לב חיים פלג'י חלק ב עו

במקומו דזוהי ראיה של מוהרא"י והרב ט"ז וברור: באופן שמצינו דרבו כמו רבו המתירים על האוסרים הלא המה מור"ם והט"ז והרמ"ע מהר"ש הלוי והרב כנה"ג והזקנים שבדורו ומהרימ"ט רבו והרב חוות יאיר והרב מו"ק והרב א"ז והרב חמדת ימים והרב אהל יוסף והרב פרי מגדים ז"ל וס' האוסרים הלא המה הרב הלבוש וס' הזכרונות והרב מג"א יע"ש והרי קי"ל אפי' באיסור תורה אח"ר והכא רבו המתירים על האוסרים א"כ הכי קי"ל מ"ג כי מעידים ג"כ שכן נהגו וכ"כ בתשו' הרב אהל יוסף ז"ל. והגם כי מצינו להרד"ך בבית ג' דס"ל דבדבר איסור יש לנו לחוש לחומרא אפי שרבו המתירים על האוסרים והביאו הרב כנה"ג ביו"ד סי' רמ"ב ובכללי הפוס' אות מ' יע"ש וכ"נ דעתו ממ"ש בתשו' בעי חיי חיו"ד סי' קמ"ה במה שתמה ע"ד מהרלנ"ח ז"ל דלו יהי וכו' אפי' שרבים הסוברים דבעינן וכו' והו"ל ספיקא וקי"ל ספק כבוש אסור מד"ת יע"ש מ"מ שאני הכא כי בלא"ה ראיות המתירי' הם ברורות והאוסרים לא הביאו ראיה לדבריהם ראיה ברורה ומספקת ובר מן דין כבר תמה הרב הגדול מ"ז ז"ל בס' חק"ל חיו"ד ח"א סי' ע"ז ע"ד הרב כנה"ג בתשו' זאת דמאחר דקי"ל אמ"ר וכ"כ בחק"ל ז"ל חלק אה"ע סי' מ"ה דצ"א ע"א יע"ש: ועוד נ"ל לומר דאה"נ דלכתחילה יזהר האדם מלכתוב בצדדי הספר ואם כתב ימחוק אותם האותיות בחול כדי שלא יבא בשבת להכנס בספק איסור חילול שבת לדעת האוסרים וכמו כן בספרים שימצא בהם קרועים או שנחלקו הדפים זה מזה באמצע הנייר כשהוא נכפל הם קרועים האותיות וכשמיישרו ומשוהו נקרא האותיות כאחד כי לכתחילה יזהר מלעשות בשבת אבל אם כבר עבר ועשה אינו חייב כלום ומ"מ אם הדביק האותיות הכתובים בדפים ע"י בצק או קולן של סופרים מלבד מ"ש מרן בסס"י הנז' שם בשם הרמב"ם דהמדבק ניירות חייב משום תופר במקום שיש אותיות נפרדות ובא לחברם נראה דאיכא משום כותב ויש ראיה לזה ממ"ש הרב מו"ק בסימן זה דהמסדר אותיות של דפוס ופירוק חבורם יש לאסור משום כותב ובונה מוחק וסותר יע"ש הרי דהחיבור שמחבר האותיות יש בו משום בונה וכותב אם לא שיש לחלק דשאני במסדר כי האותיות כל אחת ואחת נפרדות ובלקיחתו להניחן זה אצל זה לחברם הדק היטב כמנהג המדפיסים א"כ הוי מעשה רב לשום האות כל א' בידו משא"כ כשהדפים קרועים כי האותיות הם כתובות בנייר בשני צידיו וזה בא לדבק הנייר מתחת האותיות אין כאן מעשה בגוף האותיות כי כבר עומדות שם אלא שהנייר קרוע לבד וא"כ לא יהיה חייב כ"א משום מדבק ניירות לבד ולא משום בונה וכותב: וראיתי להרב עיקרי הדט בחא"ח סי' י"ד אות ב' שהביא דברי הרב מו"ק וכתב עליו והנה מ"ש לחייב סידור ופירוק האותיות נר' שסתם במקום שהיה לו לפרש דמיירי שמלבד הסידור קשר ג"כ האותיות ומלבד הפירוק התיר ג"כ את קשריהם של"כ הדרנא ח"ו הוא ודבריו סותרים אלו לאלו שכתב בסי' תקמ"ה יע"ש ולא היה צריך הרב ז"ל לכתוב זה כי סתמו בפירושו בודאי דמיירי שמחבר האותיות ע"י