לב חיים פלג'י חלק ב סט

ומ"ג כי רוב העולם בוחרים ביין מתוק לקידוש ועוד דמעיקרא מאי מאיסותא שייך ביין שהוא מתוק דאדרבא שבוחי משבח: אשר ע"כ נראה לע"ד לומר דיש לחלק בין מיאוס למיאוס דמיאוס הבא מחמת סרחון וריח רע דאיכא טעמא משום הקריבהו נא לפחתך בהא פסול נמי לקידוש ברם מיאוס שאינו מחמת סרחון וריח רע כ"א מחמת עצמו שהוא מתוק ואין יין מתוק חשוב דבעינן יין נסך שכר יין המשכר והחשוב לשותים יין כי לשותים יין ולשיכורים אינו חשוב יין שהוא מיאוס בזה הגם כי הוא פסול לגבי המזבח אינו פסול לגבי קידוש כי אין פיסולו לגבי המזבח וצריך להתיישב בדבר ועיין בתשו' הרב כנה"ג חלק א"ח ח"ב סי' א'. והטור בא"ח בסי' ער"ב ס"ג כתב דמקדשין על היין שיש בו דבש גם ראיתי להריב"ש סי' יו"ד שהעלה דיין שנתערב בו דבש כשר לקידוש היום כתב וז"ל כי לא אמרו אין מקדשין לא על היין. הראוי לנסך ע"ג המזבח לא למעוטי הנפסל משום גריעותא וכו' אבל כשאינו מחמת גריעותא דלא אפסיל לא משום משכר ולא משום גריעותא שבגופו אלא אדרבא עילוייה עלייה לא אפסיל לקידוש היום יע"ש הרי לך כדברינו והוא תימא על הרב הפרישה כי לא זכר מתשובת הריב"ש הלזו וצ"י. ועיין למרן בש"ע שם סי' ער"ב סעיף ג' שהביא ס' הטור דמקדשין על יין שיש בו דבש וס' החולקים בשם י"א דאין מקדשין ונראה דאפי' החולקים הוא ביין שנתערב בו דבש דהא מיהא נשתנה טעמו מדכש שאינו בר מינו אבל כשהוא מתוק מחמת עצמו גם המה מודו דראוי לקדש בו: ונראה לע"ד לומר דהגם דמצינו דביין צימוקים פסק מרן בש"ע שם בא"ח סי' ער"ב סעיף ו' דמקדשין עליו כמו שיע"ש אנן בדידן ראינו שיש בזה חילוקים בענין עשיית המי צימוקים באיזה אופן ראוי לברך עליו בורא פרי הגפן ולקדש עליו וגם מצינו חולקים בזה דאין מקדשין עליו וכמ"ש בסה"ק גנזי חיים מערכת יו"ד ד"ה יין צימוקים יע"ש ובס' בית דוד חא"ח סי' רנ"א יע"ש ועיין עוד שם סי' ר"ל יע"ש מ"מ נראה לומר דאם היין העשוי מענבים כאורחיה הוא חזק ונותן צימוקים בתוך היין כדי למתקו אין ספק כי בזה מודו כ"ע דמקדשין עליו כיון כי המשקה היין בעצמו הוא בעינו וגם הצימוקים הנותנים טעם מתוק הוא מין במינו דאינו כמו דבש או מיני מתוק אחרים שאינו במינו ועילוי מעלת יותר ליין בודאי דמקדשין עליו: באופן כי בין ביין מתוק ע"י נתינת בתוכו צימוקים בין ביין כי מצד עצמו הוא מתוק ראוי לקדש עליו כאמור וזו אינה צריכה לפנים וק"ל: סימן סג הוה עובדא בביה"כ בק"ק שלום יב"ץ בקריאת התורה ביום שב"ק בשבת תשובה כי אחר שקרא הש"ץ הפרשה עם העולה ז' יותר מג' פסוקים נמצא טעות בס"ת ובאו ושאלו מאתי שהייתי מתפלל בביה"כ אחר בסתם שנמצא הס"ת פסול אחר קריאת יותר מג' פסוקים עם העולה ז' והשבתי כי לא יוציאו ספר אחר כי מנהגינו כהוראת מרן החבי"ב בכנה"ג בא"ח סי' רפ"ב בהגב"י שכתב דכל שנמצא הטעות אחר שקרא המשלים אין להוציא ס"ת אחר מפני