לב חיים פלג'י חלק ב עג

מדרבנן וכו' אסור לומר לחבירו שיביאם למחר וכו' יע"ש והרי מצות פריעת ב"ח יש אופן לקיימה בשבת ע"י נתינת משכון וכדומה כמבו' בח"מ סימן ע"ג ס"ז דהנשבע לפרוע לחבירו ביום פ' ואירע אותו יום בשבת חייב לפרוע קודם אותו יום ואם לא פרעו קודם צריך ליתן באותו יום משכון וישומו אותו ויתנהו לו בתורת פרעון יע"ש וכתב בס' או"ת סקכ"ו שאם נשבע לתת לו מעות דוקא שאם פרעו בער"ש יש לשלמו ע"י גוי או דמקנה ליה החדר שבתוכו המעות ויקנה לו המעות בתורת חצר יע"ש . ועוד נראה להביא ראיה ממ"ש הרב זרע אמת חא"ח ח"א סימן ל"ו שכתב לצדד להתיר לשלוח גוי לילך לפני היועצים בשבת להשתדל לגבות חוב מבע"ח גוי אחר אם הוא הפסד מרובה דהגם שהערש"ג יכתבו כתב שלהם שבות הוא ואם לא יעשה זה בשבת יפסיד יע"ש והבי"ד הרב מחב"ר שם בא"ח סימן ש"ז אות ואו יע"ש ועיין להרב בית חדש בתשו' הישנות סי' קמ"ו. ומ"מ נר' לאסור משום דברי חול ודברי בטילה דאסור בשבת ובזוה"ק סדר ויקהל דר"ה ע"ב וז"ל ומאן דאשתדל במילין אחרנין ובמילין דעלמא דא איהו ב"נ דקא מחלל שבתא לית ליה חולקא בעמא דישראל תרין מלהכין ממנן על דא ביומא דשבתא ואינון שוו ידיהון על רישיה ואמרי ווי לפלניא דלית ליה חולקא בקב"ה ועל דא בעי לאשתדלא בצלותא ובשירין ובתושבחן ולאשתדלא באורייתא יע"ש הרי דגדול עונשו המדבר דברי חול בשבת ואע"ג דהזוה"ק מיירי לעיל מזה במי שמדבר בבהכ"נ מ"מ כיון דקאמר דקא מחלל שבתא ולא אמר דקת מחלל קדושת בהכ"נ או מחלל בשכי' כלשון הזוה"ק בס' תרומה. דקל"א ע"ב דמאן דמשתעי. בבי כנישתא לית ליה חולקא באלהא דישראל ועביד קלנא בתיקונא עלאה ש"מ דמשום איסור חילול שבת מיירי ואין בזה חילוק בין מדבר בתוך ביה"כ למדבר חוץ לביה"כ אלא דאם יהיה מדבר בשבת דיבור חול ובבהכ"נ יהיה לו איסור מוסיף על עון חילול שבת' גם דעביד קלנא בשכינתא וזה ברור. אם לא שנאמר. כי כל שיש בו הפסד ממון התירו וכמ"ש הרב"ח שם. בתשו' הישנות סימן קמ"ו כי כן אם יהיה בדיבור דבר חול אסור בלתי הכרח כל שלא יש הפסד ממון אבל לומר אל תפרע בשבת נראה דמותר וכמ"ש בעניותי בסה"ק רו"ח חח"מ בה' דיינים סימן ח': ונשאלתי במי שבא לו פוליסה בע"ש בין השמשות וצריך שיודה למי שבא לו החיוב לפרוע הלא"ה שולחה חזרה וצריך שבו ביום יעשה זכרון עדות בערכאות ובקאנג'יליריאה סוקריסטו שלא פרע הלא"ה יש לו הפסד ממון אי מותר בשבת לעשות זאת. ואמרתי שמותר להודיע להם שאינו פורע ואם באו לכתוב בשבת הגוים יאמר להם שאינו רוצה שיכתבו בשבילו כי די לו שיש להם ידיעה ולערב יכתבו ואם לא ישמעו לו וכתבו אין בכך כלום. ועיין שאלת יעבץ ח"א סימן קס"ז אם מותר בשבת לבקש ערב בעד ב"ח גם אי מותר לעשות בטחון שהוא סיגורו בשבת יע"ש: סימן