לב חיים פלג'י חלק ב עב

הרב מדוע ככה עשית והשיב כך נוהגין במקומינו והרב מיחה בידו וכתבו שלם ויהי בבקר אשתומם על המראה באין מבין עד עת בא זמן תפילת שחרית וסדר הנענועין ויפן אליו הרב וירא כי לא היה מנענע רק הלולב ומיניו מבלי האתרוג ואז הבין הרב פתרון חלומו שהיה ה"ה אחרונה בריחוק משאר האותיות כי כל ד' המינים הם בת"ת ישראל עצמו הנקר' הוי"ה ב"ה יע"ש הרי לך בפירוש שהחלום היה שהר' החסיד והרב מוהרמ"ר היו כותבים בחלום שם הו"ה ב"ה והגם כי לא היה זה בליל שב"ק כ"א בליל יום טוב הרי קי"ל דאין בין יו"ט לשבת אלא שזה בלאו וזה בכרת עכ"פ איסור יש בכתיבה גם ביו"ט א' מד"ת ומדמצינו דמן השמים הראוהו לחסידים עליונים כאלו שהיו כותבים בחלום ש"מ דאין כאן שמץ איסור כלל דא"א שהיה איסור בדבר לא היו מורין מן השמים לשני חסידים שיעשו דבר איסור או הוראה ח"ו על איזה סימן של איזה עונש ואי משום שרצו מן השמים להורות דבר זה כי צריך מן הדין לעשות הנענועין האתרוג מחובר עם לולב ומיניו כאחד היו יכולים מן השמים להורות זה ברמז אחר או בהדייא לומר כי כן צריך להיות האתרוג מחובר עם הלולב ומדהורו להם מן השמים ע"י כתיבה ש"מ דליכא איסור כלל ומינה אנחנו למדים לשאלתינו בחולם חלום בליל שבת שהיה כותב דליכא שום עונש ושום הוראה ופתרון לרעה ח"ו בעבור זה ועיין בס' נחלת בנימן ז"ל מצוה ז"ך דקל"א ע"ג: ועוד יש לי ראיה אחרת ממ"ש הרב מוהר"ם די לונזאנו ז"ל בס' שתי ידות בהקדמתו לסדר עבודת המקדש וז"ל אמר מנחם בן יאודה בן מנחם די לונזאנו ז"ל בשנת השל"ג בליל יוה"ך שח"ל בשבת ראיתי בחולם והנה מביאים קסת הסופר ואני הייתי מחבר מאמר נורא של שבח לאמר לפני השי"ת וכותב על הנייר ובדיו ואחלום שנית ויפג לבי כי לא האמנתי שעשיתי דבר כזה ביוה"ך והייתי שואל לאשר עמי אפ' שעשיתי דבר זה ביוה"ך אמרו לי אמת הדבר אין ספק בו וכו' עד שנזכר מהחלום מילת עבודה ותיקן ס' עבודה והשלימו בליל הושענא רבה וכו' יע"ש הרי שמלבד שלא נצטער לבקש תיקון בעבור זה אדרבא היה שנתגלגל. דבר מצוה ואיזן ותיקן סדר עבודה דש"מ דאין שום עון אשר חטא בעבור זה וק"ל: ומיהו נראה לומר אם בחלום נשבע לשוא או הזכיר ש"ש לבטלה או ח"ו דיבר איזה דיבור סרה על ה' ח"ו שיש לו לקבל התרה בהקיץ ובעשרה וכבר בא מעשה לידי שנשאלתי באחד ששמע בחלום מפי אדם אחר שהיה מברך את ה' ח"ו והכרחתי לאותו אדם שיקבל דינו ולהתיר לו בעשרה ושיעשה תשובה לנפשו כי לא גרע מנידוי בחלום שכתבו הפוסקים לחוש. ועיין בתשובותי לחלק י"ד מ"ש בזה בס"ד: סימן סח שאלה ביום