המשלים והש"ץ יסיים הקריאה בספר פסול ולא יברך ברכה אחרונה והוא יהיה המפטיר ויברך ברכות ההפטרה כמ"ש כל זה הרב כנה"ג שם יע"ש ושוב באו ואמרו לי כי הטעות היה שהסופר דילג שיטה אחת כולה וצריך הש"ץ לקרות בע"פ דברים שבכ" ולכן עכבו שלא לעשות מעשה לסיים הקריאה בספר תורה פסול וחזרו להודעיני וכשומעי את הדברים האלה אז אמרתי שיוציאו ס"ת אחר וישלימו הקריאה בס"ת כשר ויברך המשלים ברכה אחרונה וגם המפטיר יעלה אחריו ויברך בתורה תחילה כיון שהם קורין בס"ת כשר ועלה בדעתי לומר כי אפשר כי בכה"ג שהפיסול הוי בדילוג שיטה אחת וצריך לקרות בע"פ לא אמרה מורינו הרב כנה"ג שיעבור הש"ץ על מ"ש רז"ל בגיטין ד"ס ע"ב ובתמורה די"ד דדברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם ע"פ והנראה שאיסורו מד"ת כמו שהוכיחו בש"ס מקרא כתוב לך את הדברים האלה ועמ"ש הרב אמת ליעקב סי' א' אות יו"ד דאיסור דברים שבכתב א"א רשאי לאומרם איכא מ"ד דהוי מד"ת עיין חו"י סי' קע"ה ועמ"ש בעניותי בסה"ק נשמת כל חי חא"ח סי' ח' בזה ובמ"ש מזה הגדול ז"ל בס' חקרי לב ח"א חא"ח סי' י"ג וי"ד ונ"ו ודוק דאיכא כמה מהפוסקים דס"ל דאיסורו מד"ת יע"ש ובכן למה שנהגו שהש"צ עכ"פ משלים כל הפרשה עם העולה ז' בס"ת פסול הרי הוא קורא כל הפרשה וכיון שחסר שיטה אחת לקרותה ע"פ צריכה דאיכא איסור למ"ד מד"ת ואפי' להסוברים שהוא מדרבנן הא מיהא איסורא איכא ואיך נתיר לו לכתחילה לקרות בע"פ וכל כה"ג לא כתבו הרב כנה"ג ודעימיה שלא יוציאו ס"ת אחר כשאירע פסול בז' אחר שקרא ג' פסוקים דאפשר שהם דיברו כשיהיה פיסול בתיבה אחת ובחסר ויתר ובנקרע היריעה ובדיבוק וכדומה דעכ"פ אינו מעכב הקריאה אבל בחסר שיטה אחת שצריך לקרות ע"פ לא דיברו ומצאתי סמך עוד לזה ממ"ש הרב פרח שושן חא"ח כלל ב' סי' ג' שאחר שהביא מחלוקת הפוסקים בזה דלדעת מרן החבי"ב ומהרש"א והרב בני אהרן והרב ט"ז ומג"א דסוברים שאין להוציא ס"ת אחר כשנמצא הפיסול בעולה ז' אחר שקרא ג' פסוקים והחולקים על זה וס"ל דיוציאו ס"ת הם הרמ"ע מפאנו והרב תורת חסד והרב פמ"א ומהר"י הכהן בנו של הרב שער אפרים ומהר"א הלוי והרב מנחת יעקב כתב וז"ל אית לן למנקט מילתא מציעתא דאם נמצא הטעות אחר שקרא הז' ג' פסוקים אם הטעות הוא בחסרון תיבה או קרע וכדומה לזה צריך להוציא ס"ת אחר וכן אם הטעות הוא בחסרות ויתירות שהם מהכתובים בש"ס כגון בסוכות תשבו וכיוצא בזה כגון וחמישתיו יוסף עליו וכגון ועיניכם אל תחוס על כליכם שהוא טעות מפורסם אבל בחסרות ויתירות שאינן כ"א ע"פ המסורת יש לסמוך בזה ע"ד הרב בעל כנה"ג ודעימיה שכיון שקרא ג"פ אין להוציא ס"ת אחר והו' עצמו יפטור בברכותיה ויאמר קדיש אחר ההפטרה יע"ש וא"כ אחרי שאנחנו רואים שהרב ז"ל לחלק יצא בעיקר המחלוקת בין טעות גדול לטעות קטן דבטעות גדול עבדינן כהפוסקים דמוציאים ס"ת אחר ובטעות קטן עבדינן כהפוסקים דאין מוציאים