לב חיים פלג'י חלק ב עה

איברא דמצד אחר לא ידעתי איך יתכן להיות מחייב משום מלאכת כתיבה בדבר שאינו מעשה הכתב כלל לא בדיו ולא בשום דבר כ"א שכיפול הנייר הקרוע שמשוה אותו ומה מלאכת כתיבה שייך בזה דבר שלא יש בש"ס ולא בפוסקים שהמחבר ב' אותיות כתובות בב' ניירות בלתי שום דבק כ"א שהם נפרדי' דרך משל שהיה כתוב בנייר א' אות יו"ד ובאחר ד' וקירבן זה אל זה בשבת בלתי שום חיבור ודיבוק כלל ונעשה תיבת אחד יד הים יש מקום לחייבו דהרי ודאי גרע מהכותב במשקים ודבר שאינו של קיימא דאינו חייב. וכבר ראיתי להגאון מור"ם ב' המפה ז"ל בתשובותיו סימן י"ט שנשאל על דין זה של הרב הלבוש תלמידו במי שכתב בחודי הספר אותיות אם בפותח וסוגר איכא משום מוחק וכותב והשיב בראיות בריאות וטובות מהש"ס והפוס' דליכא איסור כלל יע"ש ובודאי שאלו היה רואה הרב הלבוש דברי מור"ם רבו זל שהרבה בראיות להיתר לא היה כותב כן וכן ראיתי להרב ט"ז בא"ח סימן ש"ם סק"ב שהשיב ע"ד הרב הלבוש ובסוף דבריו סיים וכתב ושמעתי שרמ"א מתיר ג"כ פתיחת שכתובים עליהם אך ראיתו לא ידענא יע"ש ודבר ה' בפיהו אמת כי בכלל הראיות אשר הביא הרמ"א בהך תשובה מביא ראית הרט"ז מההיא דפ' הבונה מכותב אות אחת בטברייא ואות א' בצפורי וכו' יע"ש גם מרן החבי"ב בכנה"ג בסימן זה בהגהב"י אחר שהביא דברי הרב הלבוש אלו שאוסר ושכ"כ בס' הזכרונות דנ"ה וכתב שצדק הרב בזה כתב וז"ל ואני מתפלא הפלא ופלא איך כתב בפשוט לאסור ולחייב חטאת בדבר שכל העולם לא קפדי בכך ואח"ז נדפס ס' פנים חדשות וראיתי שהביא בשם הר"ם איסרלאס ז"ל סימן קי"ט דמותר ויעלוז לבי שמנהגן של ישראל תורה היא ואין ספק אצלי שלו היה רואה הרב הלבוש זל דברי הר"ם רבו ז"ל בתשו' היה חוזר מסברתו ואין בידי תשו' הר"ם איסרלאס לראות מי יאמר הרב ז"ל על תשו' זאת של מהר"ם שהביא המרדכי ושנרא' לכאורה הפך דברי הרב ז"ל ואומר אני דשמא לא אסרינן לא כשמוחק האות ונפסל צורתה לגמרי אבל בפתיחת הספר שהאות אינה נמחקת לא נפרדת קצת מקצתה וכשחוזר וסוגר חוזר ומתחברת אין בזה משום מוחק ותשו' מהר"ם ז"ל בעוגת התינוקות טעם האיסור מפני שבעוגות א"א שלא תפסיד קצת מהאות ואת"ל דאפשר כשאוכלים אותם הרי האותיות נמחקת אחז"ר שכתבתי זה נדפסו חשו' הרב מהר"ש הלוי ז"ל וראיתי בחא"ח סי' כ"ו חילק כמו שחילקתי וכו' יע"ש ואנכי הרואה בתשו' מהר"ם הלזו שנרגש מתשו' מהר"ם ב"ב הלזו וחולק ע"ד שכתב הרב כנה"ג דאיכא למימר הואיל ועומד לפתוח ולנעול אין דרך מחיקה בכך וכו' יע"ש וראיתי להרב מג"א ז"ל שם סק"ו שכתב להסכים לדברי הרב הלבוש ושאין ראיותיו של רמ"א מכריחות יע"ש. ואחרי המחי"ר תמהני עליו דאחר הרואה יראה דכל ראיות שמביא רמ"א להיתר הם כראי מוצק שלא נמצא ולא ימצא בש"ס ובפוס' דיהיה חייב משום כותב ומוחק בלתי עשיית מעשה בכתיבה בספר ובדיו כ'א קריבה לבד בדבר שאינו מעמיד ואינו מתקיים ואינו מתדבק וכן נראה דעת הרב א"ז שם סביב הלבוש בסק"ז שהביא מ"ש רמ"א