא לדונה בכל ענייניה כחצר שהכשירו בשני פסים וכמו שהעיד מהריב"ל ז"ל שהיו עושים בשלוניקי ולא שני לן בין מוקפת חומה לשאינה מוקפת חומה עכ"ד: הרי בא'ר לחי רואי דהגאון מוהרימ"ט הכריח מדברי כל הראשונים ז"ל דמה שהכשירו בב' פסים היינו אף בערי הפרזי דעדיף טפי מעיר מוקפת חומה וגם היינו אפי' במבוי המפולש וכשהצריכו בגמ' תי' למבוי המפולש ועקום אינו אלא במתקן מבוי א' לבדו אבל במתקן כל העיר או שכונת היאודים הכל סגי בב' פסים וא"כ תו ל"מ כל מ"ש הרמ"א זל שכתב דהדבר פשוט דהגדולים הנז' איירי במוקף וכו' אבל בערי הפרזי צריך צו"פ כמ"ש רס"י שס"ר וכו' דלפי דברי מוהרימ"ט ז"ל אדרבא בערי הפרזי קי"ל טפי וההיא דסי' שס"ד דהצריכו צו"פ במפולש ותי' בעקמימו' אינו לא במתקן מבוי א' לבדו כנז' והדבר תימה עליו איך לא העלה ע"ד שפתותיו דברי מוהרימ"ט זל ומה גם דר' הגדול מרן החבי"ב ז"ל בסימן שס"ד גבי דין מבוי המפולש שפ' הטור שצריך צו"פ כתב וז"ל נ"ב ולא מהני בב' לחיים מוה"ר הרב ח"א סימן צ"ד עכ"ד ובסימן שצ"ב אחר שהביא דברי מוהריב"ל שכתב דאף במפולש ובאי' להתיר מבוי א' סגי בב' משהויין ולבסוף כ' דצריך לעיין בדבר ושוב הביא דברי מהרימ"ט הנז' שכתב דבשאנו באים להכשיר עיר אחת או שכונת ישר סגי בשני משהויין אף שיש בתוך העיר מבואו' המפולשים. משא"כ בבאים להתיר המבוי לבדו יע"ש דמוכח מדבריו דגם הוא שר המסכי"ם לדברי מוהרימ"ט ז"ל דס"ל דההיא דסי' שס"ד אינו לא במתקן מבוי אחד לבדו כנז' ובכל יומא ויומא שמעתתיה בפומיה והיותר תימא עליו דלקמן סל"א הזכיר תשו' מהרימ"ט הלזו לענין עיר שפרוצה לים יע"ש ואיך הכא העלים עיניו ממנו ותמה על המקום שלא היה צורת פתח ומתקנין בעקמימות ויישב דכיון דמור"ם ז"ל כתב דדין חצרות יש לכל מבוי שלנו משמע אפילו אינו מוקף חומה וכו' יע"ש ואילו לפי דברי מוהרימ"ט ז"ל אדרבא ערי הפרזי קיל טפי ממוקף חומה כנז' ואין צריך אפי' בראשו צורת פתח ולפי חומר הקו' תכריחנו התירוץ דאפשר ליישב דברי הרמ"א ז"ל דמ"ש דצריך צורת פתח בראשו ה"ה דמהני בשני משהויין דכיון שכתב בתחילת דבריו דשני משהויין סתימה מעלייא הוי ומהני עד רוחב עשר כמו צורת פתח א"כ כשכתב אח"ך דצריך צורת פתח הוא הדין דמהני שני משהויין ולא הוצרך אלא לומר דבראשו דוקא צריך תיקון ולא בעקמימות. וכדברי מהרימ"ט ז"ל: איך שיהיה עלה בידינו שמנהג כל הקדמונים היה להכשיר בשני פסים בכל המקומות וכמ"ש המרדכי והרא"ש וה"ה משם מהר"ם וגם התה"ד ומהרי"ו הסכימו כן וגם הרמ"א ז"ל שרצה לומר דבעדי הפרזי צריך צו"פ בראשו מ"מ מודה מיהא עכ"פ דבעקמימות אין צריך שום תיקון ממ"ש מרן ז"ל בסי' שס"ד וגם שכתב דלענין זה שם מבוי עליהם להצריך צו"פ בראשו. מלבד שכבר כתבנו דיש מקום לומר בדבריו דה"ה דמהני בשני פסים עוד בה דהגאון מהרימ"ט ז"ל מעיד בגדלו שנהגו להכשיר בב' פסים גם במבוי המפו' ועקומים ושכן הוא ס' כל הגדולים שהכשירו בשני פסים בכל מקום בין פרוץ ובין מוקף ובין מבוי עקום ובין מפולש כנז' וגם מרן החבי"ב זל הכי ס"ל כנז'. אשר מזה יכולים