שבת קדש שיושב אדם בחמה ומצטער הרבה בימות החמה אם מותר לומר לגוי שיעשה אהל או לא: תשובה הנה מרן ז"ל בש"ע א"ח סוף סי' רע"ו כתב וז"ל בארצות קרות מותר לומר לגוי לעשות מדורה בשביל הקטנים ומותרים הגדולים להתחמם בו ואפי' בשביל הגדולים מותר אם הקור גדול שהכל חולים אצל הקור ולא כאותן שנוהגין היתר אעפ"י שאין הקור גדול ביום ההוא יע"ש וא"כ הה"נ מפני החמה בימות החמה שמצטער הרבה אלא דיש מקום לחלק דאפשר להיות שילך למקום אחר במקום שאין שם חמה. ואולם אם הוא בדרך במקום פתוח שהחמה הוא סכנת נפשות בימות החמה אין ספק שמותר לעשות אהל ע"י גוי: ואם תקניטיני אומר אנכי דאם הוא בריא היזקא וליכא גוי מותר אפי' ע"י ישראל דבמקום סכנה הותרה שבת לחלל והוא ברור : סימן סט שאלה מי שהוא חולה שיש לו כאב ומיחוש וניפוח ויש לו חום הרבה בירך של שמאל בעצם הקולית ואינו יכול להתחזק ולילך ברגליו וציוה הרופא שישימו ע"ג סמרטוטין שרויים במים שיש סממנים או בחלב אם מותר בשבת ואת"ל דאסור משום סחיטה אם מותר לתת הסמרטוט ע"ג המכה יבש ולהשליך עליו המים באופן שאינו סוחט ואת"ל דגם בכה"ג אסור אם מותר ע"י גוי לעשותו יורינו המורה ושכמ"ה: תשובה הנה בתחילה צריך לדעת דאע"ג דאסור להשרות הסמרטוטין במים כמבואר בש"ע סי' ש"ב ס"ט מ"מ כתב מורם בהגהה וז"ל ובגד שאין עליו לכלוך מותר לתת עליו מים מועטים ולא מרובים שמא יסחוט ויש אוסרין בכל ענין יע"ש. אלא דאם באנו לומר דכיון דחולי זה אין בו סכנה הרי קי"ל דאינו מותר לעשות שום רפואה ואפי' ע"י גוי נראה דכאן בנ"ד מותר גמור יען דכיון שהוא אינו יכול לילך ברגליו הרי נראה דמותר שהרי כתב מרן בש"ע. רס"י שכ"ח וז"ל מי שיש לו מיחוש בעלמא והוא מתחזק והולך כבריא אסור לעשות לו שום רפואה ואפילו ע"י עכו"ם גזירה משום שחיקת סמנים עכ"ל והרי כאן בנ"ד כיון שאינו הולך ברגליו וגם אינו מיחוש בעלמא דיש לו כאב וניפוח וחום גדול ככתוב בשאלה וא"כ נראה ודאי דע"י גוי מותר לכתחילה להשרות הסמרטוטין במים או בחלב ולתת על המכה ואין בזה פקפוק כלל: סימן ע שאלה אי מותר ביום שבת קדש לדבר עם ב"ח שחייב לו שיפרענו ביום חול ליום פ' ואת"ל שיהיה אסור אי מותר לומר בתוך ביתו למחר נדבר לפ' שיפרע החוב או לדבר לאיש פ' שידבר לב"ח שיפרע יורינו המורה אם גם זה אסור או לא ושכמ"ה: תשובה נראה דמותר שהרי מבואר בטור וש"ע א"ח סימן ש"ז ס"ד דכל דבר שיש בי צד היתר לעשותו היום יכול לומר לחבירו שיעשנו למחר ובלבד שלא יזכיר לו שכירות אבל בדבר שאין בו צד היתר לעשותו היום אפילו אין בו איסור אלא