קשר וכשפורקן מתיר הקשר והוא ברור: גם אם נמצא בספרים שע"י הבריכה נדבקו איזה דפים נראה דאסור להפרידם דל"מ אם יש בהם אותיות דבוקות דיש לחוש למוחק אלא אפי' במקום שלא יש בהם אותיות דבוקות הרי יש לחוש למפרק נירות מדבוקן דאסור משום קורע יען עושה דבר זה לתיקון במה שבתוך הספר והרי פסק מרן בש"ע שם סס"י שם דהמפרק ניירות דבוקים או עורות דבוקים ולא נתכון לקלקל בלבד הר"ז תולדת קורע וחייב יע"ש וכאן כשמפריד הב' דפים מדבוקן אינו מכוין לקלקול כלל כ"א דוקא לתקון לקרות בב' דפים מה שכתוב בהם והוי קורע ע"מ לתקן דוקא איברא שראיתי להרב מג"א שם סקי"ח שכתב וז"ל. נ"ל דאם נדבקו הדפים. להדדי ע"י שעוה או בשעת הקשירה מותר לפותחן כמ"ש סימן שי"ד סעיף יו"ד כיון דלא נעשה לקיום כ"ש הכא דנעשה ממילא עכ"ל וכ"כ בס' פרי מגדים סימן זה סק"ב במ"ז יע"ש וכ"כ הרב חמדת ימים בהל' שבת פט"ו דקי"ט ע"א יע"ש ואחרי המח"ר נראה להשיב דכל בתר איפכא דמה שהתיר בסימן שי"ד להתיר קשר ובנין שאינו של קיימא הוא שאותו הקשר ואותו בנין הוא מתבטל ואינו צריך לו כ"א לפתוח וליקח מה שבתוך הבור או התנור והרי הוא שובר בתלוש שלא ע"מ לעשות כלי ומידה דמותר וכמ"ש הרב מג"א שם סקי"ד וקי"ל כל המקלקלים פטורים אבל כאן בדפים עצמן הרי הוא צריך לקרות בהם וכבר ראיתי מחלוקת בזה בב"י בא"ח סי' שי"ז בין ריב"א ורבינו יואל וראבי"ה בשם רשב"ם בנתיקת וחתיכת זוג מנעלים התפורים יחד כמו שעושין הרצענים וכמו כן בפתיחת בית הצואר התפור שריב"א אוסר ורבינו יואל וראבי"ה מתירים וטעמם הוי הואיל דלא עבידי להתקיים ואעפ"י שריב"א אוסר ואינו מחלק בין תפירה של קיימא לתפירה שאינה של קיימא וכמ"ש שם בהגה' סעיף ג' יע"ש וכמו בן בקורע הדבק איכא למימר דאין לחלק בין דבק של קיימא לדבק שאינו של קיימא: אלא שראיתי בס' פחד יצחק מער' א' דע"ט ע"ד תשובה להרב יוסף ברוך קזיס ז"ל שכתב וז"ל אבל הניירות והעורות שכתב הרמב"ם כשדבקם דבקם על דעת להעמידם דבוקים כך כל ימי קיומם ולכך המפרידם חייב ומלאכה גמורה היא כהתרת קשר של קיימא ותדע שכך הוא שהרי דביק זה ופירוד זה הוא תולדת תופר כמ"ש הרמב"ם בהדייא וכבר ראיתי בב"י סימן שי"ז המחלוקת שיש בין ריב"א ורבינו יואל וראבי"ה בשם רשב"ם בנתיקת וחתיכת זוג מנעלים התפורים יחד כמו שעושין הרצענים וכמו כן בפתיחת בית הצואר התפור שריב"א אוסר ואינו מחלק בין תפירה של קיימא לתפירה שאינה של קיימא ובמ"ש מור"ם בהג"ה בש"ע באותו סי' היינו לאסור לנו לנתוק ולקרוע בעצמנו אבל על ידי גוים פשיטא דלא אסרו כיון שאינה תפירה של קיימא וכו' יע"ש הנה מבואר מדברי הרב ז"ל כי הגם כי דעתו נטה לס' הרב מג"א והרב פ"מ דבדבוק ניירות נמי כשאינו של קיימא מותר להפריד בשבת וליכא משום קורע מ"מ כפי מה שמצא מחלוקת ריב"א עם רבו' יואל וראבי"ה דיש חשש איסור גם בקורע בחפירה שאינה של קיימא ולכן עשה פשר דבר לאסור ע"י