אנו לומר דמה שנמצא בעירנו זאת צו"פ היה היה טרם שעמד ותיקן הישיש הנכבד החה"מ כה"ד כלב טגראנאטי זל לתקן המבואות בשני לחיים וכמ"ש בס' כ"כ ז"ל בסי' שס"ד יע"ש ומשם ואילך סירכייהו נקטי ואזלי ועשו צו"פ וב' לחיין דודאי הכי עדיף טפי שיכירו הכל מקום גמר התיקון ולא יוציאו משא משם ולהלן וא"כ לעתות כל דתמנ'ע היתה מלעשות צו"פ בכל מבואות העיר מפני כמה סיבות כמש"ל נראה בעינינו למינקט כס' הגאון מהרימ"ט ז"ל לעשות כל תיקוני המבואות ע"י עשיית שני פסים מב' משהויין מסיד מחוי כמ"ש מהרימ"ט זל בסוף התשו' והם אמרו ללכת בס' להקל ובפרט בה' עירובין ואפי' ביחיד נגד רבים וכמ"ש מהרימ"ט ז"ל שם ועיין להרב דבר שמואל בסימן ק"ן דשיטט וכתב דטעמם ונימוקם עמם משום שראתה חכמתם דאם יחמירו בדבר זה הוי חומרא דאתי לידי קולא מפני צורך ודוחק השעה ההוה תדיר לזלזל ע"ג וכו' יע"ש וכ"ש וק"ו בדורותינו לה דבעוה"ר פרוץ מרובה דכל כמה דמצינן למהדר אתקנתא מהדרינן וראוי למיעבד עובדא כי האי להכשיר את העיר או שכונת ישראל ע"י עשיית. שני משהויין מסיד מחוי ובכן אם יכשר הדבר בעיני מני"ר שיל"א לתקן כל שכונת היהודים בב' פסים דוקא בלי שום צו"פ כנז' נקי נדר איה"ב נחנו נעבור חלוצים לקיים כל דבר ולתקן ככל הבא מידינו לפי העת ולפי הזמן כי לבנו מהסס דמאחר דכל הראשונים מתקני העיירות בעירנו זאת נהגו לתקן ראשי המבואות המחלקים בין ישראל לעמים בצו"פ כדברי הרמ"א זל כאשר ראו עינינו אם נוכל להקל עתה שלא להצריך שום צו"פ. כלל כדברי כל הגדולים זיע"א והוא דעינינו הרואות מ"ש מהרשד"ם ז"ל ביו"ד סי' מ' דבדבר שיש מחלוקת בין החכמים ובמקום אחד נהגו כדברי האוסרים לא נהגו איסור חדש לשיהיה נראה כמו נדר שהרי אסור ועומד היה לדעת אותו חכם יע"ש וגם הרדב"ז זל בח"ג סימן תקכ"ז גבי פלוגתא דריחא אי מלתא היא או"ל כתב וזל דכיון דאיכא פלוגתא דאמוראי ופלוגתא דבתראי. אי ריחא מלתא היא או"ל ורצו להחמיר על עצמם אפי' את"ל דהלכתא לאו מלתא היא מי שהתיר מנהג זה לא יפה עשה ואפי' אם התירוהו אינו מותר דכיון שנהגו בו להחמיר הוי כאלו קבלוהו עליהם לאיסור וכי היכי דהמתיר את האיסור לא עשה ולא כלום ומחזירין אותו למנהג הראשון דל"א בכה"ג הנח להם לישראל כיון דעפ"י הוראת חכם נהגו בו היתר. לא אומרים להם שחכם זה לא יפה הורה ויחזור למנהג הראשון דלא אמרינן הכי לא בדבר שנהגו בו היתר מעצמם וכשנהגו כן מימים הקדמונים ולא ידענו איך היה הענין אבל היכא שהמתיר חי וידוע שעפ"י נהגו היתר כייפינן להו עד דהדרי למנהגם הראשון עכ"ל יע"ש מבואר יוצא דכל דהוי מחלוקת בין הפוסקים ז"ל ובמקום אחד נהגו כאחד מהסברות אין כח בידם לשנות ממנהגם הראשון דכוותה בנ"ד דכיון דלפי הנראה בעירנו זאת נהגו מימי עולם כסברת בעלי התוס' לעשות צו"פ במבואות המפולשין אין כח בידינו לשנות המנהג ואם הרדב"ז ז"ל שרטט וכתב כל כי הני מילי אפי' היכא דנהגו היתר עפ"י הוראת חכם דעכ"ז כייפינן להו למיהדר למנהגם הראשון כ"ש וק"ו במאי דקמן דאין בידינו יד עניי להתיר ולעשות היפך