עא נשאלתי במי שמת בשבת ונוהגים כי תכף מפשיטים כל מלבושיו שהוא לבוש בהם המת ואירע שמצאו בגדיו תפורין ואין אופן לפושטו אם לא ע"י קריעה והתרת התפירות מה לעשות והשבתי תשובה מחיים דקי"ל בש"ס ובפוסקים דלא הותר לעשות בשבת שום מלאכה ואפי' שבות דרבנן מפני כבוד המת וכמ"ש הטור בא"ח סימן שי"א והרב מג"א שם סק"ו יע"ש ובלא"ה נראה דאם מניחים את המת כל השבת כולו לבוש בכליו אין קפידא כלל שהרי מנינו בדוד מלך ישראל שנשאר כל השבת כולו לבוש בכליו והוא ממ"ש בש"ע שם סעיף ג' וז"ל יש מי שאומר שאם נתן על המת אחד מכלים שהוא לבוש חשוב כנותן ככר או תינוק וכתב הרב מג"א שם סק"ד וז"ל שמעתי מקשים לפי זה למה הצריך גבי דוד המלך שמת בשבת לטלטלו ע"י ככר או תינוק כדאיתא בפ' ב"מ והא דוד לא היה ערום באותה שעה שהרי מת בעוסקו בתור' כדאיתא שם וחכם א' תי' דשאני בגדי מלך שאסורים לשאר בני אדם כדתנן שורפין על המלכים וכמ"ש הרמב"ם בהלכות מלכים דשורפין בפניהם משמע דחיוב יש בזה וא"כ לא הוי ראוי ע"כ לא היו בגדי דוד מועילים לטלטל ונכון הוא יע"ש וכ"כ בספר של"ה והרט"ז שם סקט"ז יע"ש: הנה מבואר כי אם ישאר המת במלבושיו כל יום השבת לית לן בה ואם יהיה חששא בימות החמה שעל ידי שהוא לבוש במלבושיו יש חשש שמא יסריח אזי יתירו לו ע"י הגוי הלא"ה לא : סימן עב שאלה מעשה שהיה כי סמוך לבאר מים חיים שדולים ממנו וסביב הבור מרוצף באבנים ובין האבנים היו גדלים עשבים מאליהם דבר שלא נטעם לשום צורך וגם אינו עתיד לגדל שם שהוא מקום אבנים וגם דורסים ע"ג והעשבים אינן ראוים. מעיקרא לאכילה ולא לשום ראיה ואירע מקרה שאדם אחד לא ראה העשבים בשבת שהיו גדלים שם שהיה עשב קטן ודרס ברגל ורחץ שם במים את ידיו וגם. הרוחץ היה אורח שלא היה ביתו שם והגם דבלא"ה היה המקום שהיה גדל זה העשב הכל מים כשממלאים המים מן הבור הוא נשפך לשם הרבה וגם אינו נהנה ע"י אלו המים שהשקה בעשב ולא עתיד להנאות כי אינו מהנה לשום דבר בלא"ה וגם אינו שוה כלום ועכ"ז לשאול הגיע אם יש לו עון אשר חטא בדבר זה יען לא היה העשב שהיה גדל כשרחץ באותו מקום וגם כי בלא"ה היה מלולח ממים שהשליכו שם כל היום ע"י שממלאים מים מן הבור יורינו המורה מה משפטו ושכמ"ה: תשובה היה נראה להביא ראיה דאין בו עון אשר חטא וא"צ כפרה כלל והוא ממ"ש הרמב"ם בפ"א מה' שבת ה"ה וז"ל דברים המותרים לעשותם בשבת ובשעת עשייתן אפשר שתעשה בוללן מלאכה ואפשר שלא תעשה אם לא נתכוון לאותה מלאכה הר"ז מותר כיצד גורר אדם מטה כסא וספסל וכיוצא בהן בשבת ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ בקרקע בשעת גריררתן ולפיכך אם חפרו הקרקע אינו חושש בכך לפי שלא נתכוונו וכן מהלך אדם ע"ג העשבים בשבת ובלבד שלא יתכוין לעקור אותם