והרב כנה"ג ושכן נוהגין: וכמו שכ"כ הרב כנה"ג שמנהג פשוט כן בכל ישראל להתיר ולא ראינו פוצה פה ומצפנף על הדבר ונוהגים היינו כן בפני זקנים ובפני מורי הרב ז"ל ולא מיחו בידינו יע"ש גם הרב חוות יאיר בתשו' סי' ט"ז התיר להדייא וכתב שדברי הרב הלבוש תמוהים והביא ראיות ע"ז יע"ש וכ"ן דעת הר' מאמר מרדכי ז"ל בסימן זה סק"ה להתיר במקרב האותיות זה לזה והגם שהביא שם דברי הרב חו"י בתשו' סי' ט"ז ורצה לשדות ביה נרגא בראייתו שהביא מדין דאין בנין הסתירה בכלים יע"ש. לעד"ן דלק"מ דהרב חוות יאיר רצה ללמדנו זה בהדרגה דכמו שמצינו דבבנין דבר שאינו מתקיים מותר כ"ש במלאכת כתיבה כשאינו עושה המלאכה גופא וגם רמ"א בתשו' הביא ראיה הלזו כמו שיע"ש וכ"כ הרמ"ע ז"ל בס' לפסי זוטא כ"י פ' כלל גדול וז"ל היו האותיות כתובות על צדדי פנקס כשפותח הם משתברות וכשנועל מתחברות מסתברא דאין זו כתיבה ואין זו מחיקה והביאו הרב ברכ"י שם אות ה' יע"ש. גם הרב מר וקציעה ז"ל כתב דאין להחמיר בזה והדבור בזה אך למותר יע"ש וכ"כ הרב מחב"ר שם יע"ש והרב חמדת ימים כתב בה' שבת דצ"ו ע"ב להתיר גם הוא דלא כהרב הלבוש שכתב וז"ל ולא יחוש לפתוח בשבת הספרים שכותבים בראשי הדפים תיבות כמ"ש מהר"ש הלוי בחא"ח סי' כ"ו יע"ש וכן ראיתי להרב אהל יוסף חא"ח סי' ז' שהכריח. כדעת המתירים ז"ל והק' על הרב הלבוש דאשתמיטתיה תשו' הר"ם רבו ז"ל יע"ש ולא היה צריך לזה שבהדיא הרב כנה"ג כשדחה סברת הרב הלבוש הלזו כתב דאילו היה רואה תשובת רבו מור'ם לא היה כותב כן יע"ש והנראה ודאי שתשו' מורם נדפסו אחר שנדפס ס' הלבוש יע"ש וכמ"ש הרב מחב"ר שם אות ז' יע"ש וכן נראה דעת הרב פרי מגדים בחלק מ"ז בא"ח שם סי' ש"ס ס"ק ב' דמסכים להיתר דקריבת האותיות לאו מעשה עביד יע"ש: וראיתי להרב בית דוד חא"ח סי' קכ"ז שהביא ראיה בתחי' לסייע לס' המתירים דלא כהרב הלבוש ממ"ש במס נגעים פ"ח מ"ו בשפתו העליונה בשפתו התחתונה בב' אצבעותיו בב' ריסי עיניו אעפ"י שמדובקים זל"ז והם נראים כא' טהור כי כפי פי' הר"ש ורע"ם דלא מקרי חבור כיון שעתיד לפתוח ולהפרד דהה"נ הכא ושוב הביא מ"ש הרמב"ם פי' אחר דמקרי חבור יע"ש ולעד"נ דלא שמא. מתיא שהרי אמרינן ביבמות דק"ג ע"ב דאיסור מטו' לא ילפינן ופירש"י דה"ט כי הלכות טומאה חידוש הוא וכ"כ הרשב"א בתשו' ח"א סי' הע"ר יע"ש ועיין בני דוד ד"ה ע"ד והגם דלא קי"ל הכי שהרי מצינו בכ"מ בש"ס דילפינן איסור מטומאה כמ"ש הרב קהלת יעקב אלגאזי ז"ל מער' א' אות ד' ובכלל הראיות הביא סוגיא דשבת דקכ"ג ע"א דקאמר הכי אמר אביי טומאה אשבת קא רמית טומאה כלי מעשה בעינן לענין שבת מידי דחזיין בעינן ול"ק הש"ס איסור מטומאה לא ילפינן כמו שיע"ש עכ"ז נראה דיש לחלק כמו שחילקו בגמרא ואף אנן נמי נימא טו"ץ אשבת קא רמית התם לכל מראה עיני הכהן בעינן הכא לא תעשה מלאכה קפיד רחמנא והרי לאו מידי עביד לא כתיבה ולא פעולה וכ"ן מפי' רבינו המאירי שם גבי כתב אות א' בטבריא תראה הל'